1. הדיון הינו בטענות הנתבעות לדחייה על הסף של תביעה כספית של התובע ,בסך 1,332,6578 ש"ח, בגין הוצאות שהוציאה חברת "צ", בשל העתקת פעילותה למגרש xxx ומכח "הסכם להתחייבות בלתי חוזרת" בין התובע לאבי הנתבעות ז"ל ,שנחתם על ידו בסמוך לשנת 1988.(להלן: הסכם ההתחייבות). התובע דודן של הנתבעות, שימש בעליה של חברת "צ" עד שנת 2005 וכיום אין לו כל זיקה לחברה.
2. הצדדים הגישו סיכומים קצרים, בדגש על שאלת ההתיישנות של "הסכם להתחייבות בלתי חוזרת" משנת 1989 ומכאן פסק הדין.
טענות הנתבעות לדחייה על הסף
3. הנתבעות יורשות של אימן י.מ. ז"ל, שנפטרה ביום 18.11.10 ובנותיו של ב.מ. ז"ל, שנפטר ביום 12.4.01, טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף מהנימוקים הבאים:
העדר יריבות - לתובע אין זיקה לחברת "צ". הכספים שולמו רק מהחברה ולא מהתובע. לתובע אין סמכות לתבוע בשם החברה.
התביעה התיישנה - התשלומים שולמו לפני מעל ל-26 שנה וחלפה תקופת ההתיישנות של 7 שנים מאז. לא ניתן לפענח את מועדי התשלום. הסכם ההתחייבות, הוגש ע"י התובע כבר במהלך התביעות הראשונות שהגישה אמן י.מ. ז"ל (להלן: האם) עוד במאי 2005, במסגרת תמ"ש 14430-1/05 , נגדו. למרות שההסכם היה בידו התובע לא הגיש תביעה שכנגד מטעמו מכח ההסכם. משמעות הדבר זניחת זכות התביעה. האם היתה אלמנתו ויורשתו היחידה של בעלה ב.מ. ז"ל (אחי התובע), שנפטר ביום 12.4.01, בהתאם לצו ירושה שניתן לעיזבונו ביום 26.6.01. במהלך התביעה הראשונה, נפטרה האם ולנעליה נכנסו בנותיה הנתבעות.
בהסכם ההתחייבות, לא מצוין מועד החתימה, אולם צורף להסכם שנחתם במדינת ל. ביום 24.8.88. (ההסכם מל. לא צורף). ההנחה היא שהמסמך נחתם בל. במחצית השנייה של 1988 לפני כ-26 שנים. החייב ב. מ. ז"ל אינו בין החיים מזה 13 שנה. התובע לא מצא לנכון לתבוע את אביהן, ב. ז"ל. הנתבעות אינן יורשות של ב. ז"ל.
4. עזבון המנוח ב.מ. הועבר לאם, בשנת 2001 עם מתן צו הירושה לפני 13 שנים. לא הוגשו תביעות נגד העזבון, לא מונה מנהל עזבון והעזבון הועבר בשלמות ליורשת האם, אשר נפטרה כאמור ביום 18.11.11 ועזבונה הועבר לנתבעות, מכח צו קיום צוואה שאושר ביום 7.2.11. לא הוגשו תביעות נגד העזבון, לא מונה מנהל עזבון והעזבון הועבר בשלמות. משמעות התביעה עקיבה אחר נכסי המנוח ב. ז"ל, שלא נתבע ע"י התובע והועבר לאלמנתו. עקיבה אחר נכסי האלמנה שהועברו לבנותיה ותביעת השבה של חיובים כלשהם, אותם לטענתו התחייב אביהם המנוח לפני 26 שנה.
5. וויתור - התובע לא הצביע על סיבה שמנעה ממנו לתבוע את ב.מ. ז"ל במשך 26 שנה. יש לראות בתובע כמי שוויתר על תביעתו. הנתבעות היו קטינות בעת היווצרות החוב. הנתבעות אינן יורשות של האב ב.
6. תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים, חלה התיישנות על ההתחייבות שנחתמה ביום 24.8.88. התובע ישן על זכויותיו. כבר במועד פטירת המנוח ב., חלפה תקופת ההתיישנות. אף אחד מחריגי חוק ההתיישנות אינו חל במקרה דנן ולא נטען כי הם קיימים.
