- עניינו של פסק דין זה הוא בקשת התובעת לאישור גביית מזונות עבר מיום 1.12.2002 ועד ליום 3.11.2013 בתיק הוצאה לפועל (מזונות).
א. רקע עובדתי
- הצדדים לתביעה זו הם בני זוג לשעבר.
- לצדדים שתי בנות משותפות, שתיהן קטינות בנות כ-18.
- ביום 1.12.2002 נחתם בין הצדדים הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי ביהמ"ש.
- בהתאם להסכם, הנתבע חויב בתשלום דמי מזונות עבור שתי בנות הצדדים הקטינות בסך 3,400 ₪ מדי חודש. עוד צוין, כי הנתבע יעשה מאמצים לשלם את מלוא הסכום עד ל-10 בכל חודש, ואם לא יצלח, מוטלת עליו האחריות ליצור קשר עם התובעת ולעדכנה בדבר מועד התשלום החלופי.
- ביום 3.11.2015 פתחה התובעת תיק בהוצל"פ לגביית חיובי מזונות מיום מתן פסק הדין (קרי משנת 2002) ואילך. סכום החוב הינו כמיליון ₪.
- ביום 3.2.16 ניתנה על ידי כב' רשמת ההוצל"פ ההחלטה הבאה:
"1. עיון במסמכי פתיחת התיק מעלה שזה נפתח ביום 3.11.15 לגביית חיובי מזונות מ-2002 ואילך.
[...]
בהתאם לכך, כלל אין מקום לדון בדרישת הזוכה לתשלום מזונות ביחס למועד שקודם ליום 3.11.13 (שנתיים טרם פתיחת התיק), ועליה להקדים פנייה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לקבלת אישור לגביית מזונות אלה, משחלפו למעלה משנתיים והיא לא החלה בגבייתם.
בהתאמה מורה לזוכה לעדכן את החוב בתיק כך שזה יכלול, בשלב זה, חיובים החל מיום 3.11.13 ואילך בלבד. ככל שיתקבל אישור בית המשפט לענייני משפחה לגביית חיובים שקדמו למועד זה – תמסור הזוכה הודעה מתאימה.
בשלב זה ומאחר והחוב כולל חיובים ביחס לתקופה שתחילתה לפני למעלה מ-13 שנים – מורה על השהיית כלל ההליכים בתיק עד עדכון החוב." (ההדגשות במקור).
- בהתאם להחלטת כב' הרשמת, פנתה התובעת לביהמ"ש בתביעה זו בחודש 2/2016.
- ביום 19.6.16 התקיים דיון ארוך במעמד הצדדים ובו נשמעו טענות מפורטות בע"פ. לאחר שנעשה ניסיון לקדם הסכמה בין הצדדים, ניסיון שלא צלח, הוסכם על ידי ב"כ הצדדים כי ביהמ"ש יכריע על סמך החומר המצוי בתיק וללא חקירות. לפיכך, פסק הדין ניתן כעת.
ב. תמצית טענות הצדדים
- התובעת טוענת כי יש לאשר גביית החוב מאחר שמיום מתן פסק הדין, בשנת 2002, מאחר והנתבע נמנע מתשלום הסכומים על פי ההסכם ודחה אותה שוב ושוב עד אשר נאלצה לפתוח את תיק ההוצל"פ.
- הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מאחר שהיא נגועה בשיהוי קיצוני; מאחר שהוא העביר לתובעת במהלך השנים סכומי כסף בגין מזונות הקטינות; מאחר שהתובעת לא פירטה את גובה החוב ואת רכיביו.
ג. דיון והכרעה
- לאחר בחינת טענות הצדדים, הן בכתב והן בעל פה, וכן לאור מכלול הראיות שהובאו בפני -דין התביעה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.
- השאלה בה עליי להכריע היא האם ליתן לתובעת אישור לגביית מזונות הקטינות מיום מתן פסק הדין, קרי מיום 1.12.2002, ועד ליום 3.11.2013, הוא המועד הקודם שנתיים בזמן לפתיחת תיק ההוצל"פ על ידי התובעת.
- סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע:
"מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
- לאור פסיקת בתי המשפט לאורך השנים בנוגע להחלת חוק יסוד כבוד חוק האדם וחירותו, אני קובעת כי הסעיף שלעיל חל בענייננו (בהקשר זה ראו פסקי דינו של כב' הש' שוחט: רמ"ש (ת"א) 34024-01-13 ר' ל' נ' ע' ל' סעיף 11 לפסק הדין (ניתן ביום 17.4.13) וכן תמ"ש (ת"א) 79052/98 פלונית ואח' נ' פלוני (ניתן ביום 8.1.2001)).
- כעת, יש לבחון מדוע והאם בצדק מבקשת התובעת עתה את אישור ביהמ"ש לגביית חוב העבר, כ-13 שנים לאחר שנחתם ההסכם בינה לבין הנתבע, קרי מהי העילה בגינה הבקשה הוגשה זה עתה ולא קודם לכן והאם היא הוכחה וכן הינה מוצדקת. בד בבד, תיבחנה טענות השיהוי וחוסר תום הלב שהעלה הנתבע.
- המענה היחיד לשאלה מדוע הוגשה התביעה כ-13 שנה לאחר פסק הדין, מספקת התובעת לביהמ"ש בכתב התביעה שהגישה הינו השורה הבאה:
"2. למן יום מתן פסק הדין נמנע המשיב מלשלם למבקשת את הסכומים עליהם התחייב ודחה אותה בלך ושוב עד אשר נאלצה לפתוח את תיק הוצל"פ נשוא בקשה זו".
- במעמד הדיון שהתקיים בפני, נשאלה התובעת על ידי ביהמ"ש על העיתוי בו בחרה לדרוש את חוב המזונות:
"אני משיבה, גבירתי צודקת. לא הלכתי כי הייתי בחרדה ובפחד, כל הזמן הוא סכסך בין בתי לבין אמא שלה, הילדה הייתה עם התקפי חרדה שמטופלת בתרופות וגדלה עם מצב נפשי והייתי משותקת מפחד. פחדתי שהוא יחליש את הבנות שלי, התמודדתי כל השנים וכל החיים עבדתי ב-3 עבודות ביום כדי לגדל את הילדים, המשכורת שלו הייתה גבוהה יורת פי שלוש משלי.
[...]
אני משיבה, ידעתי מה המחיר שהבנות ישלמו. הבנות שלי לא צריכות להגיע לרחוב, בגלל שהוא לא יודע מה זה התחייבות הורית הוא השמיץ אותי והן לא עומדות בכך כי הוא תמיד השמיץ אותי.
הוא נתן לי שיקים עבור כסף שנתתי לו והוא התחייב לשלם עבור אחת הבנות והוא ביקש לעשות זאת על כרטיס האשראי שלי ולא שלו. הוא נתן לי שיקים והם חזרו עוד לפני שתבעתי, זה שנים של הזנחה פושעת, רק החיים והאינטרסים שלו מעניינים אותו". (ההדגשות הוספו).
ראו: פרוטוקול מיום 19.6.16 עמ' 2 שורות 25-28 ועמ' 3 שורות 1-5.
- מעבר לאמור לעיל, התובעת לא סיפקה כל עילה משפטית וכל עילה עובדתית למתן האישור המבוקש על ידה בחלוף 13 שנה. התובעת לא צירפה ראיות בדבר טענותיה למצבה הנפשי ומצב הבנות הנמשך לאורך שנים אשר לטענתה מנע ממנה לפנות אל הגורמים המוסמכים על מנת לקבל את אשר מגיע לה על פי פסק הדין.
- לטעמי, גם אם לתחושותיה הסובייקטיביות של התובעת היא פחדה מהנתבע, יכולה הייתה לפנות לגורמים המוסמכים (רשויות אכיפת החוק בהם ביהמ"ש, הוצל"פ ואף ב"כ) או לפחות להראות לביהמ"ש כי היה ניסיון לדרישת החוב מצידה בתקופה מוקדמת יותר מ-13 שנים. אולם, כאמור היא לא עשתה כן ולו פעם אחת.
- חלוף הזמן והשיהוי הרב בו נקטה התובעת אין בו משום ויתור על זכויותיה, אולם הנטל עובר לכתפיה של התובעת להוכחת התביעה, והסבר לשיהוי נטל שבו היא לא עמדה.
