דחיית התנגדות נושה מובטח לכינוס אסיפות נושים של מפעלים פטרוכימיים

מבוא

1. לפניי התנגדות מטעם קרן בראשית לבקשה לכינוס אסיפות נושים של מפעלים פטרוכימיים בע"מ ( להלן: "החברה"). ההתנגדות מתייחסת אך ורק לאופן סיווג אסיפות הנושים, במובן זה שקרן בראשית טוענת כי יש לסווגה כאסיפה מסוג נפרד.

2. החברה הינה חברת החזקות, אשר ההחזקה היחידה שלה הינה כ- 951 מליון מניות של בתי זיקוק לנפט בע"מ ( להלן: "בז"ן"). נכון ליום 31.3.2014, התחייבויות החברה לנושיה מסתכמות בסך של כ- 1.987 מיליארד ש"ח. לחברה עודף התחייבויות על נכסים בסכום של כ- 970 מליון ש"ח. מכאן הצורך בהסדר חוב.

3. הסדר החוב בו עסקינן הינו הסדר מורכב ביותר, שבהכנתו הושקעו זמן ומאמץ מרובים. בקצירת האומר, מדובר בהסדר לפיו תועמד בפני מחזיקי האג"ח של החברה הבחירה בין שתי חלופות: חלופת יציאה (exit) או חלופת דחייה. לפי חלופת היציאה, כל אחד ממחזיקי האג"ח יוכל להודיע כי הוא בוחר לקבל, חלף אגרות החוב שבידיו, מניות של בז"ן וכן ניירות ערך נוספים של החברה, לפי מפתח ומתכונת שנקבעו בפרוטרוט במסגרת הצעת ההסדר. חלופה זו מדמה הליכי פירוק במובן של חלוקת נכסי החברה לנושיה. לעומת זאת, מחזיק אג"ח שיבחר בחלופת הדחייה, יישאר מחזיק של אגרות החוב בחברה תוך דחייה של מועדי הפרעון. כמו כן הוא יקבל לידיו חלק ממניותיה של החברה.

4. החברה ביקשה לסווג את נושיה, לצורך כינוס אסיפות הנושים, לשלושה סוגים: נושים מובטחים, נושים בלתי מובטחים ובעלי מניות.

5. הנושים המובטחים של החברה הם בנק הפועלים בע"מ ( להלן: "הבנק"), שחובו מובטח באופן מלא באמצעות שעבוד על מניות בז"ן המוחזקות על ידי החברה, מחזיקי אג"ח של סדרות מסויימות (ב', ג' ו- ד'), שחובם מובטח באופן חלקי בלבד באמצעות שעבוד על מניות בז"ן, וכן קרן בראשית, היא המתנגדת בהליך שלפניי ( להלן: "המבקשת"), שחובה מובטח בחלקו באמצעות שעבוד בדרגה שניה על כ- 326 מליון מניות של בז"ן (השעבוד בדרגה ראשונה על אותן מניות הוא לטובת הבנק) ובחלקו האחר הוא מובטח באמצעות שעבוד בדרגה ראשונה על כ- 34 מליון מניות של בז"ן. היקף הנשייה של המבקשת הוא 6% בלבד מחובה הכולל של החברה.

6. במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי יש מקום לסווג אותה כסוג נפרד לצורך אסיפות הנושים, ולא כחלק מאסיפת הנושים המובטחים. משמעות הדבר, הלכה למעשה, היא לתת למבקשת זכות וטו על ההסדר כולו, חרף נשייתה הנמוכה יחסית.

המבקשת טוענת כי סיווג כלל הנושים המובטחים כקבוצת סוג אחד הוא שגוי, לנוכח האינטרסים השונים של הנושים שהוכללו יחד באותה קבוצה. מכאן שהכללתה יחד עם הנושים המובטחים האחרים באותה אסיפת סוג, עלולה לפגוע באינטרסים הלגיטימיים והנפרדים שלה.

לענין זה מצביעה המבקשת על שלושה עניינים שבהם עניינה שונה מעניינם של הנושים המובטחים האחרים: ראשית, היא הנושה היחיד בעל שעבוד מדרגה שניה, שנית, היא הנושה היחיד שההסדר מיועד לכפות עליו ויתור על הזכות לחיזוק בטחונות, ולבסוף, בשונה ממחזיקי האג"ח, ההסדר אינו מקנה למבקשת את חלופת היציאה.

לדידה של המבקשת, בשל האופן הייחודי בו מובטח עיקר החוב כלפיה (שעבוד מדרגה שניה), היא רגישה הרבה יותר מהנושים המובטחים האחרים לשינויים בשער מניית בז"ן, במובן זה שכל שינוי בשער מניות בז"ן ישפיע עליה באופן מהותי, העולה בהרבה על ההשפעה שתהיה לכך על הנושים האחרים. מכאן שההסדר המוצע מטיל עליה סיכון רב- שחיקת שווי הבטוחות שלה- לעומת הענקת סיכוי מוגבל בלבד, שכן כל עליית שווי של מניות בז"ן עד שיעור של 18%, תשמש לפרעון חובות כלפי נושים אחרים.

מאפיין ייחודי נוסף של המבקשת הוא קיומה של זכות לחיזוק בטחונות, עליה היא נדרשת לוותר במסגרת ההסדר. לפי זכות זו, שמעוגנת בחוזים מול החברה והבנק, כל בטוחה שתינתן לבנק בשעבוד מדרגה ראשונה, תינתן גם למבקשת בשעבוד מדרגה שניה. והנה, במסגרת ההסדר המוצע ישועבדו לבנק כ- 21.1 מליון מניות נוספות של בז"ן, אך אלו לא תשועבדנה בשעבוד מדרגה שניה לטובתה של המבקשת, ומכאן שהיא הנושה היחיד הנדרש לוותר במסגרת ההסדר על זכות לחיזוק בטחונות.

