1.עניינה של התביעה שלפניי בנזק שנגרם לרכב של התובע, בעת שהנתבע נהג ברכב במסלול לנהיגה ספורטיבית.
2.התובע הוא הבעלים של רכב. על-פי המתואר בכתב התביעה, הנתבע הציג עצמו כמדריך נהיגה ספורטיבית. לפי הנטען, התובע פנה לנתבע על מנת שידריך אותו במסלול לנסיעה ספורטיבית על רכבו. השניים נפגשו לשם כך ביום 30.8.2018. לדברי התובע, בתחילה התובע ביצע מספר הקפות של המסלול כשהוא נוהג ברכבו, וכשהנתבע לצדו ומדריך אותו. אולם לאחר מכן, לדברי התובע, התובע ירד מן הרכב, והנתבע ביקש לנהוג ברכב בעצמו במסלול. לטענת התובע, הנתבע נהג ברכב בפראות, הגיע למהירות של 163 קמ"ש, איבד שליטה על הרכב, וסטה מן המסלול עד שפגע בחומת בטון. הרכב ניזוק עד כדי אובדן גמור. התובע טוען כי על הנתבע לפצותו בגין נזקי הרכב. הנזק הנטען לרכב הוא בסך 250,800 ש"ח. התובע עותר לפיצוי גם בגין אובדן שעות עבודה והוצאות (בסך 30,000 ש"ח) ועוגמת נפש ופיצוי בגין אובדן הנאה (בסך 25,000 ש"ח). סכום התביעה הוא 305,800 ש"ח.
3.הנתבע טוען בכתב הגנתו שהוא מדריך של "נהיגה מתקדמת ונהיגת מרוצים" בארץ ובחו"ל (סעיף 8 לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי במהלך ההדרכה על המסלול, ביקש התובע מהנתבע שהנתבע יעבור למושב הנהג. הנתבע טוען שלא הסכים לכך, אולם לאחר מכן התובע התעייף מהנהיגה, ואז ביקש מהנתבע שהנתבע יעשה עם הרכב מקצה נוסף. הנתבע עשה כן, אולם במהלך ההקפה השביעית, בעקבות תקלה כלשהי, הרכב "איבד את הבלמים" (סעיף 22 לכתב ההגנה), וכתוצאה מכך סטה מהמסלול. הנתבע טוען כי התאונה אירעה בשל כשל בלתי צפוי במערכות הרכב.
הנתבע טוען להסתכנות מרצון של התובע. הנתבע טוען כי על מנת לנהוג ברכב במסלול, הדרישות של מפעילי המסלול הן כי יש לבעל הרכב רישיון בתוקף וביטוח חובה, וכי עובדה זו צוינה בפני התובע (סעיפים 14 ו-38 לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי בדיעבד הסתבר לו שאין כיסוי ביטוחי לרכב (סעיף 24 לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי התובע ביקש ממנו לנהוג ברכב במקצה הקפות נוסף, הגם שהתובע ידע שהרכב אינו מבוטח (סעיף 28.3 לכתב ההגנה).
4.כתב התביעה נתמך בחוות-דעת מומחה מטעם מהנדס רכב. מומחה התובע חיווה דעתו שלפיה מערכת הבלמים ברכב הייתה תקינה. כן מצא מומחה התובע כי במכונית לא נעשו תוספות, שינויים או שיפורים.
5.הנתבע הגיש חוות-דעת מומחה נגדית. מומחה הנתבע מצא כי ברישום התקלות במערכות הבקרה של הרכב תועדו תקלות בבלמים, וכי קיימת אפשרות כי התקלות היו קיימות בזמן אמת לפני האירוע וגרמו לפגיעה במערכת הבלימה של הרכב עד כדי גרימת התאונה. כן חיווה מומחה הנתבע דעתו כי התובע לא החליף את נוזל הבלמים בכזה שטמפרטורת הרתיחה שלו גבוהה יותר והמתאים לנסיעה במסלול, על מנת למנוע אפשרות שמצב הצבירה של נוזל הבלמים יהפוך לגז. לעמדת מומחה הנתבע, אי-החלפת נוזל הבלמים פגעה ביכולת הבלימה וההאטה של הרכב באופן שהביא לסטייתו מהמסלול.
