דוד נ' רוזמן ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית של התובע, התובע, מהנדס בניין במקצועו ושותף בחברה פרטית העוסקת בניהול פרויקטים הנדסיים, נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), איש עסקים המתמחה ביזמות והשקעות, ונגד אשתו של הנתבע (להלן: "הנתבעת").

א. עיקר העובדות הצריכות לעניין, וטענות הצדדים .

1.התובע והנתבע חברים מזה כשלושים שנים.

2.לטענת התובע, הבנתו והיכרותו עם שוק ההון וביצוע השקעות בחברות עתירות ידע ומיסוי, מוגבלות בניגוד לנתבע, שהוא בעל ניסיון עשיר בתחום ההשקעות בכלל, והשקעות בחברות הזנק בפרט. מנגד, טוענים הנתבעים כי התובע הוא משקיע פרטי, המחזיק בתיק ניירות ערך גדול, ובעל אשראים בסכומים של עשרות מיליוני שקלים במערכת הבנקאית בישראל. לטענתם, הן התובע והן הנתבע הם אנשי עסקים ומשקיעים ותיקים המצויים היטב בהוויה העסקית.

א.1. התביעה העיקרית .

לטענת התובע, התביעה עוסקת בשלוש פרשות, שבכולן גזל הנתבע את כספי התובע, דבר שהתאפשר על רקע יחסי החברות הקרובים ביניהם והאמון המלא שרכש התובע לנתבע.

א.1(1) פרשת עסקת טריון .

1.לטענת התובע, על פי ייעוץ ומצגים שהציג לו הנתבע, ביצע התובע, יחד עם הנתבע, השקעה משותפת בחברת רדוויז בע"מ (להלן: "רדוויז") שנרכשה על ידי חברת טריון האמריקאית.

2.לטענת התובע, הציע לו הנתבע, לשלם סכום של 141,666$ (דולר ארה"ב) לצורך רכישת מניות רדוויז, כאשר ההשקעה תבוצע באמצעות חברה פרטית שבבעלות הנתבע, חברת סימבה – סיכון מחושב בהשקעות בע"מ (להלן: "סימבה"). מנגד, טוענים הנתבעים כי התובע הוא שהתעניין בהשקעה בחברת רדוויז, והפציר בנתבע כי יכניס אותו לעסקה זו. עוד טוענים הנתבעים כי הוסבר לתובע שההשקעה תבוצע על ידי סימבה שבבעלותו, הוסברו לו פרטי העסקה באופן כללי, והתובע החליט מיד לבצע את ההשקעה באמצעות סימבה. לטענת הנתבעים, הנתבע לא המליץ לתובע להיכנס לעסקה אלא התובע הוא שלחץ להיכנס אליה, על מנת להפיק באמצעותה רווח נאה תוך פרק זמן קצר ביותר. עוד טוענים הנתבעים, כי סכום ההשקעה עליה דובר היה סך 200,000$ (דולר ארה"ב), באופן שסכום של כ-141,000$ (דולר ארה"ב) היה לצורך רכישת מניות רדוויז באמצעות חברה בשם D.M.N Point Technologies Ltd (להלן: "DMN") וסכום נוסף של כ-59,000$ (דולר ארה"ב) שהיה על סימבה להלוות לחברה בשם מיכדרה אחזקות בע"מ ש"הביאה" לה את ההשקעה.

3.לטענת התובע, הוסכם כי אם ההשקעה תישא רווחים, יחולקו הרווחים בחלקים שווים בין התובע לבין הנתבע, כאשר התובע יקבל את חלקו לאחר תשלום המיסים הנדרשים.

4.לטענת התובע, לבקשת הנתבע, הוסכם כי התשלום שהנתבע חב כלפי התובע בגין הרווחים, יבוצע לאחר דצמבר 2000. עוד טוען התובע, כי הנתבע הציע שלצרכי מיסוי, יפרק הנתבע את סימבה ובתום הליך של פירוק מרצון, יחולקו רווחי סימבה, לכל אחד מהם, ברווח גבוה יותר בשל חיסכון במס.

5.הנתבעים טוענים כי לצורך תשלום רווחי העסקה דרש הנתבע מהתובע חשבונית מס, כך שסימבה תוכל להקטין את תשלום המס שלה אלא שהתובע טען כי אינו יכול להמציא חשבונית מס מהחברה שבבעלותו, בשל שותפים נוספים שיש לו באותה חברה, קרי: בעלי מניות נוספים, שהוא אינו מעוניין שידעו על הרווח שהפיק "מאחורי גבם", וכי הוא לא מעוניין לשלם מס על העסקה. לטענתם ביקש התובע שסימבה תשלם את המס, והנתבע יעביר לתובע את חלקו ברווח, נטו, לאחר שהנתבע ימשוך את רווח הנטו מסימבה. לטענת הנתבע, הוא הסכים לכך, אך הסביר לתובע כי יהיה עליו להמתין עד שיבוצע הליך הפירוק, שאז יוכל הנתבע למשוך את הכסף שנצבר בסימבה כהחזר הלוואת בעלים או כדיבידנד פירוק ורק יעביר לתובע את הסכום המגיע לו, ללא תשלום מס נוסף בגין המשיכה.

