כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום, אשר ייחס לו עשרה אישומים שונים, לרבות 8 עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), 8 עבירות בגין גניבה מרכב, לפי סעיף 413(ד)א לחוק העונשין, 7 עבירות בגין חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, 3 עבירות בגין הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986, עבירה של קבלת דבר בתחבולה, לפי סעיף 416 לחוק העונשין וכן עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428(א) לחוק העונשין.
לפי עובדות האישום הראשון בתאריך 30.11.2002 תידלק המבקש רכב בשווי של כ-220 ש"ח ונסע מבלי לשלם את התמורה; לפי עובדות האישום השני בתאריך 6.1.2003 התפרץ המבקש לרכב על ידי ניפוץ שמשת דלת הנהג וגנב תיק ובו מסמכים ודברי ערך; לפי האישום השלישי בלילה שבין 31.1.2003-1.2.2003 התפרץ המבקש לרכב וגנב מהרכב ארנק ובו דברי ערך שונים לרבות כרטיס אשראי בו הוא שילם בסך של כ-600 ש"ח; לפי האישום הרביעי בלילה שבין 1.2.2003 לבין 2.2.2003 התפרץ המבקש לרכב על ידי ניפוץ שמשת החלון וגנב דברי ערך שונים; לפי האישום החמישי בתאריך 4.2.2003 התפרץ המבקש לרכב וגנב דברי ערך שונים; לפי האישום השישי בתאריך 6.2.2003 התפרץ המבקש לרכב וגנב דברי ערך שונים לרבות כסף במזומן בסך של 350 ש"ח; לפי האישום השביעי בתאריך 8.2.2003 התפרץ המבקש לרכב, גנב דברי ערך שונים והשתמש בכרטיס האשראי שגנב; לפי האישום השמיני התפרץ המבקש לרכב וגנב תיק ובו מסמכים וסכום כסף במזומן בסך של 1,000 ש"ח; לפי עובדות האישום התשיעי בתאריך 18.2.2003 התפרץ המבקש לרכב וגנב דברי ערך שונים ולפי האישום העשירי איים המבקש לפגוע בגופו של מתלונן בכך שאמר לו שאם לא ישלם לו 2,000 ש"ח, אנשיו של המבקש יפגעו בו.
בית משפט השלום בחיפה (כבוד סגנית הנשיא י' אבירם) הרשיע, ביום 21.12.2004, את המבקש - על פי הודאתו - בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.
טרם מתן גזר הדין, הוגשו בעניינו של המבקש חמישה תסקירים של שירות המבחן. במרבית התסקירים נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית לגבי המבקש. ואולם במסגרת התסקיר האחרון מיום 6.3.2006 הומלץ על ריצוי העונש בעבודות שירות, מאחר שלדעת קצינת המבחן מאסר בפועל בבית סוהר עלול לחשוף את המבקש להשפעה מדמויות עברייניות. קצינת המבחן המליצה כי אם המבקש לא יימצא מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות, יוטל עליו שירות לתועלת הציבור בהיקף של שעות נרחב.
ביום 8.6.2006 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 12 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור תוך 3 שנים עבירות כלפי רכוש מסוג פשע, עבירות על פי חוק כרטיסי חיוב ועבירה שעניינה סחיטה ויורשע בגינן, פיצוי כל אחד מהמתלוננים בסך של 500 ש"ח, הימצאות בפיקוחו של שירות המבחן במשך שנתיים וחתימה על התחייבות בסך של 10,000 ש"ח בערבות עצמית להימנע מלעבור על הוראות החוק בהן הורשע תוך שנתיים מיום גזר הדין. יצוין כי לאחר הודאתו צירף המבקש למשפט תיק נוסף בו יוחסה לו עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק העונשין.
על קולת העונש ערער המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה.
בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגני הנשיא ש' ברלינר ו-י' גריל והשופטת ב' בר זיו) קיבל את הערעור בקובעו, כי אכן הערכאה הראשונה הקלה בעונשו של המבקש וכי גם אם לוקחים בחשבון את נסיבותיו האישיות של המבקש, הרי שמדובר בעבירות שהפכו מכת מדינה ועל כל המערכות, לרבות בית המשפט, להירתם במלחמה בתופעה זו. אשר על כן המיר בית המשפט את העונש של שישה חודשי עבודת שירות בעונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי שליחת המבקש לריצוי מאסר בפועל תהיה הרסנית ביותר עבורו ועלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לרבות דרדורו חזרה לפשע.
מנגד טענה המשיבה כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית וכללית החורגת מן המקרה הפרטני של הצדדים וכי מדובר במבקש בעל עבר פלילי הכולל הרשעה בחמש עבירות שחלקן מהסוג בהן הורשע בתיק זה כשבנוסף יש לקחת בחשבון כי המבקש ריצה בעבר מאסר בין כותלי הכלא לאחר הפסקה מינהלית של עבודות שירות עקב תפקודו הלקוי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלילי".
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בענייננו ולאור נסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית משפט זה. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. המבקש ביצע סידרה של עבירות שבגינן מן הראוי להטיל עליו עונש חמור. עבירות מסוג זה אכן הפכו ל"מכת מדינה" ומן הראוי שהחברה והמדינה יילחמו בתופעות אלה ללא חת. זאת ועוד, לחובתו של המבקש נזקפת העובדה כי בעבר, עת ריצה עבודות שירות, הן הופסקו באיבן והומרו במאסר בפועל וזאת מכיוון שהמבקש הפר את הוראות הממונה על עבודות השירות. לאור זאת, העונש שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי הולם את חומרת העבירות שביצע והוא תיקן את העונש הקל מאוד שהוטל עליו בבית משפט השלום, במידה ראויה. אשר על כן אינני רואה מקום להתערב בעונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 4.12.2006, בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר, מבוטלת בזאת.
על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 9.12.07 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ו בחשון תשס"ח (7.11.2007).