6.לאור חוות-הדעת הנוגדות, מונה מומחה מטעם בית המשפט, הוא מהנדס הרכב מר דן הרמן. מר הרמן חיווה דעתו כי לא נמצאה עדות לכשל במערכת הבלמים של הרכב אשר יתאים לטענת הנתבע בדבר היעדר בלימה מוחלט. עמדתו היא כי סביר יותר שהיעדר בלימת הרכב נובעת מ"מעשיי הנהג" (סעיף 7.5 לחוות-הדעת). ביתר פירוט, המומחה ציין כי התחממות יתר של מערכת הבלימה אינה מתרחשת ברגע, ונהג מיומן ומקצועי כמו הנתבע אמור להרגיש בכך ולהאט את הרכב כאשר תהליך זה מתחיל. מסקנת המומחה היא שתקלה זו אינה מתאימה לתיאור של היעלמות כושר הבלימה של הרכב בן רגע (סעיף 3.3 לחוות-הדעת). המומחה ציין כי אינו מכיר אף מקרה שבו הוחלף נוזל הבלמים לפני יום במסלול או הדרכה (סעיף 4.2 לחוות-הדעת).
7.בנוסף, מר הרמן ציין בחוות-דעתו, כי לרכב יש "מערכת הקלטת נתוני אירוע", השומרת נתונים שונים ברכב סמוך לפני התאונה. המומחה הוסיף, כי "מידע זה היה מצביע באופן חד משמעי על סיבת התאונה בין אם היא כתוצאה מטעות נהיגה או כתוצאה מתקלה טכנית", וכי נדרשה בעניין פנייה למומחה נוסף, והמליץ על מר ארז מוספי (סעיף 6 לחוות-דעתו).
8.בעקבות זאת, מונה מר מוספי כמומחה נוסף (החלטה מיום 9.3.2021). מר מוספי הביא בחוות-דעתו את הנתונים שהופקו מן הרכב. לפי נתונים אלו, לא נרשמו תקלות ברכב בשעת התאונה. לדבריו, ברכב תועדה עזיבה של דוושת התאוצה, לחיצה על דוושת הבלם, וירידה במהירות הרכב בהשפעת בלימה, ב"מגמת ירידה תלולה" מ-133 קמ"ש ועד 57 קמ"ש (סעיף 3 בעמ' 13 לחוות-דעתו). לעמדת מר מוספי, הדבר "מעיד על תאוטה אפקטיבית בהשפעת מערכת הבלמים ותקינותה של מערכת הבלמים על כל מרכיביה". כן דעתו של מר מוספי היא שנוזל הבלמים תיפקד כשורה, והנוזל לא הפך לגז, "היות ובוצעה בלימה אפקטיבית בפועל על סמך הנתונים שהוסברו" (סעיף 4, עמ' 13 לחוות-הדעת). מסקנתו של מר מוספי היא שהנהג ברכב איבד שליטה על הרכב שלא כתוצאה מכשל טכני כזה או אחר ברכב, אלא בשל נהיגתו שלא התאימה לקטע במסלול שבו התרחשה התאונה.
9.לאחר מכן הגיש המומחה מטעם בית המשפט מר הרמן השלמה לחוות-דעתו. עמדתו היא כי חוות-דעתו של מר מוספי חיזקה את דעתו שלפיה התאונה אירעה כתוצאה ממעשי הנהג ולא כתוצאה מתקלה טכנית ברכב (הוגש ביום 9.5.2021).
10.העדויות נשמעו בעל-פה. בפני בית המשפט העידו כל אחד מבעלי הדין. הנתבע עמד על חקירת שני מומחי בית המשפט, וכן על חקירת מומחה התובע – ומשכך גם התובע עמד על חקירת מומחה הנתבע (עיינו, פרוטוקול מיום 14.3.2022 והודעה מיום 22.3.2022).
דיון והכרעה
11.מחלוקת עיקרית שיש להידרש אליה, היא האם התאונה נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע בנהיגתו או בשל תקלה ברכב.
12.במחלוקת זו יש להעדיף את עמדת התובע, שלפיה התאונה נגרמה בשל רשלנות הנתבע. זו היא עמדתם של שני המומחים שמונו על-ידי בית המשפט. כידוע, בית המשפט נוטה לייחס משקל רב לעמדת המומחים מטעמו.
13.עמדת מומחה בית המשפט מר הרמן לא נסתרה בחקירתו הנגדית. עמדתו של מר הרמן שלפיה לא נפל פגם באי-החלפת נוזל הבלמים, לא נסתרה (ראו, עמ' 45-44 לפרוטוקול), והוא הוסיף שאין מדובר בנושא שמביא לתקלה פתאומית בבלמים (עמ' 46-45 לפרוטוקול). מר הרמן העיד שנושא החלפת הצמיג לא השפיע על יכולת הבלימה של הרכב (עמ' 51 שורות 16-9 לפרוטוקול). מר הרמן העיד כי אילו הייתה בעיה בצמיגים או בבלמים, הנתבע היה מרגיש אותה קודם לכן (עמ' 60 לפרוטוקול). מר הרמן העיד ששתי התקלות בבלמים שנרשמו בחוות-דעתו הן לא כאלו שמביאות לאובדן כושר הבלימה (עמ' 62-61 לפרוטוקול).
