ג' נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ

לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי שלוש פוליסות, בגין תאונה שאירעה לתובע ביום 21.3.2012.

העובדות שבבסיס המחלוקת :

1. התובע יליד 1944 , קבלן עצמאי לעבודות שיש.

2. התובע טוען כי נפגע בתאונה מיום 21.3.2012, עת ביקש להרים משטח שיש כבד אז חש כאבים עזים בעמ"ש גבי ומותני. (להלן: "התאונה")

3. כתוצאה מהתאונה היה התובע בתקופת אי כושר מעבודתו . כמו כן, נותרה לו נכות רפואית בגין התאונה.

4. בתביעה שהגיש תבע התובע פיצוי על פי פוליסות ביטוח שרכש מהנתבעת. בפוליסה אחת תבע בגין נכות מתאונה ושחרור מפרמיה בגין אי כושר. בשתי פוליסות אחרות תבע תגמולי ביטוח בגין אי כושר וכן שחרור מתשלומי פרמיה. התובע טען גם לפוליסה נוספת רביעית אשר קיימת מחלוקת לגביה ולהיותה קשורה לנתבעת.

5. הצדדים חלוקים הן באשר לנסיבות התאונה וקיומו של מקרה ביטוח והן באשר לגובה התגמולים המגיעים לתובע.

6. שני הצדדים הגישו מטעמם חוות אורטופדיות שהתייחסו גם לגובה הנכות הרפואית וגם לתקופת אי הכושר בעקבות התאונה.

7. בשל פער בין חוות הדעת הרפואית מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סודרי. המומחה קבע כי נכותו של התובע בע"ש מותני הינה בשיעור 15% מותאם לפי סעיפי 35 1 ב(ב) ו- (ג) לתקנות הנכות, כאשר רק 5% מתוך הנכות קשורה לתאונה.

8. בישיבת ההוכחות שהתקיימה נחקר פרופ' סודרי, המומחה שמונה מטעם בית המשפט וכן המומחה מטעם התובע ד"ר קריסיאנסקי. בנוסף נחקר התובע ועד נוסף מטעם הנתבעת.

   נסיבות התאונה:

9. ביחס לנסיבות התאונה, התובע ציין בסעיף 7 לתצהירו את הדברים הבאים: "הנני מצהיר כי ביום 21.3.2012, בזמן ותוך כדי עבודתי, כאשר הרמתי בלטת ו/או משטח שיש כבד לשם הרכבתו והתקנתו באתר העבודה, חשתי כאבים עזים בגב ובע"ש גבי ומותני, כאבים המקרינים לרגליים והפסקתי את עבודתי באופן מיידי. (להלן: "התאונה")"

10. התובע נשאל מי ראה את התאונה והשיב כי אף אחד לא ראה את התאונה. הוא העיד כי לא נעזר באף אחד ולא סיפר לאף אחד על מה שקרה. התובע סיפר בחקירתו הנגדית כי התאונה היתה בשעה 9:30 בבוקר. בהמשך כאשר נשאל אם הודיע לפועל שלו אם קרה לו משהו הוא השיב כי הודיע לפועל שלו וכי הפועל ראה אותו אחרי שעזב את הפלטה. להלן אפנה לחקירה הנגדית של התובע במלואה ביחס לנסיבות התאונה :

    "ש.אתה יכול להגיד לי איפה הייתה התאונה?

    ת.ברעננה ברחוב ההסתדרות, עבדתי שם כעצמאי והיו לי פועל אחד באותו יום.

    ש.כמה פועלים או אנשי מקצוע היו באתר בזמן התאונה?

    ת.אני לא זוכר.

    ש.אבל היו כמה פועלים?

    ת.היו, היו בבניין אבל לא היו על ידי.

    ש.ספר לי איך בדיוק קרתה התאונה?

    ת.עבודה שלי היא עבודה פיזית, התקנת מדרגות, ספי חלונות, עבודה בשיש יש גדלים שונים וזה משפיע על משקל. כשאתה מזיז או מרים את המדרגה. הייתה חתיכה יותר גדולה מהרגיל, רציתי להזיז את ולהרים את זה, הרגשתי את הכאבים ועזבתי.

    ש.אתה מרים דברים לבד?

    ת.יש דברים שאני מרים לבד.

    ש.את הפלטה שגרמה לתאונה הרמת לבד?

    ת.כן.

    ש.כמה היא שקלה?

    ת.60-70 קילו.

    ש.בחוות הדעת של המומחה מטעמך כתוב 40-50 קילו?

    ת.יש גדלים בזה, יש 30, 40 ויש 150. היה לי משקל ושקלתי את זה בשטח?

    ש.ההבדל בין 70 ל-30 זה כפול נכון?

    ת.יש עשר קילו גם כן.

    ש.אבל אמרת שהיא שקלה 70 קילו?

    ת.כן.

    ש.הרמת אותה מחוץ לבית או בתוך הבית?

    ת.בתוך הבית.

    ש.מי ראה את התאונה?

    ת.אף אחד.

    ש.אתה אומר שהיא קרתה לך בלי עדים, היו עוד פועלים סביבך בבית אבל אף אחד לא ראה אותך?

    ת.מה אני אצעק בואו תראו מה קרה לי.

    ש.אתה אומר בסעיף 7 לתצהירך שהפסקת עבודתך באופן מידי?

    ת.כן.

    ש.אמרת למישהו שקרה לך משהו, מישהו עזר לך להתאושש מהתאונה?

    ת.לא.

    ש.לא אמרת לאף אחד?

    ת.לא.

    ש.אף אחד לא עזר לך?

    ת.לא.

    ש.יכולת ללכת אחרי זה?

    ת.כן.

    ש.למרות כאבים עזים שמקרינים לרגליים?

    ת.כן.

    ש.זה היה תשע וחצי בבוקר עזבת את אתר העבודה בלי להגיד לאף אחד?

    ת.כן.

    ש.אף אחד לא ראה אותך בדרך או שאל משהו?

    ת.לא.

    ש.היה לך פועל שם, לא אמרת לפועל שקרה משהו?

    ת.לפועל בטח, הוא ראה אותי אחרי שעזבתי את הפלטה.

    ש.לא הבאת תצהיר של הפועל שלך נכון?

    ת.אם זה לא מופיע אז לא.

