החלטה
בפני התנגדותה של המבקשת לבקשה לביצוע שטר שהגיש כנגדה המשיב, ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה, בתיק מס' 1208233108.
המבקשת טוענת בהתנגדותה כי השיקים אשר הוגשו לביצוע מעולם לא נמסרו על ידה לאיש, ולמעשה נגנבו מביתה על ידי הנפרע, מר אוריאל פרסר, לאחר שקנה את אמונה וניסה לשכנעה, למסור לו שיקים מחשבונה כנגד שיקים נגדיים שלו.
עוד טענה המבקשת כי המשיב מעולם לא שלח אליה הודעת חילול, כנדרש על פי פקודת השטרות.
ביום 3/2/2011 נחקרה המבקשת בפני.
בחקירתה השיבה המבקשת, מספר פעמים, כי אינה זוכרת פרטים שונים הנוגעים לעניין – כגון: שיחה עם המשיב בנוגע לשיקים, מועד ביצוע גניבתם הנטענת ודבר קיומה של שיחה עם ב"כ המשיב, בנוגע לחילולם.
בשלב מסויים בחקירתה אף לא ידעה המבקשת לומר האם השיקים שהוגשו לביצוע, נשוא תיק זה, הם השיקים שנגנבו על ידי מר פרסר, או שהמדובר בשיקים שניתנו לו כנגד עבודות שיפוץ שביצע בדירתה, אך לאחר מכן תיקנה את עדותה והשיבה כי השיקים בגין עבודות השיפוץ נפרעו כולם.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
ב"כ המבקשת טען כי גירסתה של המבקשת לא נסתרה בחקירתה הנגדית וכי יש להתיר לה להתגונן בפני התביעה.
ב"כ המשיבה טענה כי התגלו סתירות שונות ו/או חללים בעדותה של המבקשת, הן באשר למועד הגניבה אל מול מועד הגשת התלונה במשטרה, הן באשר לקבלת הודעת החילול והן בנוגע לאופן הגעת השיקים לידיו של מר אוריאל פרסר.
ב"כ המשיבה ביקשה להסתמך, בין היתר, על מכתב התראה שצירפה לסיכומיה כהודעת חילול שנשלחה למבקשת, וכן על החלטת כב' הרשמת ע' גיא בת"ט 34126-09-10 (אשקלון) דוברבינסקי נ' אטרקצי, העוסקת בעניין שבין המבקשת למשיב אחר, בנוגע לשיקים אחרים, בו העלתה המבקשת טענות הגנה דומות.
לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת על נספחיה, בחקירתה בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה.
גירסתה של המבקשת כי לא קיבלה הודעת חילול מאת המשיב לא נסתרה בחקירתה הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.
לו אכן שלח המשיב, למבקשת, הודעת חילול בדואר רשום, היה מצופה כי באת-כוחו תציג בפניה את אישור המסירה, בעת החקירה הנגדית, ותעמתה עם מסמך זה, בחתימתה.
לכל הפחות, ניתן היה לצפות שתושמע לה אותה הקלטה הנזכרת בשאלות ב"כ המשיב בחקירתה הנגדית של המבקשת, כדי לעמתה עם הטענה שהודע לה, ולו בע"פ, על חילולם של השטרות.
קביעה, כבר בשלב זה, כי גירסתה של המבקשת "אינה מתיישבת עם ההגיון הבריא", כלשונה של ב"כ המשיב בסע' 14 לסיכומיה, מצריכה, למעשה, קביעת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, שאינני רשאי לעשות בשלב זה.
ההלכה היא כי "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310).
(כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003).
ב"כ המשיב מבקשת כי אדקדק בין גירסאות עובדתיות שהציגה המבקשת בהליך זה והליך בבית המשפט השלום באשקלון, וזאת מבלי שנשאלה על כך דבר בחקירתה הנגדית ומבלי שניתנה לה ההזדמנות להסביר את הסתירות הלכאוריות. עוד יש לציין כי קביעותיה של כב' הרשמת ע' גיא, בהליך ההתנגדות שם, בוודאי אינן קביעות בדבר מהימנות, כפי שניסתה ב"כ המשיב לרמוז בסיכומיה, שהרי הדבר אינו אפשרי בהליך שהתקיים שם.
לזאת יש להוסיף כי אין המדובר ב"סתירות" של ממש, לגופה של הגירסה העובדתית הליבתית, אלא לכל היותר בעניינים פריפריאליים כגון מועד הגשת התלונה במשטרה, או המועד בו סירבו נציגי המשטרה לרושמה.