6.עוד טוען הנתבע, כי משראו הצדדים כי סיכויי סימבה למימוש רווח מעסקאות בהן היא הייתה מעורבת אינו ברור, הגדילה סימבה השקעתה בחברת מולטיוויו, שעסקה בעשיית סרט תלת מימד ותפעול שלו בקניון עזריאלי בתל-אביב, פעילות שהייתה אמורה להניב רווחים נכבדים לבעלי מניותיה. הנתבע הציע לתובע לקבל, ללא תמורה, 10% ממניות מולטיוויו, והתובע קיבל את ההצעה וסוכם כי יקבל 6% ממניות סימבה תמורת סיום ההתחשבנות בין הצדדים בגין העסקה. לימים פעילותה של מולטיוויו לא צלחה.

7.לטענת הנתבע, התובע החל מלין בפניו על כדאיות הסיכום האחרון בין הצדדים. הנתבע הסכים בתמורה לסיום כל ההתחשבנות בין הצדדים, ולפנים משורת הדין, לשלם לתובע סך נוסף של 100,000$ (דולר ארה"ב), בתנאי שיהיו לסימבה כספים לחלוקה מתוך עסקאות שיצאו לפועל. לטענת הנתבע, קיבל התובע את עמדתו ללא השגה.

8.לטענת התובע, הנתבע הוסיף והבטיח לתובע בכתב כי חלקו של התובע בעסקה יוחזק אצלו ויישא ריבית החל מיום 1.7.00. מנגד, טוענים הנתבעים כי הקצאת המניות של סימבה לתובע הייתה לבקשתו של התובע. עוד מציינים הנתבעים כי המניות בסימבה הוקצו לתובע כבטוחה לכך שההלוואה שנטלה סימבה ובגינה העמיד התובע את תיק המניות שלו כבטוחה, תוחזר, ועם פירעון ההלוואה, היו המניות אמורות להיות מוחזרות לסימבה.

9.לטענת התובע, סימבה הייתה זרועו הארוכה של הנתבע, וההסכמות שאליהן הגיעו היו אישיות, כך שההתחייבות להעביר רווחים מן ההשקעה הייתה התחייבות אישית של הנתבע.

10.לטענת התובע, לימים הניבה עסקת טריון רווחים בסך של 467,000$ (דולר ארה"ב). הנתבעים טוענים כי הרווח בגין העסקה עמד על סך של 464,000$ (דולר ארה"ב) וכי מדובר ברווח ברוטו. מסכום זה יש לנכות מס חברות בשיעור של 36% מסימבה ומס נוסף במקרה של משיכת הכספים כדיבידנד. בנוסף לכך, טוענים הנתבעים כי יש להפחית מחלקו נטו של התובע סכום של ההשקעה בחברת MCS בסך של 30,000$ (דולר ארה"ב) שהנתבע השקיע לטובת התובע.

11.לטענת התובע, הגם שהתובע והנתבע היו אמורים לקבל חלקים שווים מתוך סך הרווחים, ביקש הנתבע לקבל 4% נוספים, בשל טרחתו. לטענת התובע, לפנים משורת הדין, הוא הסכים לכך, והוסכם כי חלקו של התובע ברווחים יהיה 46%, ובסך של 213,654$ (דולר ארה"ב) בתוספת ריבית מיום 1.7.00. לטענת הנתבעים, לא הוסכם בין הצדדים על חלוקה שווה, והחלוקה הייתה אמורה להיות בין סימבה לתובע. לטענתם, הוסכם כי החלוקה של רווחי ההשקעה תהיה 54% מהרווח לסימבה, והיתר לתובע.

12.עוד טוענים הנתבעים, כי מאוחר יותר החליט התובע שלא להעמיד הלוואה לסימבה אלא רק בטוחה אישית שלו להלוואה שתיטול סימבה מבנק המזרחי. בנוסף, טוענים הנתבעים כי הוסכם בין התובע לנתבע כי הראשון יעמיד לסימבה הלוואה בסך של 150,000$ (דולר ארה"ב), אולם הובהר לתובע כי ההשקעה כבר בוצעה מכספים אחרים של סימבה, וכי ההלוואה תשמש את סימבה להשקעות ולצרכים אחרים, ללא קשר להשקעה הספציפית. הלוואה זו, לטענת הנתבעים, הוחזרה במלואה.