    ש.הייתה מניעה להביא תצהיר שלו?

    ת.אף אחד לא ביקש את זה."

11. הנתבעת מפנה לעובדה כי עדותו של התובע הינה עדות בעל דין יחידה וכי הוא נמנע מהבאת עד רלבנטי , הפועל שעבד עימו באתר ביום התאונה. הנתבעת טוענת כי יש בכך כדי לפעול לרעת התובע.

12. אינני סבורה כי בנסיבות אלה אי הבאת אותו פועל, פועל לרעת התובע. שכן, התובע הסביר מספר פעמים בחקירה הנגדית כי אף אחד לא ראה אותו בזמן התאונה וכי לתאונה לא היו עדים. הוא הסביר שהפועל ראה אותו רק לאחר התרחשות התאונה, "לאחר שעזבתי את הפלטה".

13. לעניין היות העדות עדות בעל דין יחידה, אני מפנה בהקשר זה למסמך הרפואי הראשון לאחר התאונה שתומכים בגרסת התובע ונותנים לה חיזוק.

14. למחרת התאונה, ביום 22.3.12 פנה התובע לטיפול רפואי אצל אורטופד במסגרת קופ"ח. המדובר במסמך הרפואי הראשון לאחר אירוע התאונה ויש לכך משמעות מבחינת הגירסה שנמסרה אשר תומכת בגירסת התובע לתאונה. בתיעוד מרופא המשפחה צויין כי נבדק בשעה 20:46 ונרשמו הדברים הבאים: " ביום 21.3.12 החלו כאבים בעמ"ש מותני קורנים לרגל שמאל ללא הפרעות במתן שתן. הכאבים החלו לאחר הרמת משא כבד בעבודתו"

    כך גם בדוח המיון בבוקר יום 23.3.12 נרשם:" לדבריו יומיים טרם קבלתו בזמן עבודה תוך הרמת משקל התלונן על כאבים בגב תחתון"

    יש במסמכים אלה מהטיפול הרפואי הראשון לאחר האירוע כדי לחזק את גירסת התובע. בנוסף, עדותו של התובע היתה מהימנה ועקבית ולא היו בה סתירות כלשהם.

    הנתבעת טוענת כי היתה סתירה בעדות התובע ביחס למשקל אותו הרים בעת התאונה, כאשר למומחה מטעמו ציין כי המשקל 40-50 ק"ג בעוד בחקירה הנגדית ציין כי המשקל הוא 60-70 ק"ג. מדובר בעניין שולי ביחס לנסיבות האירוע שאין בו כדי לפגום בעדות התובע ולפגוע במהימנותו .מה גם שהתובע נשאל על כך והסביר בעדותו כי לא היה לו משקל באתר וכי ישנם משטחים במשקלים שונים.

15. זאת ועוד, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, תומכת בטענת התובע לאירוע חבלתי. הוא הסביר בחקירתו כי "תנועה מסויימת , אם זה נכון שסחב פלטה של 60ק"ג, ייתכן שהיה עוד החמרה נוספת בהליך הניווני וזו הסיבה שקבעתי 5% "

16. מכל הטעמים שציינתי לעיל, אני קובעת כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אירוע התאונה שמהווה "מקרה ביטוח" בהתאם לפוליסה.

    נכותו הרפואית של התובע:

17. התובע טוען כי יש לדחות את מסקנותיו של המומחה פרופ' סודרי ולקבוע כי הנכות הרפואית של התובע בעקבות התאונה היא בשיעור 15% כפי שקבע המומחה מטעמו. טענה זו כפי שאנמק להלן, נדחית על ידי ואני קובעת כי נכותו של התובע הינה בשיעור 5% כפי שקבע המומחה פרופ' סודרי.

18. פרופ' סודרי קבע בחוות דעתו מיום 4.9.2016 כי נכותו של התובע ללא קשר לתאונה הינה בשיעור 15% לפי תקנה 35 1(ב)-( ג) בהתאמה.

19. פרופ' סודרי ציין בחוות הדעת כי התובע סבל מכאבים בגב התחתון לסירוגין גם לפני התאונה . הוא מציין כי בCT משנת 2007 הודגמו בלטי דיסק בכל הגבהים, בדומה לממצאי הדימות לאחר התאונה. המומחה מציין בחוות הדעת כי למרות האמור, לא ניתן לשלול בוודאות כי על רקע התחלואה הקודמת שצויינה לעיל, הרמת משקל כבד החמירה במידת מה את מצבו. על כן המומחה פרופ' סודרי קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בעקבות התאונה.

20. פרופ' סודרי הסביר בחקירה הנגדית כי אומנם, בחוות הדעת לא היו לפניו מסמכים מהעבר הרפואי של התובע, אך הוא עיין בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת ולממצאים מעברו שהופיעה בה. הוא הדגיש כי היו שינויים ניווניים מההתחלה והתובע עצמו ציין כי היו לו כאבים בשנת 2007. הוא הדגיש כי למחרת התאונה היו בצילומים שינויים ניווניים קשים. כך גם היה בCT שבוצע יומיים לאחר התאונה. לכן, הוא הסביר בחקירתו כי לא היה לו ספק.

21. המומחה נשאל גם על ההבדלים בין ה- CT משנת 2007 לבין CT יומיים לאחר התאונה ביום 23.3.12 והסביר כי היה פרגמנט קטן שהופיע בצילום משנת 2012 שלא הופיע בצילום משנת 2007 והסביר:

    "זה מה שכתוב, אז אני הסתכלתי על ה-CT שוב אתמול, מיום 23.03.12 ובעצם זה נכון שב-2007 זה לא הודגם, אבל ראיתי את ה-CT מ-2012 ולגבי הפרגמנט הקטן, א' זה לא מתואר בצילום והוא נראה על ידי מי שעשה את הפיענוח של ה-CT ההתרשמות שלי שהפרגמנט הזה הוא לא משמעותי. זה נראה ב-2012 אין לזה משמעות גדולה, זה בתוך השינויים הניווניים בעמוד השדרה. לא בטוח שהפיענוח יהיה זהה בין שני אנשים שונים. לא התרשמתי שהפרגמנט הוא משמעותי או גדול. בכל מקרה אני התייחסתי לזה והוא קיבל עבור זה חלק נכות בגלל הספק שיכול להיות שזה נוצר כתוצאה מהתאונה. אני מדבר על הפרגמנט."