- יפים לענייננו דבריו של חברי כב' הש' זגורי בתמ"ש (נצ') 6929-04-13 בנוגע להסכמת התובעת להתנהלות הצדדים:
"בין אם מדובר היה בהסכמה שבשתיקה ובין אם בהסכמה מפורשת ובין אם הסכמה בהתנהגות, העובדה שבמשך כל תקופת "הנזקקות" לא עתרה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל לבצע חיובי המזונות מדברת בעד עצמה ומלמדת, כי הסכימה לכך שהמזונות לא ישולמו לה. מדובר על הסכמה או ויתור על גביית מזונות שיש מקום ליתן להם תוקף שיפוטי, בייחוד שעה שהצדדים היו בעת ההסכמה/ויתור יריבים לכל דבר וענין (ראה והשווה לדברי כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 57/08 פלוני נ' פלוני, 06/03/2008, (פורסם במאגרים [פורסם בנבו]))."
ראו: תמ"ש (נצ') 6929-04-13 ש.מ נ' א.ד סעיף 45.3 לפסק הדין (ניתן ביום 23.6.13).
- יודגש – אין מדובר בפרק זמן קצר של מספר שנים בודדות של חוסר גביה אלא אי גביה שיטתית ומכוונת עד בגרותן של הקטינות.
- לכך יש להוסיף כי התובעת לא פנתה בכל דרך שהיא לנתבע בטרוניה/ בקשה/ דרישה לתשלום המזונות. לא פנתה להוצאה לפועל. לא פנתה באמצעות עו"ד בדרישת תשלום. לא פנתה ישירות אל הנתבע, גם לא לשיטתה.
- מזונות הקטינות שנקבעו בהסכם בין הצדדים נועדו לסיפוק ישיר מיידי ותכוף של צרכי הקטינות, ואין מקום לשיפוי וגבייה בדיעבד של שנים רבות ובבגרותן של הקטינות כבר.
- התובעת בחרה וטעמיה עימה, וייתכן כי טעמים מוצדקים וראויים הם, שלא לגבות את המזונות ושלא לפעול לגביית המזונות. זו הייתה בחירתה ובחירה מושכלת, גם לשיטתה בנימוקיה שלה. בחירה זו היא בעלת השלכה משפטית ואין מקום בחלוף 13 שנה להחזיר את הגלגל אחורה ולהורות על גבייה רטרואקטיבית של סכום המזונות.
- עוד ניתן לומר כי השיהוי בו נקטה התובעת מוכיח כי צרכי הקטינות סופקו, הגם שלטענתה דמי המזונות לא הועברו על ידי הנתבע. יש לציין כי בהמשך הודתה כי תשלום חלקי כן הועבר לידיה.
- טענות הנתבע בתגובה כי העביר כספים במזומן ובדרכים שונות מקובלות עליי, אולם באופן חלקי. הנתבע טוען כי בשל השיהוי הרב, נמנע ממנו להתגונן כראוי ולהוכיח את טענות הקיזוז והתשלומים שכן העביר לידי התובעת בגין מזונות הקטינות. אני מקבלת טענות אלה.
- הנתבע צירף ראיות שונות בדבר תשלומים שלטענתו העביר לידי התובעת בגין מזונות הקטינות. לא מדובר בתדפיסי חשבון בנק כפי שטען הנתבע שיצרף, אולם עד כה לא צורף כאמור (ראו: סעיף 7 לכתב ההגנה של הנתבע), אלא בתכתובות שערך הנתבע לעצמו ובהן מופיעים סכומים שונים בצירוף תאריכים שונים. הנתבע גם צירף העתקי שיקים שהועברו לתובעת, אולם כל השיקים שצורפו לא היו רלוונטיים למועדים לגביהם התביעה מתייחסת, אלא למועדים מאוחרים יותר בשנים 2014-2015.
- עם זאת, ב"כ הנתבע הודה בדיון בפני כי קיים חוב (ראו: פרוטוקול מיום 19.6.16 עמ' 3 שורה 18).
- בכתב התביעה התובעת לא טענה דבר לגבי גובה החוב או לגבי רכיבי החוב. ולכן אינני נדרשת לראיות שצורפו על ידי הנתבע בדבר הסכומים שהועברו על ידו או להוכחתם. עוד אוסיף, כי גם התובעת לא טענה דבר לגבי הראיות שצורפו על ידי הנתבע.
