דגן נ' נגדי ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעה על סך 11,383 ₪ וביסודה תאונת דרכים מיום 26.6.11, אשר התרחשה בעיר רמת גן, סמוך לקניון איילון.

לגרסתה של התובעת, עת היתה לקראת הירידה מהגשר לכוון צפון השתלבה בנתיב הפונה שמאלה, אולם בהמשך רצתה להשתלב לנתיב הימני אשר מורה לכוון נסיעה ישר, פגע בה רכב הנתבעים וגרם לרכבה נזק בצידו הימני.

לעומת זאת, הנתבעים טוענים, כי הנתבע 1 נסע בנתיב המורה לנסיעה ישר, והתובעת אשר נסעה בנתיב השמאלי המורה לנסיעה שמאלה בלבד, סטתה לפתע מנתיב נסיעתה, לנתיב השמאלי ובכך גרמה לתאונה.

התובעת העידה בפניי ומטעם הנתבעים העיד עלי נגדי המשמש כנתבע 1 בתובענה דנן.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, סיכומי הפרקליטים ועיינתי במסמכים ובתמונות תוואי הדרך ותמונות הנזק של רכב התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ראשית יצוין כי סטיית נהג רכב מנתיב נסיעתו בלי לנקוט במשנה זהירות, מהווה עבירת תנועה, על פי תקנות התעבורה ומשליכה גם על הפן האזרחי במקרה של תביעת נזיקין כגון דא.

סעיף 40 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובע כהא לישנא:

"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון"

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב התובעת סטה לעבר הנתיב השמאלי, המורה לכוון נסיעה ישר, אלא המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה על מי מוטלת האחריות לתאונה הגם סטיית רכב התובעת.

עיון בטופס ההודעה על תאונת הדרכים מטעם התובעת עולה כי התובעת כתבה כי כאשר הסתכלה במראה ראתה כי הנתיב פנוי להשתלבות, אלא שאז רכב הנתבעים פגע בה "כנראה גם מהשתלבות מהנתיב האחורי..".

לעומת זאת בעדותה בפני בית המשפט, התובעת הרחיבה עדותה זו ושזרה בה פרטים נוספים אשר לא בא זכרם במסגרת טופס ההודעה.

התובעת בעדותה טענה בזו הלשון:

"הסתכלתי במראה 6 פעמים, הזוית של המראה היתה מלאה שיכולתי לראות שהכל פנוי, וגם הזזתי את הראש. תוך כדי ראיתי שהכל פנוי אחרי שהמתנתי דקה וחצי או שתיים השתלבתי. ואז נוצא מצב שהוא בעצם נכנס בי" (ראו ע"מ 1 שורות 19-21, לפרוטוקול מיום 21.4.13)

נראה כי התובעת הרחיבה את זכרונה בדבר נסיבות התאונה נשוא כתב התביעה במסגרת עדותה בפני בית המשפט דווקא, להבדיל מהמצופה במסגרת טופס ההודעה, אשר מולא במועד מוקדם יותר לעדות וסמוך למועד שבו התרחשה התאונה דווקא.

כרסום נוסף אשר מצאתי בעדות התובעת, הינה טענה כי היא לא ראתה את הנתבע 1, ואינה יודעת מהיכן הוא הגיע, על אף שלטענתה הייתה לה זווית ראיה מלאה.

עיון בתמונות זירת האירוע, ומיקום רכב התובעת, במועד קרות התאונה, אומנם מתיישב עם טענתה של התובעת כי היא אכן עמדה במקום בו היתה לה זווית ראיה מלאה, שכן לטענתה הרכב עמד בזווית סטייה של כ 45 מעלות, אך באותה נשימה נשאלת השאלה הכיצד זה לא הבחינה התובעת ברכב הנתבע 1, כאשר היתה לה אפשרות מלאה לעשות כן שעה שלעמדתה בעדותה בפניי, טרם סטייתו לעברה, היא המתינה דקה וחצי שתיים, הסתכלה במראות ואף הפנתה מבטה אל עבר המקום ממנו הגיע הנתבע 1.

תמהה אני הכיצד התובעת לא הבחינה ברכב הנתבע 1, באם נקטה בכל אמצעי הזהירות לטענתה, ולצד זה אף היתה לה לשיטתה אפשרות מלאה לעשות כן.