22. המומחה הדגיש בעדותו כי את הנכות הוא לא קבע בגין מגבלת תנועה אלא בגלל השינויים הניווניים. ואכן, המומחה קבע את הנכות לפי תקנות 35 1(ב) –(ג) שעניינן:

    "ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר

    (ב)קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות10%

    (ג)קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה 20%"

     

23. המומחה הסביר בעדותו כי היתה לתובע נכות זמנית ואז המצב חזר לקדמותו עם החמרה מסוימת של התהליך הניווני :

    "אם יש לו תהליך ניווני הסבירות שהדברים נעשים גרועים עם הזמן. זו השערה שלי. אני לא אומר שהכל ממצב קודם, אלא היה אירוע של כאבים משנת 2012 עד 2013, אני מעיין בחוות הדעת, מדובר בפחות משנה. אני בדקתי אותו ביום 23.05.16 שנתיים וחצי לאחר מכן אין אזכור לסבל בגב הזה לאחר התאונה. הייתה נכות זמנית כפי שקבעתי ואז המצב חזר לקדמותו אולי עם החמרה מסוימת של תהליך הניווני אני לא נתתי בגלל הגבלת תנועה אני נתתי בגלל ההליך הניווני. לשאלת ביהמ"ש אני משיב שלא תמיד יש הגבלת תנועה בהליך ניווני. לא מצאתי הגבלת תנועה, לא רציתי לתת לו אפס, נתתי לפי ההליך הניווני הקיים ולפי הגבלת התנועות בעבר עליהן דיווח. זה מחזורי, יש ימים שמרגישים טוב יותר ויש ימים שמרגישים פחות טוב. בזמן שאני בדקתי אותו לא הייתה הגבלה בתנועה אבל אני לא יכול להתעלם מההליך הניווני שיש לו בכל עמוד השדרה. זה לא דיסק שנפרץ לבד, זה פשוט שעל התהליך הניווני הייתה חמרה מסוימת והיא הייתה זמנית לדעתי."(ראו עמוד 10 לפרוטוקול)

     

    ראו גם בעמוד 11 לפרוטוקול אז המומחה הבהיר כי בבדיקה אצלו בשנת 2016 הוא לא ראה את המגבלות בתנועה שהיו לתובע קודם לכן במסמכים שהוצגו לו במהלך החקירה הנגדית, מסמכים מיום 31.1.13 וכן דצמבר 2012:" אני בדקתי אותו בשנת 2016, זה ההבדל. במשך שנתיים וחצי לא הופנה אליי שום תיעוד משני הצדדים לגבי סבל בגב באותה תקופה. זה מסביר את זה שלא מצאתי הגבלת תנועה ולא חולשה ברגל, לפעמים דברים משתפרים"

    ראו גם בעמוד 13 שורה 33-36 אז המומחה חזר על הדברים בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת.

24. במהלך חקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעת הוצג למומחה פרופ' סודרי סרטון ובו נראה התובע עובר בשיש ומרים משאות. המומחה ציין לאחר שהוצג לו הסרטון כי בכל מקרה הוא לא קבע כי לתובע קיימת מגבלה בתנועה ולא על כך נקבעה נכותו :

    "אני קבעתי את הנכות לא לפי הגבלה בתנועה, אני חוזר על מה שאמרתי אלא לפי תהליך ניווני. הנכות שקבעתי אפשר לכתוב שזה מחמת הספק של החמרה זאת למרות שאין הגבלה בתנועה והוא עובד והכל, אני עדיין חושב שלפעמים תנועה מסוימת, אם זה נכון שהוא סחב פלטה של 60 ק"ג, ייתכן שהיה עוד החמרה נוספת בהליך הניווני וזו הסיבה שקבעתי 5%. לגבי הנכות הזמנית באמת ישנה בעיה. כלומר נכויות זמניות נקבעו על ידי רופא משפחה, אני לא יודע באיזה מידה הדבר הזה היה נחוץ. אחרי שראיתי את הסרט ניתן היה לתת לו לעבוד במשרד במקום לתת חופש מחלה טוטאלי. היום אני רואה שיכול להיות שהנכות הזמנית, אי כושר הזמני היה קצת מוגזם. מה שאני הוספתי היום בחקירה הנגדית. חוות הדעת לא משתנה לגבי נכות זמנית."

25. ביחס לעבר הרפואי של התובע צורפו במהלך החקירה הנגדית של הנתבעת מסמכים מהעבר הרפואי שתומכים בקיומו של עבר רפואי והמומחה הסביר כי התלונות דומות למה שתואר על ידי מומחה הנתבעת. (ראו עמוד 13 לפרוטוקול ומוצגים נ/1, נ/2 ו- נ/3) .

26. לסיכום נקודה זו ביחס לנכות הרפואית, אני מאמצת את קביעתו של המומחה פרופ' סודרי אותה הסביר ופירט היטב במהלך החקירה הנגדית על ידי שני הצדדים.

27. המומחה הסביר היטב על מה נסמכת קביעתו, כיצד הגיע למסקנתו על סמך הבדיקה הקלינית ועל סמך בדיקות ההדמיה והמסמכים שהובאו בפניו.

28. הלכה מושרשת היא כי סטיה מקביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט תיעשה רק במקרים חריגים ולא כדבר שבשיגרה, כאשר קיימים נתונים שיש בהם להראות כי קיימת סטיה מהוראות חוק או כי חוות הדעת מבוססת על עובדות לא מהימנות ראו רע"א 3398/05 מכתשים נגד מפעלים כימיים בע"מ נגד מריומה (15.7.2007) בעמוד 16 לפסק הדין:

    "הלכה פסוקה היא כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות-הדעת של המומחה הרפואי אותו מינה (ע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "מגן" בע"מ ואח' (טרם פורסם)), והיוצאים מן הכלל, שבהם יסטה בית המשפט מחוות-הדעת, כגון חריגה מדבר החוק או הסתמכות על תשתית עובדתית בלתי מהימנה, לא חלים בענייננו."

