דחיית עתירת הורים כנגד מועצה מקומית למימון מלוא עלות הסעה לבי"ס בהעדר תחבורה ציבורית במקום

עתירה להורות למשיבה לבטל החלטתה מיום 24.8.09 לחייב את הורי תלמידי בית הספר קריית החינוך אורט בנימינה (להלן - "בית הספר"), להשתתף במימון הסעות ילדיהם אל בית הספר וממנו.

הרקע בקצרה

1.         העותרים הינם קטינים, תלמידי בית הספר ומתגוררים בבנימינה ובגבעת עדה.

בית הספר הינו התיכון היחיד המצוי באזור הרישום בו מתגוררים העותרים. בית הספר ממוקם בפאתי הישוב בנימינה, על אם הדרך, ובצמוד לכביש בין עירוני (כביש 652), שהינו כביש ללא מעברי חציה ומהירות הנסיעה בו גבוהה.

2.                     עד חודש יוני 2009 הפעילה ומימנה המשיבה, בהשתתפות משרד החינוך, את מערך הסעות התלמידים לבית הספר וממנו. בחודש יוני 2009 הסתיימה פעילותו של איגוד ערים לחינוך השומרון, ואחריות הסעות התלמידים לבתי הספר התיכוניים הועברה לרשויות המקומיות החברות באיגוד הערים וביניהן גם המשיבה.

כתוצאה ממהלך זה השתנו תנאי ההשתתפות של משרד החינוך במימון מערך ההסעות וכיום נעשה המימון בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס"ז/8(ג) משנת 2007 (להלן - "חוזר המנכ"ל"), לפיו - השתתפות משרד החינוך בעלות הסעות התלמידים הינה בשיעור של 50% לתלמידים בכיתות ז'-י' בלבד, ואין כל השתתפות במימון הסעות תלמידים בכיתות י"א-י"ב.

            פניית המשיבה למשרד החינוך כי ישתתף בשיעור של 85% בעלות ההסעות נענתה בשלילה. 

3.                     נוכח הצמצום המשמעותי שחל בהשתתפות משרד החינוך בעלות ההסעות, התקיימה ביום 24.8.09 ישיבת מליאת המועצה של המשיבה בה הוחלט לאשר את השתתפות הורי התלמידים במימון מערך ההסעות בסך 780 ש"ח לכל תלמיד לשנה (להלן - " ההחלטה"). נקדים ונציין כי החלטה זו היא נושא הדיון שלפנינו.

4.                     ביום 16.10.09 פנתה חברת המועצה הגב' אפרת מזרחי למנהל מחוז חיפה במשרד החינוך וציינה בפניו כי מימון הסעת התלמידים הינו חובה של המועצה והטלת המימון על ההורים עומדת בניגוד לדין.

בתשובה, השיב סגן מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך לגב' מזרחי, במכתבו מיום 21.10.09, כי על פי חוזר מנכ"ל הסעות תלמידים, רשות מקומית המקבלת אישור להשתתפות משרד החינוך בהוצאות מערך ההסעות, חייבת להשתתף בעלות ההסעה וכי על פי חוות דעת הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, לא ניתן למנוע מרשות מקומית גביית תשלום מההורים עבור השתתפות בהוצאות ההסעה (נספח 9 לתשובת המשיבה, להלן - " מכתב משרד החינוך").

5.                     ביום 22.10.09 התכנסה ועדת הנחות של המשיבה וקבעה קריטריונים למתן הנחות בתשלום ההסעות להורים שידם אינם משגת לשאת בתשלום עבור ההסעות.

6.                     העותרים סירבו להשתתף בעלות ההסעות כנדרש, ועל כן הגישו העתירה דנן להורות על ביטול ההחלטה.

טענות העותרים

7.                     העותרים טוענים כי החלטת המשיבה לגבות כספים בגין מערך ההסעות הינה החלטה בלתי חוקית שכן מדובר ב"תשלום חובה" כאמור בהוראות סעיפים 15 ו-60 ל תוספות השלישית לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950 (להלן - " צו המועצות המקומיות"). לטענתם, על פי סעיפים אלה, יש לזמן ישיבת המועצה שלא מן המניין, לפחות 10 ימים.

העותרים טוענים כי ההזמנה לחברי המועצה נשלחה כ-4 ימים בלבד לפני מועד הישיבה, וכי הישיבה הייתה ישיבה רגילה ולא ישיבה שלא מן המניין.

עוד טוענים העותרים כי ההחלטה נוגדת את חוק חינוך חובה התש"ט-1949, וכן את תקנה 7 לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי המסדירה את מערך ההסעות לבתי הספר. נטען כי הסכום של 780 ש"ח הינו מעבר לתקרה המקסימלית שניתן לדרוש מההורים בגין תשלומי חובה כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל.

העותרים מדגישים עוד כי אין כל תחבורה ציבורית המגיעה לבית הספר והתלמידים יכולים להגיע לבית הספר רק באמצעות הסעה מאורגנת או על ידי הוריהם. לפיכך, יש להתייחס למערך ההסעות כאל אספקת חשמל מים וכיוצ"ב שהם חלק בלתי נפרד משירותי החינוך הניתנים על ידי בית הספר.

עוד נטען כי ההחלטה אינה חוקית היות והמשיבה לא עדכנה את תקציבה כנדרש על פי סעיף 186(ה) לצו המועצות המקומיות.

8.                     לחילופין, העותרים טוענים כי החלטת המשיבה היא בלתי סבירה באשר היא מאיינת את הזכות לחינוך חינם, וכן היא מפלה את העותרים לרעה הואיל וההחלטה נוגעת רק לבית ספרם, בעוד המשיבה ממשיכה לממן את ההסעות לבתי ספר אחרים באזור שיפוטה.