דחיית ערעור נגד תשלום דוחות חנייה של עיריית חדרה

בפני ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה, כב' השופט מ. מסארווה (להלן: "בית משפט קמא") בתיק תל"פ 1119-07, שם נדחתה בקשתו של המערער לבטל דוחות שנשלחו למערער ביחד עם דרישה לתשלום קנס בגין עבירות חניה שבוצעו, על פי הנטען, במועדים שונים בתחום השיפוט של המשיבה, עירית חדרה. עבירות החניה בוצעו, לכאורה, ביום 25/8/97 וביום 17/2/02. דוחות החניה המהווים ברירת משפט או לחילופין, ואם לא מבקש מקבל הדו"ח להישפט, הוראה לתשלום קנס, נשלחו לכתובות הרשומות של המערער בתוך 6-8 חודשים ממועד ביצוע העבירות. המערער טוען כי לא קיבל לידיו את הדוחות הנ"ל ולא ידע על קיומם עד שננקטו כנגדו הליכי גביה בחודש פברואר 2007. 

המחלוקת בבית משפט קמא נסבה על השאלה האם נשלחו הדוחות הנ"ל למערער כדין והאם קיימת חזקה כי קיבל את הדוחות לידיו. יצוין כי הדוחות נשלחו בדואר רשום ע"י חברה לאוטומציה. לבית משפט קמא הוצג אישור החברה על משלוח פריט דואר של הדוחות הנ"ל בדואר רשום, ביחד עם אלפי פריטים אחרים. אין אישור כי דבר הדואר נמסר לידי המערער, אלא שבית משפט קמא קבע כי במקרה זה חלות הוראות תקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -  1974 (להלן: "התקנות"), הקובעות חזקת מסירה בנסיבות של משלוח דו"ח החניה למערער.  כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפני.

להשלמת התמונה יצוין כי כאשר הגיעו אנשי חברת הגביה לביתו של המערער לשם גבית החוב הוא מסר להם שיק תחת מחאה ואחר כך התקשר לבנק וביטל את השיק, כך על פי דברי בא כוחו.

דין הערעור להדחות.

בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי חזקת המסירה שבסעיף 44א  לתקנות הנ"ל בדבר המצאה כדין לא נסתרה שכן לא הוכח כי המבקש לא קיבל את ההודעה על הדו"ח מסיבות שאינן תלויות בו או עקב הימנעותו מלקבלה, ועל כן חזקה עליו שאכן קיבל הודעה זו.  לא מצאתי כי נפלה טעות בנימוקיו של בית משפט קמא ואין לי אלא לאמץ את האמור בהחלטתו.

אוסיף עוד כי המערער מסר לאנשי חברת הגביה שיק על סכום החוב. אמנם לאחר מכן התקשר לבנק וביטל את השיק ואולם סבור אני כי בעצם מסירת השיק לחברת הגביה יש לראות כתשלום לכל דבר ועניין. לפיכך חלות על המקרה הוראות סעיף 229(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, ולפיהן יש לראות את המערער כמי שהודה בחוב. ראה לענין זה:

רע"פ 4036/08 גיל יאסו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, החלטה מיום 13/8/08).  

מעבר לאמור לעיל יצוין כי המערער הגיש תצהיר התומך בבקשתו בבית משפט קמא. למעשה מדובר בתצהיר המפנה לסעיפי הבקשה והאומר כי כל האמור בבקשה נכון הוא (כל בלשון סעיף 2 לתצהיר). מעיון בבקשה עולה כי המערער מכחיש את ביצוע העבירות מאחר ואינו זוכר את ביצוען. אין הכחשה כי הרכב שבעניינו ניתנו הדוחות היה בבעלותו. לא הוצהר מי נהג דרך קבע ברכב הנ"ל וכד'. 

תצהיר התומך בבקשה לביטול קנסות חניה מסוג זה דומה לתצהיר שיש לצרף לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מורה כי בית המשפט יהיה רשאי לבטל פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם "...אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין." כדי שיוכל בית משפט לקבוע כי באי ביטול פסק הדין יש משום עיוות דין על המבקש לפרט בבקשתו עובדות שיצביעו, לפחות, על ספק באשמתו.

במקרה זה לא פירט המערער בפני בית משפט קמא כל גרסה בתצהירו, למעט הטענה כי אינו זוכר שקיבל קנסות. מאחר והרכב בבעלותו (ועניין זה לא הוכחש) בהחלט יתכן כי העבירה בוצעה ע"י אחר ואולם המבקש לא טען כן אלא רק ציין כי אינו זוכר שביצע עבירות חניה. למעשה למעט הכחשה כללית אין הכחשה מפורטת ומפורשת לביצוע עבירות החניה באמצעות רכב שבבעלותו.  סבור אני כי בכך לא מילא המערער את חובתו לספק גרסה שתצדיק ביטולו של דו"ח שנשלח אליו כדין מאחר ולא התמלאו התנאים המצדיקים ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

יצוין כי בבקשה שהוגשה בכתב לבית משפט קמא נטענו טענות נוספות, לרבות טענה בדבר התיישנות הקנסות.בטיעון בע"פ לא חזר ב"כ המערער על טיעוניו אלו, לא בבית משפט קמא ולא בפני. מכאן שזנח את טיעוניו ואין צורך להיזקק להם. לא הועלתה גם טענה בדבר השיהוי שבנקיטת הליכי גביה והאפשרות ששיהוי זה גורם לנזק ראייתי לצד שנגדו ננקטים הליכי גביה, טענה הראויה לליבון במקרה המתאים.  אעיר כי בית משפט קמא הדגיש את חובת הרשות המקומית לפעול בזריזות לגביית הקנסות ואין לי אלא להצטרף לדבריו.  

אשר על כן מכל הטעמים שפורטו אני מורה על דחית הערעור.

המזכירות תדאג להמצאת פסק הדין  לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ט (5 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: מיכל זבטני