    31. אין מחלוקת כי בפוליסה מס' 1420202469 ₪, (להלן: "הפוליסה הראשונה") לתובע כיסוי ביטוחי בגין נכות מתאונה. משקבעתי כי נגרמה תאונה כאמור, והתקיים מקרה ביטוחי שהותיר נכות רפואית, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בהתאם לפוליסה הראשונה לפי גובה נכותו בשיעור 5%. סכום הביטוח בפוליסה הראשונה הוא 480,546 ₪ נכון למועד התאונה (ראו תצהיר עד הנתבעת מר עופר לוי, בסעיף 2) בתוספת מדד מיום התאונה ועד היום מדובר בסכום של 501,200 ₪ .הפיצוי המגיע לתובע בגין מרכיב הנכות בפוליסה הראשונה הוא בסך של 25,060 ₪

        אי הכושר בגין התאונה: 

    32. הנתבעת טוענת כי התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה בתחום התעסוקתי. הנתבעת טוענת כי המומחה מטעם התובע, וגם המומחה מטעם בית המשפט, הינם מומחים אורטופדיים. הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה שהינה על פי פוליסה ויש צורך להביא חוות דעת של מומחה תעסוקתי. אומר כבר עתה כי הטענה נדחית על ידי. להלן אנמק.

    33. הצדדים הסכימו על זהותו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט בהודעה מוסכמת שהגישו אז הודיעו כי ימונה בהסכמה פרופ' סודרי (למען שלמות התמונה אציין כי קודם לכן צויין כי ההסכמה של הצדדים על מינוי מומחה לא תמנע מהצדדים להסתמך על חוות הדעת שהגישו).

    34. לאחר הגשת ההודעה המוסכמת ניתנה ביום 13.3.16 החלטה למינוי המומחה על ידי המותב הקודם שדן בתיק, כבוד השופטת נאשף-אבו אחמד. בהחלטת המינוי התבקש המומחה להתייחס גם לשאלת אי הכושר כתוצאה מהתאונה.

        32. כעבור שלושה חודשים ניתנה חוות הדעת של פרופ' סודרי במסגרתה הוא קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% כתוצאה מאירוע התאונה. כמו כן, קבע המומחה כי לתובע נכות בשיעור 100% זמנית מיום 21.3.12 ועד 30.7.12 ובהמשך נכויות זמניות בשיעור 40% עד 10% עד סוף אוקטובר 2013. הנכות הצמיתה נקבעה החל מיום 1.11.2013.

        33. הן המומחה מטעם התובע והן המומחה מטעם הנתבעת, אף שאינם מומחים בתחום התעסוקתי, התייחסו לאי הכושר כתוצאה מהתאונה. המומחה מטעם הנתבעת דר' דיין התייחס בחוות דעתו לאי כושר של התובע ומצבו התעסוקתי תוך שהוא טוען כי מצבו התעסוקתי לא השתנה בעקבות התאונה. גם בתצהיר העדות מטעם הנתבעת, הפנתה הנתבעת למומחה מטעמה וציינה כי לפי קביעתו מצבו של התובע אינו מהווה מקרה ביטוח של אובדן כושר עבודה. (סעיף 23 לתצהיר).

        34. לאחר שהוגשו חוות הדעת מטעם הצדדים מונה בהסכמה פרופ' סודרי ולאחר מכן ניתנה החלטת המינוי והוגשה חוות הדעת מבלי שהוגשה כל הסתייגות מטעם הנתבעת לכך שהמומחה יתייחס גם לשאלת אי הכושר.

        35. כאשר המומחה מטעם הנתבעת מתייחס לשאלת אי הכושר מבלי שהיה מומחה בתחום התעסוקתי, ומונה פרופ' סודרי כאמור וניתנה החלטת מינוי כאמור לעיל, הנתבעת אינה יכולה כעת לטעון כי התובע לא הגיש חוות דעת מומחה תעסוקתי ואינה יכולה לטעון שלא ניתן להסתמך על המומחה מטעם בית המשפט. לציין בנקודה זו כי פרופ' סודרי אף נחקר על ידי ב"כ הנתבעת גם בשאלות הנוגעות לכושרו התעסוקתי של התובע ביחס להשכלתו וניסיונו (ראו עמוד 14 שורות 28-29 )

            32. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לרע"א 8716/17 פלוני נגד קופת חולים לאומית (18.1.2018). אלא שפסק הדין אינו רלבנטי בכלל לענייננו שכן שם דובר בתביעת רשלנות רפואית ואי הבאת חוות דעת בתחום האונקולוגי להוכחת הרשלנות. גם פסק דין נוסף אליו הפנתה הנתבעת ברע"א 4046-18 פלוני נגד כלל חברה לביטוח(24.12.2018) אינו רלבנטי כלל לענייננו שם דובר בתביעות לפי פוליסת תאונות אישיות ומתי על המבוטח להגיש חוות דעת מטעמו להוכחת נכותו באיזה שלב של הבירור של התביעה ומתי ימונה מומחה מטעם בית המשפט מבלי שתוגש קודם לכן חוות דעת מטעם התובע.

            33. המומחה ציין בחקירה הנגדית כי אדם עם נכות זמנית בשיעור 40% אינו מתאים לעבוד בעבודה בשיש ועליו להימנע מעבודה קשה. הוא אישר שממועד התאונה ועד 31.10.12 (תקופה של שבעה וחצי חודשים) הוא לא היה מסוגל לעבוד בעבודות שיש ולעלות במדרגות: "כן , עליו להימנע מעבודה מאומצת"

            34. בהמשך, נחקר המומחה מדוע לא אישר תקופות נוספות ואי כושר מוחלט לתקופה שמעבר 7/2012 והשיב כי יש להפריד בין הנכות לתפקוד ולקחת בחשבון גם את מצבו הרפואי הקודם:

                "ש.תסכים איתי שבמהלך כל התקופות הזמניות שקבעת לו עד ליום 31.10 הוא לא היה מסוגל לעבוד בעבודות שיש ולעלות במדרגות ולרדת?

                ת.כן, עליו להימנע מעבודה מאומצת.

                ש.נתת לתובע נכות מלאה והסתמכת על המכתב של הרופא התעסוקתי עד 30.07.12, מדוע לא הסתמכת על המסמכים של אותה רופאה תעסוקתית שנתנה לו עוד חופשות מחלה מלאות? מציג לך מסמך מיום 09.12.12 שם היא כותבת שלא מסוגל לעבוד עד ליום 21.02.13?