14.בנוסף, בחוות-דעתו הסביר מר הרמן כי הנתבע נהג ברכב ברשלנות. מר הרמן ציין כי היה על הנתבע לנסוע במסלול הסוטה פחות מנתיב הנסיעה, ולא בזה שבו נהג עד שפגע בחומה (סעיף 5.5 לחוות-הדעת). בחקירתו התחזקה הקביעה שלפיה הנתבע נהג ברכב ברשלנות. מר הרמן העיד שהנתבע יכול היה לנסוע בכיוון אחר, ולא כפי שנסע אל עבר החומה (עמ' 43 שורה 9-1 לפרוטוקול). מר הרמן העיד כי הנתבע לא נסע בכיוון נסיעה שיכול היה למנוע את הפגיעה בחומה (עמ' 54 ו-56 לפרוטוקול). כלומר, מר הרמן גם הציג גרסה בדבר רשלנות הנתבע בנהיגתו, וגרסה זו לא נסתרה. מכל מקום, מאחר שהוכח שלא הייתה ברכב תקלה טכנית שגרמה לתאונה, הסיבה הסבירה שנותרה לתאונה היא זו שנעוצה בנהג ואופן נהיגתו.
15.מר מוספי, בדומה למר הרמן, חיווה דעתו שלפיה לא הייתה תקלה ברכב שהביאה לתאונה. גם עמדתו של מר מוספי לא נסתרה בחקירתו הנגדית. מר מוספי העיד כי בנתונים שהופקו מן הרכב, "אני לא ראיתי איבוד בלמים... אני רואה תאוטה מצוינת" (עמ' 24 שורה 1 לפרוטוקול). מר מוספי העיד שהדבר נתמך בירידה החדה במהירות לפני התאונה, מ-133 קמ"ש ול-57 קמ"ש. לעמדתו, הדבר מלמד "שהבלמים עובדים פיקס" (עמ' 24 לפרוטוקול). מר מוספי שלל את הטענה כי הנתבע "פמפם" את דוושת הבלם, ולעמדתו הוא לחץ עליה באופן רציף (עמ' 26 לפרוטוקול, שם הצביע על כך שלפי הנתונים שהופקו מן הרכב, הייתה לחיצה על הבלם; ועיינו עמ' 12 לחוות-דעתו, שם רשום "on" בטור הרלוונטי). מר מוספי העיד שההאטה של הרכב מלמדת שנוזל הבלמים היה תקין (עמ' 32-31 לפרוטוקול).
16.מר מוספי הסביר בחקירתו הנגדית, כי במערכת הרכב לא נרשמו תקלות. מר מוספי העיד שהעדר רישום זה נוגע לשנתיים האחרונות הקודמות לתאונה, ולא רק בשניות הסמוכות לתאונה. אכן, מר מוספי העיד שיתכן שהעדר התיעוד של תקלות נבע מכך שהרכב עמד ללא מצבר משך זמן לאחר התאונה ועד הבדיקה (עמ' 15-13 לתמלול הפרוטוקול מיום 28.6.2023). אולם מר מוספי הסביר, שיש להבחין בין התקלות בשניות הקודמות לתאונה, שהן נשמרות ללא מגבלת זמן וללא תלות במצבר, לבין תקלות קודמות, שעשויות להימחק מן הרישום ככל שהרכב עמד ללא מצבר משך זמן לאחר התאונה (עיינו, שם, ובייחוד בעמ' 15 שורות 24-17 לפרוטוקול). לאמור, ככל שלא נשמר רישום כלשהו של תקלות בשל התרוקנות המצבר, מדובר ברישום עבר, ולא ברישום של תקלות בשניות הסמוכות לתאונה. אולם, מר מוספי הבהיר, שגם אם היו ברכב תקלות קודמות אשר רישומן נמחק, ממילא אין להן השפעה על התרחשות התאונה (בלשונו: "אם זה תקלה ההיסטורית היא לא תשפיע על המקרה בכלל... אם היא תקלה שהייתה לפני חודש והאוטו נסע במשך חודש אז היא לא רלוונטית היא לא משפיעה, מן הסתם לפני שהתרחשה התאונה עם הקאדילק נסעו לפני התאונה על הקאדילק והבלמים עבדו, והרכב נסע, ולא נדלקו נורות, כאילו אז מה, מה קרה? דווקא בהקפה הזאת..."; עמ' 18 שורה 38 עד עמ' 19 שורה 6 לפרוטוקול). לסיכום, גם אם העדר רישום התקלות הקודמות יותר נבע מעמידת הרכב ללא מצבר למשך תקופה עד מועד הבדיקה, ממילא לעמדת מר מוספי אין לכך השפעה על קרות התאונה. לעמדת מר מוספי, תקלות ברכב בשניות הסמוכות לתאונה, היו אמורות להופיע ברישומים מבלי תלות במצבר.