- יתרה מכך, ב"כ התובעת הודה בדיון לפני כי למרות האמור בכתב התביעה כן הועברו תשלומים מהנתבע לתובעת בגין מזונות הקטינות, אולם לא צוין מתי וכמה (ראו: פרוטוקול מיום 19.6.16 עמ' 1 שורות 18-19). בהמשך הדיון ציין ב"כ התובעת כי לא נטען על ידה שהנתבע כלל לא שילם (ראו: שם, בעמ' 2 שורה 13). זאת למרות שבחינה פשוטה של כתב התביעה מעלה את הרושם כי הנתבע לא שילם דבר למזונות הקטינות בכל התקופה מאז מתן פסק הדין.
- גם התובעת העידה במהלך הדיון בפני על התנהלות של העברת תשלומים בינה לבין הנתבע (ראו: פרוטוקול מיום 19.6.16 עמ' 3 שורות 1-5) אשר לא פורטה על ידי אף אחד מהצדדים ונטענה בקצרה וללא תימוכין על ידי שני הצדדים.
- בכך, יש כדי להפריך את טענתה של התובעת כי פחדה לפנות אל הנתבע בדרישה לתשלום חוב המזונות. כן להפריך את טענתה הראשונית כי דבר לא שולם למזונות על ידי הנתבע.
- לו הייתה מציגה התובעת תמונה מלאה יותר על הסכומים ששולמו ניתן היה לשקול את עמדתה לגבי האפשרות לאשר את הגבייה המאוחרת, זאת לגבי חלק מהתקופה, חלק מהסכומים, סוגים של תשלומים. אולם התובעת בחרה להציג מצג כללי ולא מנומק של אי תשלום כלל על ידי הנתבע. הנתבע הפריך גרסה זאת באחת בכתב הגנתו והדבר משפיע באופן ישיר על מהימנות גרסתה של התובעת.
- כתבי הטענות אינם מציינים באופן מדויק את תאריך הלידה של הקטינות, אולם הנתבע טען בסעיף 23 לכתב הגנתו כי לקטינות ימלאו החודש 18 שנים וזו הסיבה בגינה הגישה התובעת בחוסר תום לב את התביעה דנן. התובעת לא הגיבה לטענות אלה.
- אני סבורה כי יש בדבריו של הנתבע כדי ללמד על נסיבות הגשת התביעה והתנהלות התובעת. ראשית, כאמור לעיל מדובר בשיהוי עליו אין חולק ואותו לא עלה בידי התובעת להסביר. שיהוי זה גרם לנתבע נזק ראייתי רב מאחר שנמנע ממנו להוכיח העברות של מזונות שלטענתו כן ביצע לידי התובעת. שנית, לא צוין סכום החוב או רכיביו ולכן לא ניתן לעמוד על מה כן שולם על ידי הנתבע ומה שלא. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהצדדים שניהם שינו את גרסתם מפעם לפעם – כאשר התובעת טענה בתחילה כי לא הועברו לידיה כלל תשלומי מזונות הקטינות ועם זאת טענה כי חלק כן הועבר לידיה על ידי הנתבע אך לא מלוא הסכום, ואילו הנתבע גם הוא טוען כי לא חב לתובעת דבר ומנגד כי יכול ולא שולם על ידו מלוא חוב המזונות לאורך השנים.
- בהקשר זה, יפים הדברים שהובאו על ידי חברתי כב' הש' ארבל אסל בפסק דינה תמ"ש (ת"א) 33331-06-15 פלונית נ' פלוני סעיף 22 לפסק הדין (ניתן ביום 1.3.16):
"היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים.
אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.
תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.
ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.
אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך יעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.
וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל.
ראו: ע"א (ת"א) 2836/03 עיריית תל אביב נ' תמר מור עמ' 9 לפסק הדין (ניתן ביום 24.1.2006).
- התובעת לא הוכיחה כי הנתבע התחמק מתשלום המזונות. שוכנעתי כי גם אם לא שולמו כל תשלומי המזונות על ידי הנתבע הרי שהתובעת בחרה שלא לגבות את המזונות במשך כל השנים הללו ובאופן מכוון ומודע.
- בנסיבות הללו אין מקום בחלוף 13 שנה ועם בגרותן של הקטינות לאפשר גבייה מחודשת של המזונות.
- לאור האמור לעיל – דין התביעה להידחות.
- בנסיבות העניין התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 2,500 ₪.
- המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.