                ת.צריך להפריד בין הנכות לעניין התפקוד. כלומר, לגבי חוסר יכולת לעבוד בעבודתו, גם כיום לא הייתי ממליץ לו לעבוד בעבודות שהוא מרים, אבל זה לא הכל בגלל התאונה הזו. החלקיות של התאונה זה מה שאני קבעתי. שליש. כבר לפני התאונה אם אני לא טועה הומלץ לו.

                ש.אני לא אומר לך שלא הומלץ לו כלום לפני התאונה והוא עבד במשרה מלאה עד ליום התאונה?

                ת.אין לי מסמך, זה מה שיש לי. הוא סבל מ-2006, 2007, 2008, 2009. כבר ב-CT היו בלטי דיסק בכל הגבהים, משנת 2007. הרוב כאן זה דברים שהיו קודם. אני לא המצאתי את זה, זה מה שראיתי גם ב-CT שעשו יומיים לאחר התאונה נראו אותם בלטי דיסק כך שזה לא דבר חדש. נושא התפקוד הלקוי זה לא תוצאה רק של התאונה הנדונה. זו תוצאה חלקית."

            35. בהמשך הוא נשאל לגבי ניתוח שהומלץ לו לעבור ביום 21.11.12 ובאם בגין תקופה זו לא ראוי לקבוע לו אי כושר מוחלט . המומחה אישר תקופות אי כושר נוספות וכמו כן נשאל על מסמכים נוספים מדצמבר 2012 ואישר לתובע תקופות נוספות:

                ש.ביום 21.11.12 נבדק ע"י ד"ר אשכנזי מומחה נוירולוגי שהמליץ על טיפול ניתוחי. לקראת סוף 2012 כולם ממליצים על ניתוח, אומרים שיש צניחה ברגל והוא לא יכול לתפקד, האם היה ראוי שתקבע אי כושר מלא לאותה תקופה?

                ת.זה נכון שבאותו יום הוא נבדק על ידי רופא שהמליץ על ניתוח וקבע אי כושר למשך חודשיים נוספים. כשאני מסתכל על המשפט הזה שוב אני מאריך את אי הכושר עד ליום 31.01.13 בהסתמך על ד"ר אשכנזי, אז אני מתקן זה עד ה-31.01.13.

                ש.ד"ר סבטלנה ביום 09.12 נתנה לו עד יום 21.02.13, מה יש לך לומר על זה. אני מראה לך את המסמך? האם אתה מסכים איתה?

                ת.מעיין במסמך ומשיב,

                 

                ב"כ הנתבעת: אין לי התנגדות להגשת המסמך אף שלא הוגש באמצעות עורכו. עם זאת אציין שאני מתכוון להגיש מסמכים מטעמי ושחברי לא יתנגד.

                 

                המשך תשובת העד:

                ת.מתמטית בחשבון פשוט צריך להאריך. אני לא זוכר שראיתי את המסמך הזה, אבל שוב יש זכור שהיה תהליך ניווני מקודם הנ"ל סבל מ-2007 עד 2012 מכאבי גב ולא נראה לי שאיבוד כושר העבודה באותה תקופה יכול לנבוע מהתאונה, אך יש סבירות שנובע גם ממצב קודם. בגלל שהכל המשכי וקשור לתאונת העבודה מחמת הספק אז אין ברירה וצריך לקבל את מה שהיא כותבת למרות שיש ספקות.

                ש.יש לי חופשת מחלה מרופא משפחה עד סוף אוקטובר 2013, אני מציג לך אותם.

                ת.מעיין במסמכים ומשיב, עו"ד מחאג'נה הגיש אישורי מחלה מרופא כללי ד"ר אגבאריה עד ליום 21.11.13, אז אין ברירה צריך לקבל גם את זה כי זה המשך."

            36. בהמשך בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת המומחה הסביר לגבי נכויות הזמניות אם הן קשורות לתאונה כולן ואישר זאת באומרו:

                "ש.בגדול קבעת ש1/3 מהנכות משויכת לתאונה?

                ת.כן.

                ש.גם הנכויות הזמניות זה רק שליש קשור לתאונה?

                ת.נשאלתי מקודם את השאלה הזו. אני הסתמכתי על התיעוד שהוגש לי מטעם התובע, מרופא תעסוקה, אין לי ברירה אלא לייחס את זה לתאונה כי זה המשכיות למרות שיש סימני שאלה של מגמתיות."

            37. למומחה הוצג סרטון מאוגוסט 2015 (נ/11 ) בו נצפה התובע במהלך עבודתו חותך בדיסק ונושא פלטה ביחד עם עובד נוסף. ביחס לאי הכושר הוא ציין:

                " לגבי הנכות הזמנית באמת ישנה בעיה. כלומר נכויות זמניות נקבעו על ידי רופא משפחה, אני לא יודע באיזה מידה הדבר הזה היה נחוץ. אחרי שראיתי את הסרט ניתן היה לתת לו לעבוד במשרד במקום לתת חופש מחלה טוטאלי. היום אני רואה שיכול להיות שהנכות הזמנית, אי כושר הזמני היה קצת מוגזם. מה שאני הוספתי היום בחקירה הנגדית. חוות הדעת לא משתנה לגבי נכות זמנית.

            38. ובהמשך העיד המומחה פרופ' סודרי כך:

                "ש.האם אתה חוזר בך מהנכויות הזמניות שקבע הרופא התעסוקתי?

                ת.אני משאיר את זה לשיקול דעת ביהמ"ש. אין דבר שהוא מובטח ב-200%, את המומחה התעסוקתי שהצגת לי בחקירה היום אני מקבל לגבי היתר יש לי ספק."

            39. פרופ' סודרי קבע בחקירה הנגדית כי אינו משנה את קביעותיו בחוות הדעת לגבי נכויותיו הזמניות. הוא אישר בחקירה הנגדית את תקופת אי הכושר שאושרה לתובע על ידי הרופאים עד ליום 21.11.2013 ואז חזר בו ואישר את התקופה שאושרה על ידי הרופאה התעסוקתית מדצמבר 2012 שאישרה לחודשיים נוספים. לגבי שאר התקופה ציין כי יש לו ספק.