17.מר מוספי נשאל בחקירתו הנגדית לגבי נורת אזהרה שהייתה דלוקה ברכב שעניינה תקלת לחץ אוויר (מוצג מ/3). תשובתו הייתה שנורה זו אינה משפיעה על כשירות הרכב בנסיעה. מר מוספי הוסיף כי אילו מדובר היה בתקלה שעניינה בריחת אוויר משמעותית, הייתה נדלקת נורה נוספת של מערכת הבלמים (עמ' 21-20 לפרוטוקול). אוסיף שהנתבע העיד שראה את הנורה ונהג ברכב בכל זאת, ומעדותו עולה שלא סבר שיש בכך דבר מה הפוגע בכשירותו של הרכב (עמ' 13 שורה 29 ואילך לפרוטוקול המוקלד מיום 28.6.2023). הנתבע הוסיף שהוא חושב שבעת התאונה הנורה לא דלקה (שם). לאמור, נורה זו אינה מצביעה על תקלה ברכב שהביאה לתאונה.
מר מוספי הופנה להיסטוריית הטיפולים של הרכב שם מופיע טיפול בבלמים (מוצג מ/4). אולם לפי רישום הקילומטראז', מאז טיפול זה הרכב נסע קילומטרים רבים (כ-10,000 ק"מ), ומר מוספי העיד שהדבר אינו משליך על התאונה (עמ' 30 לפרוטוקול).
18.בחקירת מומחה הנתבע, הוא העיד כי אינו יודע מה המועד של התקלות ברכב שאותרו על-ידיו. מומחה הנתבע אף העיד כי יתכן שמדובר בתקלות שאירעו לאחר התאונה. בלשונו: "יכול להיות שקרו אחרי ויכול להיות גם קרו לפני... יש סבירות שזה קרה גם לפני יכול להיות גם קרה אחרי אירוע התאונה" (עמ' 88 שורות 29-14 לפרוטוקול). בהמשך העיד מומחה הנתבע כי יתכן שמדובר בתקלות שהופיעו בשל עמידת הרכב ללא תזוזה משך זמן לאחר התאונה (עמ' 90 שורות 39-38 לפרוטוקול). לאחר מכן העיד מומחה הנתבע כי הסיכוי שהתקלות שאיתר נגרמו לאחר התאונה ולא היו הגורם לתאונה הוא "50-50" (עמ' 92 שורות 8-4 לפרוטוקול). כלומר, המסקנה שהוצגה בחוות-דעת מומחה הנתבע בדבר תקלות שאירעו ברכב והיותן הגורם לתאונה, נותרה כתיזה שאינה מבוססת על תשתית עובדתית מספקת, שכן יתכן שהתקלות שאיתר המומחה הן כאלו שאירעו לאחר התאונה או בעקבותיה, ולא כאלו שגרמו לתאונה. לאחר מכן העיד מומחה הנתבע שאין לו אינדיקציה עובדתית לכך שנוזל הבלמים הפך לגז ושהייתה בעיה בנוזל הבלמים שגרמה לתאונה (עמ' 91 לפרוטוקול) – כך שגם נושא זה נותר כהשערה בלבד שלא בוססה על ממצא עובדתי. יש בכך כדי לכרסם באורח משמעותי במסקנות מומחה הנתבע, וכפועל יוצא מכך, בתיזה המרכזית שהציג הנתבע שהיא קיומה של תקלה ברכב.
19.עוד בנושא נוזל הבלמים: בעדותו העיד הנתבע כי נהיגה ברכב על המסלול ללא החלפה של נוזל הבלמים לנוזל מתאים וכשזה לא הוחלף למשך כשנתיים, זו "התאבדות" (עמ' 14 שורות 7-4 לפרוטוקול המוקלד מיום 28.6.2023). אם כך, ודאי שמצופה היה מהנתבע, כמי שהוא בעל המומחיות והידע בנושא, לוודא שהדבר נעשה. הנתבע נשאל מדוע לא וידא שנוזל הבלמים הוחלף אם הדבר מהווה לעמדתו סיכון כה גדול, ולא ניתנה מפיו תשובה משכנעת (עמ' 14 לפרוטוקול). לאחר מכן העיד הנתבע שהבעיה בנוזל הבלמים לא הייתה שהוא אינו הנוזל המיוחד המתאים לנהיגה במסלול, כי אם שהנוזל לא הוחלף משך שנתיים (עמ' 14 שורות 35-32 לפרוטוקול) – והדבר אינו עולה בקנה אחד עם הנטען לעניין זה בחוות-דעת מומחה הנתבע בדבר התאמת סוג הנוזל לנסיעה במסלול. מכל מקום, ככל שהנתבע טוען שהיה צורך לשים ברכב נוזל בלמים מיוחד או להחליפו, הנתבע הוא בעל המומחיות והידע בנושא, והיה עליו לוודא שהדבר נעשה.
