1. עסקינן בבקשה למתן צו כינוס נגד המשיב, עודד דסאו, ולהכרזתו פושט רגל. המבקש טוען כי המשיב חייב לו סך של 10,096,234 ש"ח, שמקורו בשתי הלוואות שהעמיד למשיב ב- 18.11.2004 וב- 30.1.2005. לטענתו, חרף פניות חוזרות ונשנות טרם הושב החוב.
2. עילת הבקשה הינה סעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל (להלן:
הפקודה) - "הודיע לנושה מנושיו כי הפסיק, או עומד להפסיק, לשעה או לצמיתות, לשלם את חובו".
3.
כך כותב המבקש בבקשתו:
"מפרסומים שונים בעיתונות הכתובה והדיגיטלית למד שגיא כי לדסאו נושים רבים, אשר בחלק מהמקרים אף הגישו תביעות בסכומים גבוהים לבית המשפט, באופן המלמד על היעדר יכולתו לפרוע את חובותיו גם לצדדים שלישיים. בעקבות מצבו הכלכלי הרעוע וחובותיו הרבים, מסר דסאו לשגיא בהזדמנויות שונות כי לא נותרו לו כספים לתשלום חובו כלפיו. בכך יש לראות את דסאו כמי שביצע מעשה פשיטת רגל והפסיק לצמיתות לשלם את חובו לשגיא, כמשמעות הביטוי בסעיף 5(5) לפקודה".
4. אציין כי המבקש לא מביא כל ראיה פוזיטיבית בדבר הצהרה או אמירה של המשיב כי אינו מתכוון לעמוד בהתחייבותו, זולתי מסמך מיום 6.4.10, המצורף כנספח 9 לבקשה (להלן:
מכתב התשובה), ומהווה מכתב תשובה של המשיב לדרישה של המבקש לתשלום החוב. כפי שיבואר להלן, במכתב זה חולק המשיב על עצם קיום החוב, ובאופן טבעי, לא עולה ממנו כל אמירה של המשיב לפיה הוא הפסיק או מתכוון להפסיק לשלם את החוב, כנדרש בסעיף 5(5) לעיל. המשיב אומר מפורשות באותו מסמך:
"... עסקה שהביאה לסיום ההתחשבנות בינינו...".
5. המבקש מוסיף כי ידוע לו שנגד המשיב מתנהל אף הליך פלילי שעניינו הברחת כספים ומעילות שביצע, לכאורה, כלפי חברת גולן מלאכת מחשבת (1977) בע"מ. עוד הוא מציין כי גם בהחלטות בית המשפט מוזכר המשיב כמי שאינו יכול לעמוד בתשלום חובותיו, תוך שהוא מצטט מהחלטת השופט ברוך ז"ל מיום 9.8.09 בבש"א (מחוזי ת"א) 7728/09
שומרוני כהן נ' דסאו.
6. המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה על הסף, וזאת משלושה טעמים מרכזיים:
ראשית
, אין לפנינו מעשה פשיטת רגל. ממכתב התשובה לא עולה כי אין בכוונת המשיב לשלם את החוב, אלא כי הוא אינו חב דבר למבקש. על פי האמור במכתב התשובה, החוב למבקש סולק זה מכבר במסגרת עסקאות מקרקעין שנערכו בין הצדדים. למעשה בכך חולק המשיב על עצם קיום החוב.
שנית
, הבקשה לא עומדת בתנאי המקדמי הקבוע בסעיף 7(3) לפקודה. אף אם נניח כי ממכתב התשובה עולה כוונה לאי תשלום החוב, הרי
שחלפו מעל שלושה חודשים ממועד המכתב ועד למועד הגשת הבקשה: מועד המכתב הינו 6.4.10 בעוד הבקשה הוגשה ביום 12.7.10.
שלישית
, אין מדובר בחוב קצוב כנדרש בסעיף 7(2) לפקודה. הבקשה מבוססת על חישוב שערך המבקש בעצמו, תוך הוספת ריבית בשיעור חריג של 24%.
7. נראה, כי בנסיבות המתוארות לעיל, אין מנוס מדחיית הבקשה על הסף תוך חיוב המבקש בהוצאות.
המבקש מנסה, הלכה למעשה, לטעון להודאת המשיב
בעל פה
, שכן, המבקש לא צירף כל ראיה בכתב, ודאי לא משלושת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה, באשר לאי כוונת המשיב לשלם את החוב. אף מכתב התשובה מיום 6.4.10, אשר נשלח
יותר
משלושה חודשים לפני הגשת הבקשה, לא עונה לתנאי שבסעיף 5(5). במכתב זה, כאמור, לא רק שהמשיב אינו מודה באי כוונתו לשלם את החוב, אלא, הלכה למעשה, חולק על עצם קיום החוב. בין השורות, בהמשך לאותו מסמך (אותו צירף
דווקא המבקש
), אף עולה טענה לפיה נשאר
המבקש
חייב כספים לצדדי ג', שאינם צדדים לבקשה זו.
בית משפט זה כבר קבע בעבר, במסגרת תיק פש"ר 1970/00
בנק איגוד לישראל בע"מ נ'
זהריר יהלומים בע"מ, כי:
"דומה כי הדין הראוי, ככל אשר בסעיף 5(5) עסקינן, הוא לתת
פירוש מצמצם להודאת חייב, ולדרוש לא פחות מאשר הודעה ברורה, אשר אינה משתמעת לשני פנים, של החייב כי הוא חדל פרעון ואין ביכולתו לפרוע את חובותיו. זאת, באשר אין מהותו של סעיף זה אלא "קיצור דרך" אשר נועד למקרים בהם משתכנע בית המשפט כי חדלות פרעונו של החייב אינה מוטלת בספק, עד אשר עמידה על הוכחת חדלות פרעון בדרכים אחרות הינה פורמליזם מסרבל ומיותר... זאת לגבי הודאת חייב בכלל, וקל וחומר במקרה דנן, בה לא הוצגה בפני בית המשפט ראיה בכתב לנוסח ההודעה ..." (שם, פסקה 34, ההדגשה אינה במקור).
8. בית משפט זה אינו המקום לבירור מחלוקות עובדתיות מורכבות, ובנסיבות העניין אין לאפשר למבקש לבצע "קיצורי דרך".
על המבקש, ככל שרצונו בכך, לפנות לערכאה אזרחית מוסמכת בה תתברר לגופה המחלוקת באשר לעצם קיום החוב ויישמעו טענות הצדדים. היה ויינתן פס"ד לטובתו, יוכל המבקש לפעול ב"דרך המלך" של המצאת התראת פשיטת רגל לחייב.
9. ב"כ המבקש עתר בתום טיעוניו, לעיכוב ההליכים על פי סעיף 16 לפקודת פשיטת הרגל.
אמנם קיימת אפשרות כזו, אלא שנושא זה לעולם מסור לשיקול דעת בית המשפט.