דואב נ' פרידמן, עו"ד ואח'

החלטה

כללי:

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופט אלכסנדר רון), מיום 2.7.2013 (להלן – ההחלטה) בתיק ת"א 15164-10-10 לפיה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף.

רקע עובדתי ודיוני:

תחילתם של ההליכים בבקשה לביצוע שטר שהוגש בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים לביצוע שיק שמשכה המבקשת לפקודת עו"ד גבריאל פרידמן בע"מ ועל סך של 65,400 ₪ (להלן – השיק). המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השיק ובהסכמת המשיב 1 ניתנה לה רשות להתגונן. בדיון בבית-משפט קמא מיום 21.4.2013 ביקש המשיב 1 "...לתקן את כתבי הטענות. להוסיף את ועד הבית". בית-המשפט קבע בהחלטתו כי בתוך 30 יום יוגש כתב תביעה מתוקן (להלן – החלטת התיקון). על החלטת התיקון הוגשה בקשת רשות ערעור. בית-המשפט (רע"א 38108-05-13, כב' השופט וינוגרד) מיום 12.6.2013 (להלן – ההחלטה הראשונה) קבע, לנוכח ההלכה הנוהגת בעניין תיקון כתב תביעה בשלביו המוקדמים של ההליך, שאין מקום להתערב בהחלטת התיקון. עם זאת הוסיף, כי אם "...לאחר התיקון לא יגלה כתב התביעה עילה - .... פתוחה לפני המבקש הדרך להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף".

בהמשך, הוגש כתב תביעה מתוקן, לפיו צורף המשיב 2 (להלן – ועד הבית) כתובע ומאידך, נמחק המשיב 1 מכתב התביעה. יוער, כי עילת התביעה שפורטה בכתב התביעה המתוקן עניינה "עִסקת היסוד", שעמדה בבסיס משיכת השיק וכתמורה למסירתו. כך נטען, התקשרו הצדדים בהסכם (שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה המתוקן) ולפיו רכשה המבקשת (יחד עם בעלה) זכויות בשטחים של הבית המשותף בו היא מתגוררת, שהוסבו למחסנים ובתמורה שנקבעה בהסכם. התמורה שולמה על דרך של משיכת המחאות מחשבון משותף למבקשת ובעלה (שאחד מהם הוא השיק שחולל והוגש לביצוע) והנושאים את חתימתה.

המבקשת לא השלימה עם הגשת כתב התביעה המתוקן וחזרה וביקשה בבית-משפט קמא לסלק את התביעה על הסף ובנוסף "...ולחייב את התובע המקורי והנוכחי בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ". לטענתה, התביעה המקורית הוגשה על דרך של הגשת השיק לביצוע (בעילה שטרית) ואין מקום להתיר את תיקונה על דרך של פירוט עִסקת היסוד העומדת בבסיס העניין שבגינו נמסר השיק. המבקשת הוסיפה וטענה כי בהחלטה הראשונה ניתן היתר מסויג לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת תובע נוסף בלבד (הוא ועד הבית). המבקשת הלינה על מחיקת המשיב 1 מכתב התביעה מיוזמתו וללא קבלת היתר מבית-המשפט. בנסיבות אלה, נוכח העובדה, כי ועד הבית איננו הנפרע או הנסב על-פי השיק (שנמשך "למוטב בלבד" ובשל כך סחירותו הוגבלה ולא ניתן להסב אותו לאחר), ומשההליכים החלו בעילה שטרית, יש למחוק את התביעה על הסף.

בהחלטה נשוא הבקשה שלפניי קבע בית-משפט קמא, כי "מושכלות יסוד" הן שיש לנהוג בגמישות, במיוחד בשלביו המוקדמים של הדיון, בכל הקשור למתן היתר לבעלי דין לתקן את כתבי טענותיהם, במטרה לסייע בבירורם של המחלוקות לגופן. בית-המשפט הוסיף, כי אין לפרש את ההחלטה הראשונה באופן שלא ניתן היה למחוק את המשיב 1 מכתב התביעה ולהגיש כתב צביעה מתוקן, לעניין עילת התביעה המשקפת נכונה את היריבות עם ועד הבית ופרטי הסכסוך שבין הצדדים. נוכח האמור, דחה את הבקשה.