20.בא-כוח הנתבע ערך טבלה ובה נתונים וחישובים שונים, אשר לפי הסבריו חלקם נלקחו מצפייתו בסרטון התאונה, לרבות הערכתו שלו את זווית סיבוב ההגה (מ/7; עמ' 56 ואילך לפרוטוקול). לא מצאתי שיש בטבלה זו כדי לשנות. היה מקום שטבלה מסוג זה תובא מפי מומחה הנתבע. בא-כוח הנתבע עצמו ציין שהנתון בדבר זווית סיבוב ההגה אינו "100% מדויק", ויתכן שכך גם לגבי נתונים נוספים (עיינו, עמ' 57 שורות 22-21 ועמ' 58 שורה 3 לפרוטוקול).
21.לסיכום, ממסקנות מומחי בית המשפט וכן מיתר הראיות והעדויות שהוצגו, עולה כי הגורם לתאונה הוא נהיגה רשלנית ברכב, ולא תקלה ברכב. ודאי שכך נוטה הכף לקבוע לאור מסקנות מומחי בית המשפט.
22.משכך, אין צורך לדון בטענת התובע בסיכומיו בדבר היפוך נטל השכנוע. זאת שכן גם אלמלא היפוך נטל השכנוע, וגם אם זה נותר על כתפי התובע, הוא עמד בנטל זה. כן אין צורך לטעת מסמרות בטענות התובע מכוח דיני השומרים (בסיכומיו טען התובע כי הנתבע הוא בגדר שומר שכר; אציין כי נשאלת השאלה האם הנתבע הוא בגדר שואל, עיינו סעיף 1 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967; הנתבע טען מנגד, בין היתר, כי מדובר בהרחבת חזית). זאת שכן גם אלמלא מעמד זה של הנתבע, הוכחה רשלנותו.
23.הנתבע טען בכתב הגנתו, בין היתר, להסתכנות מרצון (עיינו, סעיף 28.6 לכתב ההגנה). אולם, עיון בסיכומיו מלמד כי הוא לא חזר על טענה זו, ומשכך יש לראותה כטענה שנזנחה. אוסיף, ששאלה יפה היא האם היה מקום לייחס לתובע הסתכנות מרצון, בכך שמסר את רכבו לשימוש של אחר לשם נהיגה ספורטיבית במסלול. כן אציין כי כשלעצמי, סברתי כי מדובר בנושא משמעותי, שלכאורה יתכן שהיה משליך באורח מהותי על חיובו של הנתבע. אדגיש, כי אין מדובר ב"אשם תורם" – קרי, לא דבק בתובע אשם בכך שמסר את רכבו לנתבע. אלא השאלה היא האם התובע הסתכן מרצונו כי רכבו ייפגע, לאור הסיכונים הטבועים לנזק לרכב בנהיגה מסוג זה. אולם, היה מקום שבסיכומי הנתבע יובא טיעון סדור בנושא זה, לאור התנאים בדין להוכחת ההגנה (עיינו, סעיף 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ולדיון בתנאים לתחולת ההגנה ראו, למשל, ע"א 3388/12 נהרות משלחות רפטינג בע"מ נ' חרובי (13.4.2014); ע"א 7008/09 רחים נ' אל קאדר, פיסקה 34 (7.9.2010)). בהעדר טיעון בסיכומים, אין מקום שבית המשפט יזדקק לנושא זה.
24.נושא נוסף שיש להתייחס אליו הוא ביטוח הרכב. תחילה, יש להידרש לאופן שבו הובא הדבר בכתב ההגנה. בסעיף 14 לכתב ההגנה נטען, כי לפי הדרישות של מפעילי מסלול הנסיעה, "יש לוודא כי בידי בעל הרכב רישיון רכב בתוקף וביטוח חובה", וכי עובדה זו צוינה בפני הנתבע (לדעתי צריך להיות, התובע; הטענה חוזרת בסעיף 38 לכתב ההגנה). כלומר, עניינה של הטענה בביטוח חובה. לאחר מכן נטען בכתב ההגנה, כי "בדיעבד התברר לנתבע שבזמן שנהג ברכב הנדון לבקשת התובע ובאישורו, לרכב לא היה כיסוי ביטוחי הולם למקרה של תאונה, והתובע ידע זאת" (סעיף 24 לכתב ההגנה). כלומר, הטענה היא שלאחר התאונה, התברר לנתבע שאין לרכב כיסוי ביטוחי מתאים, דבר שהתובע ידע עליו. כן נטען בכתב ההגנה, כי התובע ביקש מהנתבע לנהוג ברכב, "בזמן שידע שהרכב לא מבוטח" (סעיף 28.3 לכתב ההגנה), ושהדבר מביא לייחוס אשם לתובע בשיעור של 100% (סעיף 28.4 לכתב ההגנה וסעיף 1 בעמ' 6 לכתב ההגנה). בסוף כתב ההגנה נטען, כי ניסיון התובע לרמוז שהנתבע דרש ממנו ביטוח חובה בלבד, הוא שקרי (סעיף 3 לעמ' 6 לכתב ההגנה).