לבסוף, בעוד שהנושים האחרים (זולת הבנק) רשאים לבחור בחלופת היציאה, קרי, קבלת מניות בז"ן חלף החוב כלפיהם, הרי שלה עצמה לא תעמוד חלופה כזו. המבקשת טוענת כי אין כל הצדקה לשלול ממנה את חלופת היציאה, שכן בשונה מהבנק, שאף ממנו נשללת חלופה זו, היא אינה נהנית מחיזוק בטחונות, ובשונה ממחזיקי האג"ח, שאצל חלקם לפחות ישנו חשש ממשי שבמקרה של פירוק הם לא ייפרעו דבר בשל חוסר בבטוחות, הרי שלה עצמה אין כל יתרון בולט בהסדר משום שהיא נהנית מבטוחות טובות יותר מהם.

7. החברה מתנגדת לבקשה. ראשית לכל, כך טוענת החברה, הסוגייה של חלופת היציאה כבר נפתרה, שכן החברה החליטה בימים אלה ממש, בעצה אחת עם המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח יצחק עידן ( להלן: "המומחה"), לאפשר גם למבקשת את חלופת היציאה, הגם שבמתכונת שונה מזו העומדת לרשותם של הנושים האחרים. הטעם לשוני נעוץ בכך שמרבית נשייתה של המבקשת מובטחת בשעבוד מדרגה שניה, ולא בשעבוד מדרגה ראשונה, ולכן לא ניתן מבחינה טכנית לאפשר חלופת יציאה לגבי מלוא החוב, שהרי חלופת יציאה פירושה קבלת מניות בז"ן לשם סילוק החוב, אך כאשר מדובר במניות המשועבדות בשעבוד מדרגה ראשונה לטובתו של נושה אחר (הבנק), ממילא לא ניתן למסור מניות אלה לידיה של המבקשת, תוך עקיפת השעבוד לטובת הבנק. על כן, בעצה אחת עם המומחה, גיבשה החברה חלופת יציאה ייחודית עבור המבקשת, בגדרה יינתן לה פיצוי באמצעות מספר מכשירים פיננסיים ובהם אג"ח סדרה 1, מניות של החברה וכן חוב Non Recours שאינו נושא ריבית והצמדה, אשר יובטח באמצעות שעבוד מדרגה שניה על מניות בז"ן נוספות שישועבדו לטובת הבנק במסגרת ההסדר (למעט 21.1 מליון מניות אשר ישועבדו לטובת הבנק, ולטובתו בלבד).

מכל מקום, לדידה של החברה, גם במתכונת המקורית של ההסדר המוצע, לפיה לא הוענקה למבקשת חלופת יציאה, הרי שמדובר בשוני שנועד ליצור שויון מהותי בין הנושים המובטחים, שהרי כשם שהבנק לא נהנה מחלופה זו, כך גם לא היה מקום להעניקה למבקשת, שקשרה את גורלה בגורלו של הבנק בכך שנשייתה מובטחת בשעבוד מדרגה שניה על מניות המשועבדות לבנק בשעבוד מדרגה ראשונה.

באשר לרגישותה של המבקשת לשינויים בשער מניית בז"ן, טוענת החברה כי רגישות דומה קיימת גם אצל מחזיקי האג"ח הנמנים אף הם על קבוצת הנושים המובטחים, שנהנים משעבוד בדרגה ראשונה על חלק קטן בלבד מהחוב כלפיהם, וכי למעשה מדובר בתרגיל של גלגול מספרים בעלמא מצידה של המבקשת, תוך הצגת נתונים מקריים ומגמתיים לצורך יצירת שוני מלאכותי בינה לבין מחזיקי האג"ח.

בענין הזכות לחיזוק בטחונות, טוענת החברה כי הגם שלפי ההסדר יזכה הבנק לקבל שעבוד חדש מדרגה ראשונה על כ- 21.1 מליון מניות בז"ן שעד היום היו משוחררות משעבוד, הרי שיש לכך טעם ענייני, והוא, הסכמה של הבנק לאפשר לחברה לעשות שימוש בפקדון כספי בסך 90 מליון ש"ח שהיה מופקד אצלו, וזאת לצורך השתתפות בהנפקת זכויות שביצעה בז"ן בחודש דצמבר 2013. לגבי אותו פקדון היו לבנק טענות קיזוז ועיכבון, אך הוא הסכים, בכפוף להענקת השעבוד האמור, לשחרר את כספי הפקדון לצורך רכישת מניות בז"ן נוספות על ידי המבקשת. זאת ועוד, הבנק הוא נושה מובטח ב- 100% מסכום נשייתו, אשר מלוא החוב ייפרע כלפיו גם במקרה של פירוק, ולכן, כדי ליצור אצלו תמריץ לתמוך בחלופת ההסדר על פני חלופת הפירוק, נאלצה החברה להציע לו תמריץ בדמות חיזוק הבטוחות. לעומת זאת, אין כל הצדקה ליתן תמריץ דומה למבקשת.

8. ההתנגדות נקבעה לדיון באולם, ובמסגרתו השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי השלמת טיעונים בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התנגדותה של המבקשת, וממילא יש לכנס את הנושים המובטחים במסגרת אסיפה משותפת אחת, כמוצע על ידי החברה, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.