פסק דין
1.בפני תביעה שטרית, עפ"י 3 שיקים בסך 4,300 ש"ח כל אחד, המשוכים על חשבונה של הנתבעת, הגב' קלאודיה זר-ציון, לפקודת התובע, מר הדי דגני, שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1702398114). הנתבעת הגישה התנגדות עד לסך 3,380 ש"ח, ובקשה להארכת מועד להגשתה. התובע מתנגד לקבלת הבקשות, ומספר כתבי טענות הוגשו על ידי הצדדים בעניין זה. יוער, כי סך של 13,000 ש"ח, שהם מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל (לאותו מועד), הופקד בקופת בית המשפט, והליכי ההוצאה לפועל בוטלו (יוער, כי סך של 5,000 ש"ח שולם ע"ח החוב "שאינו שנוי במחלוקת" עוד קודם לכן).
2.בנסיבות, ולאור היקפה המצומצם של המחלוקת, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתיה משפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות ועל סיכומים קצרים בכתב, שהוגשו.
כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).
3.טענות הנתבעת הן, בקליפת אגוז, כי נתנה את השיקים לתובע עבור תשלומי שכר-דירה בקשר עם דירה ששכרה בתה של הנתבעת מאת התובע, וכי ביום 13.9.2010 שילמה סך 2,500 ש"ח ע"ח החוב. כמו-כן, על פי החלטת רשמת הוצאה לפועל שניתנה בתיק אחר, על התובע לשלם לנתבעת סך של 880 ש"ח, החזר הוצאות הליך. לפיכך, היה על התובע להפחית סך 3,380 ש"ח (קרן) מסכום השיקים. לעניין מועד הגשת ההתנגדות, באיחור של כשבועיים, מסתמכת הנתבעת על משא-ומתן שהתנהל, לטענתה בין ב"כ הצדדים. זאת ועוד, טוענת הנתבעת, כי יש להפחית מהחוב בתיק ההוצאה לפועל את שכ"ט ב', לאור אופן התנהלות התובע.
4.טענות התובע הן, בקליפת אגוז, כי הסכום של 2,500 ש"ח שולם ע"ח חובות אחרים של בתה של הנתבעת לתובע, וכי הסך של 880 ש"ח לא נפסק לטובת הנתבעת, אלא נפסק כי על התובע לשאת בהוצאות הליכים אלה במסגרת התיק. לעניין המועד הוא טוען, כי מעולם לא ניתנה הסכמה להארכת מועד, הגם שהיו חילופי דברים לגוף העניין בין ב"כ הצדדים. לשיטת התובע, לא זו בלבד שאין להפחית שכ"ט בתיק ההוצאה לפועל, אלא שיש אף לפסוק הוצאות בשל אופן ניהול ההליך על ידי הנתבעת.
5.יודגש, כי בינתיים שילם התובע לנתבעת את הסך של 880 ש"ח המדובר, וזה שוב אינו שנוי במחלוקת. הגנת הנתבעת, איפוא, מצטמצמת לסך של 2,500 ש"ח בלבד.
6."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).
7.מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.
8.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, כפי שהובאו לעיל, להורות על הפחתת החוב בתיק ההוצאה לפועל בסך של 1,800 ש"ח, ליום פתיחת התיק, ועל הפחתה בהתאם של סכום האגרה (אם ישנו הפרש), של שכ"ט א' ושל שכ"ט ב', כפי שהיו אלה נפסקים אילו מלכתחילה הוקטן סכום החוב בסך של 1,800 ש"ח.
9.הנתבעת הפקידה ערבון בסך 13,000 ש"ח בקופת בית המשפט. יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל גבוהה היום מסכום זה, אך תהיה נמוכה ממנו לאחר יישום האמור בפסקה הקודמת.
10.לפיכך אני מורה לגזברות בית המשפט להעביר את סכום הערבון לגזברות ההוצאה לפועל, שם יעוכבו הכספים עד להשלמת יישום ההפחתות שנקבעו לעיל. עם השלמתם, יועבר לתובע (הזוכה) סך השווה לסכום החוב המעודכן בתיק ההוצאה לפועל, והיתרה תוחזר לנתבעת (החייבת) באמצעות ב"כ. עם סיום התהליך – ייסגר תיק ההוצאה לפועל.
ניתן היום, ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.