            40. המומחה אמר בחקירתו כי לאחר שראה את הסרטון יתכן והיתה הגזמה בנכויות הזמניות ובאי הכושר שאושר במהלך החקירה הנגדית לב"כ התובע. יחד עם זאת, יש לשים לב לעובדה כי הסרטון שהוצג בו התובע עובד הוא מאוגוסט 2015 שלוש שנים וחמישה חודשים לאחר התאונה. התובע העיד בחקירה הנגדית כי חזר לעבוד בתחילת 2014(עמוד 31 לפרוטוקול) . התובע כלל אינו טוען לאי כושר לפי הפוליסה ביחס לתקופה זו בה צולם הסרטון- באוגוסט 2015. הוא טוען לאי כושר של 21 חודשים לאחר התאונה דהיינו עד 1/2014. כך גם המסמכים שהוצגו לפרופ' סודרי שאושרו על ידו הם מתקופה של שנתיים לפני שצולם הסרטון. על כן, אני קובעת כי הסרטון אינו רלבנטי לקביעת כושר עבודתו של התובע בעקבות התאונה בתקופה הרלבנטית לתביעה.

            41. מעיון במסמכים שהוצגו לפרופ' סודרי במהלך החקירה של ב"כ התובע(צורפו לתצהיר התובע) ניתן ללמוד כי ביום 31.1.13 אכן כפי שקבע פרופ' סודרי קיימת המשכיות בתלונות מאז תאונת העבודה, וכך נרשם בתיעוד מאותו יום, מבי"ח אסף הרופא: "לדבריו היה מעורב בתאונת עבודה ב- 21.3.2012 אז הרים משקל כבד בעבודה ומייד אחריו הופיעו כאבי גב. מאז אינו עובד. מתלונן כעת על על כאבים בגב תחתון מקרינים לאספקט האחורי של ירך שמאל ושוק שמאל וכן לחלק הפלנטרי של כף הרגל, בנוסף חולשה ברגל שמאל. הדבר שהכי מפריע לו היא החולשה ברגל."

            42. לגבי צניחת כף הרגל המומחה הסביר בחקירה הנגדית כי אירוע התאונה יכול לגרום ללחץ על השורש וגורם לצניחת כף הרגל. המומחה הסביר כי מדובר היה בעניין זמני כי בעת התאונה הוא לא ראה זאת בבדיקת התובע (עמוד 8-9 לפרוטוקול ).

            43. במסמך מרופאת תעסוקה מדצמבר 2012 הומלץ לתובע אי כושר לחודשיים נוספים. תקופה זו אושרה על ידי המומחה והוא אמר בחקירה כי אינו חוזר בו מתשובתו ביחס לתקופה זו.

            44. כך גם בבדיקה אצל דר' מחאג'נה, בדיקה שהוצגה לפרופ' סודרי, מצויין כי התובע מתקשה לעמוד על רגל שמאל וקיימת חולשה ברגל שמאל. המומחה השיב ביחס למסמך זה כי "מבחינת עבודה ותפקוד לא רצוי בשבילו לעשות עבודות עם נשאית משא כבד וכיפופים. זה דבר שאני לא התנגדתי. "

            45. כך גם הוצג למומחה מסמך רפואי נוסף מיום 21.11.12 בו מומלץ לתובע לעבור ניתוח (גם מסמך זה צורף לתצהיר התובע) . המומחה אישר כי ביחס לתקופה זו ועד סוף ינואר 2013 התובע היה באי כושר מלא. מעיון במסמך ניתן לראות כי נרשם בו: "חולשה בכף הרגל "סובל כשבעה חודשים מכאב בגב התחתון שהחל לדבריו לאחר הרמת משא כבד"

            46. על כן, קביעותיו של המומחה ביחס לתקופות אי הכושר בהסתמך על המסמכים שהוצגו לו בחקירה הנגדית, עומדות בעינן ואין בסרטון שהוצג לו, לגבי תקופה לא רלבנטית כדי לשנות מקביעה זו.

            47. כזכור המומחה אישר את קביעת המומחית התעסוקתית שבדקה את התובע בדצמבר 2012 וקבעה אי כושר לעוד חודשיים.

            48. התובע עובד בהתקנת שיש במקצועו או כפי שהוגדר הדבר בפוליסה :"מרכיב/מרכיבה שיש". ראו פוליסה 14202469 (להלן: "הפוליסה הראשונה" ופוליסה 15122781 (להלן: "הפוליסה השניה" פוליסה שמספרה 16840928 (להלן: "הפוליסה השלישית").

            49. הפוליסה הראשונה כוללת מרכיב (נוסף לנכות מתאונה) של שחרור מפרמיות במקרה של אי כושר מעבודה. הפוליסה השניה כוללת מרכיב של תגמול חודשי וכן שחרור מפרמיות במקרה של אי כושר מעבודה. כך גם הפוליסה השלישית כוללת מרכיב של תגמולי אי כושר ושחרור מתשלום פרמיות. בכל הפוליסות קיימת תקופת המתנה של שלושה חודשים.

            50. תנאי הפוליסות קבועים כי המבוטח יחשב כבלתי כשיר באופן מוחלט לעבודה אם כתוצאה מתאונה או מחלה נשללו ממנו בשיעור 75% לפחות הכושר להמשיך לעסוק במקצועו או בעיסוק בהם עסק לפני, וכן נבצר ממנו לעסוק במקצוע סביר אחר המתאים לניסיונו.

            51. התובע במקצועו וכפי שבוטח הוא מרכיב שיש. בשים לב לקביעתו של פרופ' סודרי בחוות הדעת ובחקירתו הנגדית, וכן בשים לב למסמכים הרפואיים והנכויות הזמניות שנקבעו, אני קובעת כי התובע היה בלתי כשיר באופן מוחלט לעבודה עד פברואר 2013 – דהיינו תקופה של 11 חודשים לאחר התאונה.

            52. לאחר תקופה זו, לאחר פברואר 2013, המומחה קבע כי נכותו הזמנית של התובע בתקופה זו עמדה על 20% עד 30.4.13 וכן נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה נוספת של שישה חודשים עד 31.10.13. ביחס לתקופה זו המומחה ציין בחקירתו כי הוא מטיל ספק באי כושר כתוצאה מהתאונה.

