ג'ורג' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

בפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעת, שהוגשה על הסך של 1,103 ש"ח, בגין חיובים בהם חויב חשבונו, לטענתו שלא כדין, בגין קו טלפון נייד שלא רכש, לדידו, ובגין שירותים שונים - שירות "חפש אותי" ושירות "מכמונות", שלטענתו מעולם לא הזמינם.

עוד ביקש התובע לחייב את הנתבעת בגין הוצאות משפט, הפסד ימי עבודה, עגמת נפש וריביות.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפני ועיינתי במסמכים ובכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה, למעט לגבי הרכיבים הנוגעים לשירותי "חפש אותי" ו"מכמונות" - וגם זאת על יסוד הסכמת הנתבעת בדיון.

טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת היא כי קו הטלפון הנייד, שלטענת התובע כלל לא הזמינו, ניתן לתובע לאחר שביקש לתקן מכשיר טלפון מקולקל שהיה בבעלותו, והוצע לו, לשם הוזלת עלויות התיקון, "להלביש" קו טלפון זמני למכשיר זה.

התובע הודה, בעת הדיון בפני, כי אשתו היא זו אשר ניגשה למרכז השירות של הנתבעת, במטרה לתקן את המכשיר המקולקל, ולפיכך אינו יודע מה סוכם עימה, ואין הוא יכול לסתור את טענות הנתבעת בעניין זה.

התובע בחר שלא להביא את אשתו לעדות, וכידוע, "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, ש מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה , היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"  
(ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 - ההדגשה שלי - י.ב.). 

התובע לא הציג מסמך כלשהו המעיד על בקשה לנתק את קו הטלפון, במועד שהוא מוקדם למועד בו נותק בפועל, וגירסתו כי ביקש זאת רק בעל-פה, למרות שלא נותק מהשירות במשך מספר חודשים אינה סבירה בעיניי.

לפיכך, אני דוחה את תביעתו של התובע בכל הנוגע לרכיב זה, של דמי השימוש בקו הטלפון הנזכר בכתב התביעה.

לגבי שירותי "חפש אותי" ו"מכמונות", על יסוד הסכמת נציג הנתבעת במהלך הדיון, אני מקבל את תביעתו של התובע ברכיבים אלה, אשר על פי כתב התביעה מסתכמים בסך כולל של 94.4 ש"ח.

התובע לא הוכיח כלל את תביעתו להפסד ימי עבודה ולא הציג מסמכים כלשהם בנוגע להפסד זה.

לעניין עגמת הנפש הנטענת, נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי. 
 
יפים לעניין זה הדברים הבאים:  
"כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים".  
(מתוך בת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים - ההדגשה שלי - י.ב.).

בוודאי שאין מקום לפסוק פיצוי על עוגמת נפש כאשר הנזק הממשי שהוכח עומד על 94.4 ש"ח בלבד, וכאשר המדובר בעניין אזרחי מסחרי גרידא.

סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובע סך של 94.4 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 4/2/2013, ועד לתשלום המלא בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בסך 50 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.