אם כן, אין טענה בהירה בכתב ההגנה בדבר שיח כלשהו בין הצדדים קודם לתאונה, העוסק בביטוח רכוש. טענת הנתבע בכתב ההגנה היא כי התברר לו לאחר התאונה שלרכב אין כיסוי ביטוחי מתאים.
מכל מקום, עיון בכתב ההגנה מותיר את הרושם, שהטענות לגבי הביטוח מופיעות בו בקצרה יחסית, והטענה העיקרית בפי הנתבע בכתב ההגנה היא בדבר תקלה שאירעה ברכב. ודאי שכתב ההגנה אינו מותיר את הרושם כפי שטוען הנתבע בסיכומיו, כי זו "הרשלנות המהותית העיקרית בתביעה שלפנינו..." (סעיף 13 לסיכומיו).
25.בקדם המשפט טען התובע כי הרכב מבוטח, אולם הביטוח אינו מכסה נסיעה ספורטיבית במסלול. התובע טען שהרכב נעדר כיסוי ביטוחי לנסיעתו במסלול, מבלי תלות בזהות הנהג (עמ' 2-1 לפרוטוקול מיום 29.12.2020). הנתבע הבהיר בקדם המשפט שטענתו היא שבנסיעה על המסלול, חובה להחזיק בביטוח חובה, קרי, ביטוח שעניינו נזקי גוף. הנתבע הבהיר שלא דרש מהתובע ביטוח לנזקי רכוש. הנתבע טען כי לרכב היה ביטוח, אולם זה מכסה נהג יחיד. יחד עם זאת הנתבע הוסיף שאילו היה לו ספק לגבי קיומו של ביטוח, לא היה נוהג ברכב. הנתבע טען שכשהוא מדריך באמצעות בית ספר, הוא מכוסה בביטוח דרך בית הספר, אולם במקרה זה הביטוח לא חל שכן מדובר היה באימון אישי (עמ' 3-2 לפרוטוקול מיום 29.12.2020).
26.בסיכומיו טוען הנתבע כי "לא העלה על דעתו שהתובע ימסור לידיו רכב ללא כיסוי ביטוחי", ומביא אינדיקציות שונות לסברתו כי הניח שלרכב ביטוח מתאים, ומוסיף שכך אמר לו התובע (עיינו, סעיפים 15-14 לסיכומיו). אולם נזכור שבכתב ההגנה לא נטען שבין הצדדים היה שיח בנושא ביטוח רכוש קודם לתאונה או שהנתבע פנה לתובע לבירור הנושא קודם לתאונה, וכך גם לא נטען שהתובע הטעה במעשה את הנתבע קודם לתאונה. למעשה, לבדיקתי כתב ההגנה נעדר גרסה בדבר סברת הנתבע לקיומו של ביטוח רכוש קודם לתאונה. אוסיף שהאינדיקציות השונות שהביא הנתבע בסיכומיו לסברתו כי לרכב ביטוח רכוש (היות הרכב משועבד, כי התובע אמר לו שאדם נוסף נסע ברכב, והציפיה שבנו של התובע יגיע לנהוג ברכב), אינן משכנעות. הנתבע טוען בסיכומיו כי דרישת המסלול לביטוח חובה חלה גם על הביטוח המקיף (סעיף 15 סיפה לסיכומיו) – אולם הדבר לא נטען בכתב ההגנה, וממילא לא הובאה לכך ראיה.
27.לזאת אוסיף, כי טענה בדבר היות הפוליסה תקפה לנהג יחיד או לכל נהג, גם היא לא הובאה לבדיקתי בכתב ההגנה.