            53. בשים לב לגובה הנכות הזמנית, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי התובע היה באי כושר מוחלט לפי הגדרות הפוליסות. בתקופה זו התובע יכל לעבוד בניהול העסק שלו ולהימנע מעבודה מאומצת של הרמת משאות.

                 

                שחרור מתשלום פרמיות-נספח 178 לפוליסות:

            54. לפי נספח זה , המבוטח זכאי לשחרור מתשלום פרמיות בתקופת אי הכושר לפי הגדרות הנספח, בניכוי תקופת המתנה בת 3 חודשים. ההגדרה של הנספח לגבי אי כושר מוחלט היא כי עקב מחלה או תאונה נשלל מהמבוטח בשיעור של 75% לפחות, הכושר להמשיך לעבוד באופן זמני או קבוע במקצוע בו עסק המבוטח כאמור בהצעה הביטוח. תנאי נוסף הוא כי נבצר מהמבוטח לעסוק בעיסוק אחר המתאים לעיסוקו. גם ביחס לנספח זה של השחרור מתשלום פרמיות, אני קובעת קביעה דומה ביחס לנספח הפיצוי בגין אי כושר ומאותם נימוקים. התובע היה באי כושר מוחלט לפי הפוליסה למשך 11 חודשים ובניכוי תקופת המתנה של 3 חודשים, הוא זכאי לשחרור מתשלומי פרמיות לתקופה של 8 חודשים.

            55. לעניין גובה הפרמיה החודשית, התובע טען בסיכומיו כי הוא משלם פרמיה חודשית של 632 ₪ בפוליסה הראשונה, 343 בפוליסה השניה וסך של 98 ₪ בפוליסה השלישית. הנתבעת בתצהיר מטעמה טענה כי התובע משלם סך של 478 ₪ בפוליסה הראשונה, סך של 279 ₪ בפוליסה השניה וסך של 90 ₪ בפוליסה השלישית.

            56. התובע נשאל על גובה הפרמיות ששילם והוא לא הביא אסמכתאות להוכחת טענתו כי אלה הם הסכומים המשולמים על ידו עבור הפוליסות. מנגד, הנתבעת צירפה לתצהירה תדפיסים לתשלומים (נספח יב' לתצהיר מטעמה)

            57. העד מטעם הנתבעת הסביר כי יתכן והפער בין שני הצדדים ביחס לגובה הפרמיות ששולמו נובע מהפרשי מדד.

            58. אני מקבלת את טענת הנתבעת לגבי התשלומים ששולמו בפועל לגבי הפוליסות, גם אם בפוליסות עצמן צויינה פרמיה גבוהה יותר, התובע שילם בפועל פחות ממה שמצויין בפוליסות, והיה זכאי בזמנו לשחרור מהפרמיה ששולמה בפועל.

            59. תקופת אי הכושר היא מיום התאונה ועד 21.2.13 בניכוי תקופת ההמתנה, על הנתבעת להחזיר לו את כל התשלומים ששולמו מיוני 2012 כולל ועד פברואר 2013 כולל, בכל אחת משלוש הפוליסות, בהתאם לסכומים בנספח יב' לתצהיר הנתבעת. על כל תשלום יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ועד היום.

                נספח 166- ביטוח משלים:

            60. התובע היה זכאי לפי הפוליסה השניה והשלישית לביטוח "שמש משלים" לפי נספח 166.

            61. בהתאם לנספח 166, בסעיף 4, המבוטח זכאי לפיצוי חודשי מקום שנשלל ממנו הכושר לעבוד עקב מקרה הביטוח, כמו כן לא נשלל ממנו הכושר לעבוד בעיסוק אחר המתאים לניסיונו , הוא אינו עובד בעבודה כלשהי, וכן הוא אינו מקבל ממעבידו או מקופה או מקרן כלשהי דמי מחיה או קצבת נכות על פי כל דין. ,(סעיף 4א.) חלופה זו אינה מתקיימת בענייננו שכן קבעתי כי התובע היה באי כושר מחלט בתקופת אי הכושר ולכן התנאי 4.א'.1.ב. אשר בחלופה זו לא מתקיים:"כמו כן, לא נשלל ממנו כלל הכושר לעסוק בעיסוק אחר המתאים לניסיונו , להשכלתו והכשרתו". בתקופת אי הכושר שקבעתי לעיל נשללה מהתובע האפשרות לעבוד במקצוע אחר המתאים לניסיונו.

            62. גם החלופה אשר בסעיף 4.א.2 לא מתקיימת שכן בחלופה זו נדרש כי הליקוי הבריאותי היה קיים לפני הביטוח והמבוטח הצהיר עליו בעת הביטוח. המבוטח לא הצהיר על הבעיות בגב תחתון לפני התאונה. לכן חלופה זו לא מתקיימת.

            63. נראה כי בהתאם לנספח 166, החלופה המתאימה לענייננו היא החלופה אשר עניינה בתאונת עבודה ששללה מהמבוטח הכושר לעבודה בעבודתו בשיעור שלא יפחת מ- 75% לפי סעיף 4 א'3. לתנאי הנספח.

            64. התובע לפי הגדרות הפוליסה זכאי לפיצוי למשך 11 חודשים לאחר התאונה (בניכוי תקופת ההמתנה בת שלושה חודשים). בתקופה זו, תאונת העבודה שאירעה לתובע שללה ממנו את כושר העבודה באופן שלא פוחת מ- 75% בהתאם להגדרות נספח 166.

            65. לפי סעיף 6 לנספח 166 יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי להם זכאי המבוטח בגין אי כושר עבודה מלא.: "ביטוח לאומי: אם המבוטח זכאי על פי המוסד לביטוח לאומי , לתשלום מאת המוסד לביטוח לאומי בגין אי כושר עבודה מלא, ואף אם לא מימש את זכאותו לקבלת תגמולים, ינוכה מהפיצוי החודשי, הסכום המגיע לו על פי חוקי הביטוח הלאומי, אם מגיע לו".

            66. בנספח 166 קיימת תקופת המתנה של שלושה חודשים במהלכה המבוטח לא זכאי לפיצוי. לכן תקופת אי הכושר הרלבנטית לנספח 166 כמו גם לקיזוז תשלומי המל"ל היא מ21/6/12 ועד 21/2/13 תקופה של 8 חודשים.