בבקשה שלפניי מלינה המבקשת על ההחלטה. לטענתה, תחילתם של ההליכים בבקשה לביצוע השיק שלאחר קבלת רשות להתגונן מפני ביצועו, הועבר הדיון לבירור טענותיה (כעולה מהשיק – המגלם את עילת התביעה), במסגרת עילה שטרית בלבד. המבקשת הוסיפה וטענה, כי כתב התביעה המתוקן הנשען על עִסקת היסוד, חורג מההיתר שניתן למשיב 1 בהחלטה הראשונה, לצירוף ועד הבית כתובע נוסף, בלבד ומשכך, עמדה לה הזכות למחיקת כתב התביעה המתוקן, על הסף, בהעדר עילה ומכאן, כי היה מקום לקבל את בקשתה ולהורות על מחיקתו. המבקשת הוסיפה וטענה, כי נפגעה זכותה הדיונית משלא ניתנה לה זכות הטיעון על דרך של הגשת תשובה לתגובה וסיכמה, כי יש לקבל את בקשתה ולהורות על ביטול ההחלטה.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובה.

תחילה, לטענה המקדמית בעניין זכות התשובה לתגובה. אכן, תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין, תשמ"ד-1984 מקנה למגיש בקשה בכתב זכות להשיב על תגובת המשיב לבקשה תוך עשרה ימים מיום שהתשובה הומצאה לו, או תוך מועד אחר שנקבע (רע"א 8312/12 יאיר שפרן נ' אלון החזקות ברבוע כחול - ישראל בע"מ (6.1.2013)). במקרה דנא, אין מחלוקת כי ההחלטה ניתנה בטרם חלף המועד להגשת תשובת המבקשת (משלא נקבעה הוראה אחרת לעניין מועד הגשת התשובה) ובכך יש טעם לפגם. עם זאת, משניתנה ההחלטה, ואף שטענת המבקשת אינה משוללת יסוד, יש מקום לבחון את התמונה המצטיירת במלואה, כפי שזו עולה מכתבי הטענות בבקשה (רע"א 4325/13 פלונית נ' פלונים (18.12.2013); רע"א 3310/08 נחשון דריימן נ' עוה"ד יאיר גרין וירון פיינשטיין, המפרקים בשמה של חברת Jerusalem Enterprises (29.1.2009)). לאחר שעיינתי בטענות המבקשת שהובאו בהרחבה ובפירוט רב, בבקשה ובתגובת ועד הבית לבקשה, לא שוכנעתי כי נגרמה למבקשת פגיעה דיונית ממשית המצדיקה, בנסיבות העניין, להשיב את הדיון בבקשה לבית-משפט קמא למתן החלטה נוספת לאחר קבלת התשובה. עיון בטענות ועד הבית מעלה, כי לא הובאו בגדרי התגובה טענות חדשות שהתשובה להן לא מצויה, וגם לא הייתה יכולה להיות מצויה, בבקשה, טעם שהיה בו כדי ליתן למבקשת הזדמנות להגיב להן על דרך של טיעון משלים (רע"א 2655/12 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' פלוני (29.5.2012)).

בהקשר זה ראוי להזכיר, כי תשובה לתגובה אינה אמורה להוות במה להצגתן של טענות חדשות, אלא מיועדת למתן מענה לטענות אשר הועלו בכתב התגובה (רע"א 8317/06 ישי טהוליאן ו33 אח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (21.1.2007)). עיון בתגובתו הקצרה של ועד הבית מעלה, כי לא הובאה, שם, טענה בלתי צפויה או הועלתה עובדה חדשה אשר הצריכה מענה של המבקשת. מכאן, כאשר הפגם הפרוצדוראלי הנטען חוסה בצילה של החלטה מהותית שניתנה בבקשה, על-יסוד טיעון מלא של הצדדים, הרי שאין מקום, משיקולים מעשיים ודיוניים, לבטל את ההחלטה, מטעם זה בלבד.