28.בעדותו העיד הנתבע, כי אמר לתובע שעליו להביא עמו רישיון רכב, ביטוח חובה ואת סכום התמורה (עמ' 12 שורות 5-4 לפרוטוקול; וראו גם המסרון שצורף כמוצג מ/11). כשנשאל הנתבע האם ביקש לעיין בפוליסה של הרכב, השיב השלילה, אולם לאחר מכן הוסיף מענה שאינו בהיר באשר לדברים שאמר לו התובע וסברת הנתבע כי ביטוח מקיף קיים (שם, שורות 8-6 לפרוטוקול) – אולם נזכור, כי בכתב ההגנה אין טענה בהירה להטעיה במעשה של התובע את הנתבע בנושא. לאחר מכן העיד הנתבע שלא שאל את התובע על ביטוח מקיף, מאחר שהיה משוכנע שיש ביטוח כזה. הנתבע העיד ששאל את התובע על קיומו של ביטוח חובה (עמ' 14 שורה 36 ואילך לפרוטוקול המוקלד מיום 28.6.2023). מנגד, התובע העיד, כי לא שאל את הנתבע אם יש לנתבע ביטוח מתאים, שכן סבר שבתור מדריך נהיגה יש לו ביטוח שכזה (עמ' 78 שורות 20-19 לפרוטוקול).
29.לסיכום, קודם לתאונה הנתבע לא בירר עם התובע האם קיים לרכב ביטוח רכוש מתאים. הנתבע דרש מהתובע שיהיה לרכב ביטוח חובה. לא הוצגה תשתית להטעיה כלשהי מצד התובע בנושא. גם האינדיקציות השונות שהציג הנתבע לכך שסבר שלרכב ביטוח אינן משכנעות.
30.אם כן, נראה שכשם שהנתבע מייחס לתובע טענות בדבר העדר ביטוח, גם הנתבע יכול היה לבדוק את הנושא טרם נהיגתו ברכב. אף מצופה מהנתבע, כמדריך נהיגה מקצועי, לוודא קיומו של ביטוח רכוש טרם נהיגתו ברכב. בנוסף, הנתבע עצמו טען בקדם המשפט שבנהיגה באמצעות בית-ספר הוא מבוטח, ואילו כאן דובר בהדרכה אישית ולכן הוא נעדר ביטוח מקצועי – כך שהוא יכול וצריך היה לוודא נושא זה לפני הנהיגה. הנתבע הוא בעל מומחיות וידע בתחום, וּוידוא קיומו של ביטוח מתאים הוא יסוד בסיסי במקצועות רבים, ומקצועו כמדריך נהיגה אינו יוצא מן הכלל. הנתבע יכול וצריך היה לבדוק את נושא הביטוח טרם נהיגתו ברכב.
31.לזאת יש להוסיף, כי הנתבע לא הציג תשתית משכנעת לכך שכלל ניתן היה לבטח את הרכב לנהיגה במסלול. הפוליסה הקיימת לרכב לא הוצגה. לא די לעניין זה בהשמעת הקלטת שיחה של התובע עם הנתבע (בתמלול השיחה אמר התובע דברים שאינם ברורים לגבי השאלה האם בפוליסה קיימת החרגה בקשר לנסיעה במסלול כפי שנעשתה, עיינו, עמ' 5 למוצג מ/9). היה על הנתבע להציג את הפוליסה לרכב עצמה, על מנת שניווכח בתנאיה ונתרשם האומנם העדר הביטוח נובע מהגבלה לגבי זהות הנהג או בשל תנאים אחרים, או תשתית אחרת לקיומן של פוליסות המתאימות לנהיגה במסלול. לבית המשפט אין ידיעה שיפוטית בדבר קיומם של ביטוחים מתאימים לנהיגה מסוג זה, אם כלל קיימים. משכך, גם לא הוכח קשר סיבתי בין טענות הנתבע כלפי התובע בנושא הביטוח, לבין העדרו של מבטח להיפרע ממנו.
32.אם כן, יש לייחס לנתבע אשם לנזקי הרכב שנגרמו בעת שנהג בו.
33.אשר לנזק לרכב עצמו, הנתבע לא חלק בסיכומיו על ראש נזק זה (בסך 250,800 ש"ח). בחוות-הדעת השמאית מטעם התובע נלקח בחשבון ערך שרידים בסך 27,000 ש"ח, ואילו התובע הודיע שאלו לבסוף נמכרו ב-25,000 ש"ח (עמ' 15 שורות 23-22 לפרוטוקול המוקלד מיום 28.6.2023). הדבר הביא לכך שהתובע עותר בסיכומיו לראש נזק הגבוה ב-2,000 ש"ח מכפי שנאמד בכתב התביעה. אולם, התובע מוגבל בסכום ראש נזק זה כפי שהובא בכתב התביעה. על כן, הנתבע ישלם לתובע 250,800 ש"ח. ככלל הפרשי ריבית והצמדה מתווספים מיום היווצרות העילה. לענייננו, על הסכום האמור יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל ממועד חוות-הדעת השמאית של התובע, שכן עליה בוסס סכומו של ראש נזק זה (יום 31.1.2019).