            67. מעיון בתיק המל"ל שהוגש במסגרת תעודת עובד ציבור, אני לומדת כי לתובע נקבעה תקופת אי כושר מלא בתקופת ההמתנה. לגבי תקופה זו התובע לא זכאי לפיצוי וגם אין ולנכות תגמולי המל"ל . בהמשך נקבעה לתובע נכות זמנית מיום 21.6.12 ועד 31.1.2013 בשיעור 30% ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 20% עד 30.4.2013. החל מיום 1.5.2013 נקבעה נכות צמיתה בשיעור אפס במל"ל. גם אם קיבל גימלת נכות זמנית בתקופה זו, לפי הגדרת הפוליסה , הקיזוז יעשה מקום שקיים אי כושר עבודה מלא. תשלום נכות זמנית בשיעור 20%-30% אינה יכולה להיחשב כאי כושר עבודה מלא במל"ל.

            68. בתקופה הרלבנטית לפיצוי לפי הפוליסה על פי נספח 166 התובע לא היה זכאי לתשלום מאת המוסד לביטוח לאומי בגין אי כושר עבודה מלא . על כן אין מקום לנכות תשלומי מל"ל ששולמו, לא את התשלומים בתקופת אי הכושר המלא במל"ל, ולא את התשלומים בתקופת הנכויות הזמניות.

                בפוליסה השניה גובה הפיצוי הוא 1,507 ₪ בפוליסה השלישית הפיצוי לפי נספח 166 הוא 756 ₪ (בעניין זה אני מפנה לסכומים שצויינו בתחשיב הנזק מטעם הנתבעת אליהם הפנתה בסיכומיה ביחס לחישובים וכן לסיכומי התובע)

                התובע זכאי לפיצוי עבור 8 חודשים לפי הסכומים בשתי הפוליסות הנ"ל ובסך הכל 18,104₪ , בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד היום.

                 

                נספח 175-תשלום לתקופת אי הכושר:

            69. לפי הגדרות סעיף 4 לנספח 175 מבוטח יהיה זכאי לפיצוי חודשי אם הוא היה בלתי כשיר באופן מוחלט לעבודה עקב מחלה או נכות ונשללה ממנו- בשיעור 75% לפחות – באופן זמני או קבוע , לעבוד במקצועו או בעיסוק בו עסק כמפורט בהצעה הביטוח. עוד נדרשים שני תנאי נוספים: כי המבוטח לא יכול לעבוד במקצוע אחר המתאים לניסיונו והשכלתו וכן כי המבוטח אינו עובד בעבודה כלשהי תמורה שכר.

            70. בשים לב לכל האמור לעיל, נראה כי התובע עומד בתנאי נספח זה ביחס לתקופה של 11 חודשים לאחר התאונה.

            71. הצדדים חלוקים לגבי גובה הפיצוי החודשי לו זכאי התובע בפוליסות ביחס לתקופת אי הכושר לפי נספח 175. עד הנתבעת הסביר בחקירתו הנגדית כי יתכן והדבר נובע מהפרשי מדד.

            72. מעיון בפוליסות עולה כי בפוליסה השניה סכום הביטוח הוא 1,400 ₪. התובע כאמור היה בתקופת אי כושר לפי קביעתי לעיל עד 2/2013 דהיינו תקופה של 11 חודשים. בניכוי תקופת ההמתנה על הנתבעת לפצות את התובע בגין 8 חודשים ובסך הכל 11,200 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום.

            73. אשר לפוליסה השלישית: הסכום לפי הפוליסה הוא 780 ₪ לחודש. על הנתבעת לפצות את התובע עבור 8 חודשים לאחר ניכוי תקופת ההמתנה ובסך הכל 6,240 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

                 

                 

                הפוליסה הרביעית:

            74. התובע טען בכתב התביעה המתוקן כי קיימת פוליסה רביעית, פוליסה לביטוח פנסיה, ובגינה הוא זכאי לתשלום חודשי של 4,860 ₪. בעניין זה התובע לא צירף פוליסה וגם לא ידע לפרט את מספר הפוליסה. הנתבעת טענה כי מדובר בדרישה של התובע הנוגעת לקרן פנסיה במנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ שאינו קשור לנתבעת שהינה מנורה מבטחים בע"מ.

            75. לא הוצגו מסמכים כלשהם להוכחת קיומה של הפוליסה הנטענת אצל הנתבעת. לא הומצא מספר פוליסה וגם לא הומצאה הפוליסה עצמה.

            76. במצב דברים זה, ומשלא הוצגה הפוליסה הנטענת, שהנתבעת טוענת כי אינה קשורה אליה אלא מדובר בפנסיה בחברה אחרת. הרי שדין התביעה ביחס לפוליסה זו להידחות.

                סיכום:

            77. בגין נכות מתאונה בפוליסה הראשונה 14202469 תשלום הנתבע לתובע סכום של 25,060 ₪ (הסכום כולל שערוך כאמור לעיל )

            78. בגין שחרור פרמיות לגבי שלוש הפוליסות, לפי נספח 178 , הנתבעת תשלם לתובע את סכום הפרמיות ששילם כעולה מנספח יב' לתצהיר הנתבעת. הנתבעת תחזיר את הסכומים ששולמו בתקופה שבין 21/6/12 ועד 21/2/2013 כולל. לכל סכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום כעולה בנספח יב' ועד היום.

            79. עבור פיצוי אי כושר לגבי הפוליסות השניה והשלישית לפי נספח 175 ( פוליסות מספר 15122781 וכן 16840928) תשלם הנתבעת לתובע סך של 17,440 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

            80. עבור פיצוי בגין אי כושר לפי נספח 166 בפוליסות השניה והשלישית ( פוליסות מספר 15122781 וכן 16840928) תשלם הנתבעת לתובע סך של 18,104 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

            81. נוסף לכל הסכומים לעיל, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ כולל וכן 5,000 ₪ החזר השכ"ט ששילם התובע לפרופ' סודרי עבור חלקו בשכ"ט עבור חוות הדעת וכן מתן העדות בבית המשפט. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר כן אגרה חלקי בסך של 2,000 ₪. (סכום האגרה מוחזר רק חלקית בשים לב לסכום התביעה הגבוה משמעותית מהסכום שנפסק)

                 

            82. כל הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

                 

                 

                 

                ניתן היום, כ"א חשוון תש"פ, 19 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.