החלטה
בפני בקשת המבקשת כי אעיין מחדש בהחלטה שניתנה על ידי בתיק זה, ביום 9/3/2012, במסגרתה הוריתי על מחיקת המילים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה בתיק זה.
המבקשת, בהודעתה, מבקשת להסיר את הסעד הכספי שבגינו נמחקה הכותרת, שכן, לטענתה, כלל לא הועלתה טענה על ידי המשיבים בנוגע למחיקת הכותרת, וכן בית המשפט יצא מתוך הנחה שלא תסכים למחיקת סעד זה, הנחה שאינה נכונה.
המשיבים טוענים בתגובתם כי בית המשפט כבר נתן החלטתו, ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, כלשונם, וכן טוענים הם כי בית המשפט רשאי להחליט מיוזמתו על מחיקת הכותרת.
המבקשת, בתשובתה, טענה כי המדובר בעניין דיוני שבית המשפט רשאי לשנותו, וכן כי ניתן היה, בנסיבות העניין, לאפשר למבקשת להביע את עמדתה בנוגע לסעד הכספי.
ככלל, אין בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 הליך של "בקשה לעיון חוזר" וההלכה בעניין זה היא כי: "אכן, לעיתים רשאי בית המשפט לעיין מחדש בהחלטה שניתנה על ידו ולשנותה מחמת שנפלה בה טעות, אף בלא שחל שינוי בנסיבות, אלא שהשימוש בסמכות זו ייעשה אך במקרים נדירים (ראו, ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508; ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (טרם פורסם), פסקה 10).
(מתוך רע"א 9728/04 מיכאל עצמון ואח' ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח', פ"ד נט(3), 760.).
לא שוכנעתי כי מקרה זה בא בגדר אותם מקרים נדירים.
ב"כ המבקשת לא טוען כי נפלה טעות בהחלטה, אלא שלהבנתו, רשאי הוא, כעת, לאחר ההחלטה, לוותר על הסעד הכספי, וזאת לאור ההלכה שנקבעה בר"ע 511/85 - משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לט (3), 727 (1985) לפיה: "אין כל מניעה שתובע המבסס את תביעתו בחלקה על חוב קצוב ובר-דיון בסדר דין מקוצר ובחלקה על חוב לא קצוב יבחר להסתפק בעילה הראשונה ובסעד שבצדה. כך קרה גם בעניננו ואין נפקא מינה אם השופט הוא שיזם את ההפרדה (בהסכמת התובע)". הלכה אותה הזכרתי בהחלטתי מיום 9/3/2012.
דא עקא כי כנגד אפשרות דיונית לכאורית זו, עומדים שיקולים הקשורים בזכויות המתדיינים הממתינים לתורם, כאשר הגשת תביעה בסדר דין מקוצר, כאשר אינה רשאית להתברר בסדר דין זה (ועל כך, כאמור, אין מחלוקת) יוצרת לתובע, שלא כדין, גם יתרון דיוני של חקירת המצהיר וגם "קיצור" התור על פני שאר המתדיינים.
כך נאמר בעניין זה בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 668: "... אם הפגם בולט לעין מעיון שטחי בכתב התביעה ובנספחיו, ימחוק בית המשפט את הכותרת אפילו הסכימו בעלי הדין שהתובענה תתברר בסדר דין מקוצר: הסכם כזה עשוי לפגוע בזכויות מתדיינים אחרים הממתינים לתורם ובית המשפט אינו חייב לכבדו. הדבר הוא כך בעיקר באותם בתי המשפט שבו נקבע תור מיוחד לבירורן של תובענות שהוגשו בסדר דין מקוצר..." (ההדגשה שלי – י.ב.)..
קל וחומר בענייננו, מקום שהכותרת כבר נמחקה, הצד שכנגד אינו מסכים לדיון בסדר דין מקוצר והבקשה מוגשת לעיון חוזר, מבלי שהוכח כי המדובר במקרה נדיר או חריג, שיש בגינו לנקוט בהליך (שאינו קיים בסדרי הדין, כאמור) של "עיון מחדש" (יש לציין כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר שיתמוך בטענות הנטענות בה בדבר "חריגותו" של מקרה זה).
למעלה מן הצריך אציין, כי גם לגופו של עניין אינני משוכנע כי יש טעם בהשבת הדיון לסדר דין מקוצר, לאור העובדה שחקירתו של המצהיר מטעם המשיבים העלתה גירסה חדשה בנוגע לזכויות לכאוריות בנכס, מכוח תשלומים שבוצעו בעבר, ולאור ההלכה כי: "... דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו. יש בכוחה של חקירה בנסיבות אלה, כדי "לשמש תחליף לתצהיר ויש בה אפוא כדי למלא את החסר" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 410 – ההדגשה שלי – י.ב.) בצירוף ההלכה בדבר קבלת טענות בעל-פה כנגד מסמכים בכתב בשלב דיוני זה.
מכל המקובץ, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיון מחדש.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו סיון תשע"ב, 05 יוני 2012, בהעדר הצדדים.