לגופו של עניין, ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך. הלכה זו חלה ביתר שאת מקום שבו מדובר בהחלטה דיונית שמשמעותה המעשית היא המשך בירורו של ההליך לגופו (רע"א 9286/07 א.ט. שירותים משפטיים בע"מ נ' י.גרוס ובניו בע"מ פִסקה ד(1) (29.11.2007); רע"א 546/11 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' אליקים בן ארי בע"מ פִסקה 7 (25.7.2011); רע"א 9070/11 אולג אייזיקוביץ' נ' זנון קלוגר (16.1.2012); רע"א 8862/08 צין טורס החדשה נ' אהרוני (1.12.2008); רע"א 3780/12 בועז ילינביץ נ' חיים ביאלוסטוצקי (5.6.2012)). כידוע, על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בקבלו טענות סף שיש בהן כדי למנוע מבעל דין להשמיע את טענותיו לגופן. נפסק לא אחת כי השימוש בסמכות הסילוק על הסף שמור למקרים חריגים, בהם ברור כי גם אם יעלה בידי התובע להוכיח את כל טענותיו לא יזכה בסעד המבוקש על-ידו (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 672-671 (1986); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ פִסקה י"ב (4.6.2007); רע"א 8524/10 טיב טעם הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ פִסקה 6 ( 31.1.2011)). אכן, העדפתו של בית-המשפט שלא לסלק תביעה על הסף, אלא אם אין ברירה אחרת, באה לידי ביטוי, במקרה המתאים, על-ידי מתן הוראה לתובע לתקן את תביעתו כדי לסייע לו לממש את יומו בבית-המשפט (רע"א 2387/13 איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (26.12.2013)). כך גם בענייננו, והמבקשת לא הצביעה על כל עיוות דין אשר נגרם או שיכול להיגרם לה בעטיה של ההחלטה (רע"א 8409/07 פורייה מערכות (1989) בע"מ נ' רובגרופ ט.א.ק. בע"מ (13.4.2008)).

כפי שקבע בית-משפט קמא, נוכח ההלכה הליבראלית הנוהגת בעניין תיקון כתבי טענות והצורך להגדיר את השאלה האמתית השנויה במחלוקת (שעניינה כישלון עִסקת היסוד), היה רשאי בית-משפט קמא להתיר את תיקון כתבי הטענות בשלב מוקדם של ההליך (ולפסוק הוצאות במידת הצורך). ודוק, אין לראות בהחלטה הראשונה משום איסור גורף לתיקון כתב התביעה (נוסף על צירוף ועד הבית כתובע). כל שנקבע כי עומדת למבקשת הזכות הדיונית לעתור לסילוק כתב התביעה המתוקן מחמת היעדר עילה. עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד על קיומה של עילת תביעה (הגם שעניינה בעִסקת היסוד). בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה, בשים לב לגדר המחלוקת בין הצדדים וטענות המבקשת לכישלון תמורה ולנוכח פרשנות המונח "עילה", שלעניין תיקון כתבי הטענות, מקבל את המשמעות הרחבה: "...מגדירים את 'עילת התובענה' הגדרה רחבה, הכוללת את העִסקה או המעשה המובא לדיון" וכן "...אין מניעה להיעתר לבקשת התיקון והוא – כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה כהגדרתה הרחבה" (ע"א 728/79 קירור אג"ש נ' זאייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (1980)).

בנסיבות אלה, אין ממש בטענות המבקשת לסילוק התביעה על הסף; במיוחד, אין להן מקום, נוכח הזהירות שנוקט בית-המשפט בטרם יקבל החלטה על מחיקת תביעה בשל העדר עילה.

כך לעניין הטענה לסילוק על הסף וכך גם בעניין מחיקתו היזומה של המשיב 1 מכתב התביעה, שלעניין זה וככל שסבורה המבקשת כי עומדת לה הזכות לקבל הוצאות בגין מחיקת ההליכים בעניינו, נדמה כי היה עליה להגיש ערעור על החלטת בית-משפט קמא, המהווה, לעניין סיום ההליכים בעניינו של המשיב 1, פסק-דין.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

הפיקדון יוחזר למפקיד.