34.התובע לא הוכיח את ראש הנזק בדבר אובדן שעות עבודה, או הוצאות מלבד ההוצאות אשר יפורטו להלן. כן לא מצאתי שהוצגה הצדקה לפסוק לטובת התובע עוגמת נפש ונזק בגין "אובדן הנאה" – מדובר בנזקי רכוש לרכב, לנהיגה ספורטיבית עשוי להתלוות סיכון לרכב, וראשי נזק אלו לא הוכחו.
35.אשר להוצאות המשפט, נוכח קבלת התביעה, התובע זכאי להוצאותיו.
36.התובע עתר בסיכומיו להוצאות אחסנה של הרכב. לבדיקתי הנתבע לא חלק על כך בסיכומיו. משכך, יש לפסוק סכומים אלו לטובת התובע. יש לראות הוצאות אלו כחלק מהוצאות המשפט או ההוצאות שנתבעו בכתב התביעה (סעיף 26(ב) לכתב התביעה). בדיון מיום 29.12.2020 טען התובע כי הרכב מאוחסן בתשלום לאור ההיתכנות שימונה מומחה מטעם בית המשפט (עמ' 2 שורות 12-11 לפרוטוקול). בסיכומים טען התובע לסך של 17,360 ש"ח בנושא זה, והדבר נתמך באסמכתאות. על כן, הנתבע ישלם לתובע סכום זה.
37.כן זכאי הנתבע להחזר בגין הוצאות גרירה, שכן הגרירה נבעה מן התאונה. לכתב התביעה צורפה בעניין זה חשבונית על סך 1,170 ש"ח, אולם בסיכומיו טען התובע בנושא להוצאות בסך 936 ש"ח. הדבר בא בגדר ההוצאות שנתבעו בכתב התביעה (סעיף 26(ב) לכתב התביעה). לבדיקתי הנתבע לא חלק על כך בסיכומיו. על כן, הנתבע ישלם לתובע 936 ש"ח.
38.בנוסף ובשל קבלת התביעה ברובה, התובע זכאי להוצאותיו בגין שכר-טרחת המומחים. התובע צירף אסמכתאות בקשר למומחי בית המשפט, בסך 3,217 ו-7,020 ש"ח, ועל אלו יתווספו שכר עדות בסך 600 ש"ח. לא ייפסקו הוצאות בגין שכר-טרחת ושכר עדות מומחה התובע, בהעדר אסמכתא בנושא (תקנה 155(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). מדובר בסך כולל של 10,837 ש"ח.
39.התובע אינו זכאי להוצאות בגין שכר-טרחת המגשר. גישור הוא הליך וולונטארי, ואם הוא לא צלח, ככלל כל צד נושא בהוצאותיו בנושא זה.
40.בשל קבלת התביעה ברובה, התובע זכאי להוצאותיו בגין האגרה כפי ששולמה.
41.לבסוף, התובע זכאי להוצאות בגין שכר-טרחת בא-כוחו. לעניין זה נתתי את הדעת לסכום התביעה, וכן לתוצאה בדבר קבלתה ברובה. התקיימו שלושה דיונים, לרבות דיון הוכחות לא קצר. הנתבע עמד על חקירת כל המומחים, כזכותו (הודעה מיום 15.9.2022). הוגשו סיכומים בכתב. בשקלול של כל אלו, הנתבע יישא בשכר-טרחת בא-כוח התובע בסך 22,500 ש"ח.
42.אשר על כן, התביעה מתקבלת ברובה, כדלקמן:
(א)הנתבע ישלם לתובע 250,800 ש"ח בגין הנזק לרכב.
(ב)הנתבע ישלם לתובע 17,360 ש"ח בגין אחסנת הרכב ו-936 ש"ח בגין הוצאות גרירה.
(ג)כן ישלם הנתבע לתובע 10,837 ש"ח בגין הוצאות מומחים ושכר-עדותם.
(ד)הנתבע ישלם לתובע הוצאות בגין האגרה כפי ששולמה.
(ה)הנתבע יישא בשכר-טרחת בא-כוח התובע בסך 22,500 ש"ח.
(ו)ראש הנזק בדבר הנזק הישיר לרכב יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 31.1.2019. יתר הרכיבים האמורים יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום ביצוע כל תשלום על-ידי התובע. שכר-טרחת עורך-הדין יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום פסק-הדין.
ניתן להגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי תוך 60 ימים מיום המצאתו.
ניתן היום, ח' אייר תשפ"ד, 16 מאי 2024, בהעדר הצדדים.