7. התובע וחברת "צ" שהייתה בבעלותו, היו הנהנים היחידים מהמגרש משנת 1988. אביהן ב. לא נהנה מהכנסה כלשהי מהמגרשים ולא האם כיורשת, כיון שהמגרשים היו בחזקת התובע וחברת צ'. כל הוצאה שהוצאה עילת התביעה בגינה נולדה במועד בו הוצאה ההוצאה וחלה עליה התיישנות. מלשון המסמך עולה, כי מדובר בתשלומים ששולמו טרם חתימתו, למעט תשלומי מס וגם עליהם חלה התיישנות. ככל שמדובר בהוצאות שהוצאו ע"י החברה, הרי התובע אינו בעל זכות או סמכות כלשהי לתבוע בשם החברה שאינה בבעלותו. גם אם היתה לו סמכות לתבוע בשם החברה, היתה חלה על תביעת החברה התיישנות. חברת צ' ניכתה את ההוצאות במסגרת דוחות מס הכנסה שהגישה כהוצאות ולכן אינה תובעת אותן. רק על חלק מההוצאות הוצגו אסמכתאות וגם הן בשנים 1976-2005 קרי מעל 9 שנים וחלה עליהם התיישנות.
8. התובע וחברת "צ" לא שילמו דמי שימוש או דמי שכירות, בגין השימוש במגרש למרות פס"ד שניתן ביום 6.11.11 בתמ"ש 14430-1/05 ולא העבירו עותקים מחוזי השכירות לנתבעות. החברה והתובע ממשיכים לעשות ברכושן של הנתבעות כעולה על דעתם עד היום. התובע משך סכומי עתק מחשבון משותף שנוהל בבנק דיסקונט בו היו שותפים המנוח ב.מ. ז"ל, התובע ואמם. למעלה מ-300 אלף דולר נמשכו לאחר פטירת האם ימ. ז"ל וכ-200,000 דולר נמשך לאחר הגשת התביעה הראשונה. חשבונה של חברת צ' זוכה בכספים שהיו משועבדים לה מהחשבון המשותף. 1/3 היו כספי המנוח. כך שגם לגופו של ענין התובע החזיר לעצמו את הכסף.
עמדת התובע
9. המדובר בהסכם העוסק במתן הלוואה למנוח ב. ז"ל, בהיותו במצוקה כלכלית והתובע הלווה כספים לצורך פיתוח עבודות המגרש. המנוח התחייב בהסכם, להשיב את כל הכספים בהתחייבות בלתי חוזרת, בלא שנקבע מועד להשבה. ההסכם תקף עד לסיום ביצוע האמור בו. על העיזבון לשאת בתשלום החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא התבטלו במותו.
10. נוכח העובדה שבהסכם לא היה נקוב מועד להשבת כספי ההלוואה, הרי מועד ההשבה הוא המועד בו ניתנה הדרישה לפרעון ובמקרה דנן- יום הגשת התביעה 18.12.13, או יום הגשת התביעה המתוקנת 26.1.14.
11. המדובר בהסכם בין בני משפחה, אחים, בעלי קשר דם. התחייבות בלתי חוזרת דינה כייפוי כח בלתי חוזר. פטירת המנוחה אינה מבטלת את ההתחייבות וגם האם ידעה שעליה להשיב את הכספים. חוזה יש לקיים בתום לב. הנתבעות , אמן ואביהן לא פעלו בתו"ל. למרות השיהוי וחלוף השנים, ניתן פסק דין הצהרתי לזכותם וטענות השיהוי וההתיישנות לא עמדו לתובע בשם זעקת ההגינות וטענות נוספות בפסק הדין.
12. דוחה טענת שיהוי או זניחת טענתו. בין התובע לאשת המנוח התנהלו הליכים משפטיים ו"עננה" של ההסכם ריחפה מעליהם משך כל השנים. המנוח לא שינה את מצבו לרעה, שכן לא היתה לו אפשרות כלכלית לממן את עבודות הפיתוח. גם בתקופה בה היה בחיים לא השיב לתובע את כספיו, שכן ידו לא הייתה משגת. מבקש ליתן לו את זכות הגישה לערכאות ולהוכיח טענותיו .
דיון
13. השאלה המתעוררת הינה האם ניתן היום לתבוע מהנתבעות חיובים שנוצרו לפני כ-26 שנה ע"י אביהם שניפטר לפני 13 שנה ועזבונו הועבר לאמם, שאף היא נפטרה לפני מספר שנים. המדובר בחיובים נטענים, שלא נתבעו בהזדמנויות הרבות שהיו במשך כל התקופה הארוכה ולאורך השנים ובמיוחד בתקופת המשפט שהתנהל בין הצדדים משנת 2005 ובו אף הוצג הסכם ההתחייבות. האם על זכות התביעה שלטענת התובע קיימת לו, חלה ההתיישנות?