1. התובעת הגישה תביעה לקבלת מחצית מתשלומי הפנסיה אותם מקבל הנתבע ממועד פרישתו. הנתבע טוען לדחיית התביעה, נוכח הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 30.8.05 (להלן: "ההסכם"). הצדדים חלוקים לעניין תוקפו של ההסכם, המעגן הפרדה רכושית ביניהם ,כולל בזכויות הפנסיה, בתקופה בה ניהלו מערכת יחסים של "ידועים בציבור" בין השנים 1.9.97 -4.11.07 ובמשך כעשר שנים.
העובדות בתמצית
2. הנתבע, שופט משפחה בדימוס. התובעת בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, עסקה בטיפול משפחתי זוגי, וניהלה קליניקה פרטית. לכל אחד מהצדדים ילדים משתי מערכות נישואין קודמות וללא ילדים משותפים. התובעת הינה אלמנת איש בטחון וגרושה מנישואיה השניים. הנתבע גרוש פעמיים.
3. בין הצדדים נחתם ההסכם בשנת 2005, בסמוך לנסיעתם לתקופה ארוכה לחו"ל, במסגרת השבתון של הנתבע וטרם פרישתו. ההסכם לא אושר בבית משפט. התובעת טוענת לבטלות ההסכם מהטעמים שיפורטו ותובעת את מחצית כספי הפנסיה של הנתבע. התביעה הוגשה באפריל 2011, כשלוש וחצי שנים לאחר שהצדדים נפרדו ,בנובמבר 2007 .
תמצית טענות התובעת
4. זכאית למחצית הזכויות שנצברו ע"י הנתבע, במשך 10 שנים, בהם חיו כידועים בציבור, טרם מינויו לשופט ועד לאחר פרישתו. לטענתה התגוררו יחד, ניהלו חשבון בנק משותף וחיו בזוגיות מלאה.
התובעת מעלה מספר פגמים לביטול ההסכם, שלטענתה מקפח ושולל זכויותיה כידועה בציבור
:
א.
פגמים בשלב הטרום החוזי- חתמה על ההסכם בהעדר גמירות דעת ומבלי שהבינה משמעותו. לא ניתנה לה אפשרות להתייעץ עם עו"ד טרם החתימה. ההסכם לא אושר ובימ"ש לא ברר הבנתה את ההסכם.
ב. נסיבות חתימת ההסכם מצביעות על מניעים פסולים וחוסר תום לב
- בשנת 2005 ,לאחר 8 שנות זוגיות וערב הנסיעה, בלילה בעודם אורזים ובסופו של יום עמוס לעייפה ותחת לחץ, הוגש לה המסמך בן חמשת הסעיפים ונטען בפניה ע"י הנתבע, כי ההסכם יבטיח את זכותה לקבלת הפנסיה. לטענתה, ההסכם נחתם בשיא היחסים, לאחר מסיבת פרידה מבימ"ש. התבקשה לחתום על מסמך תוך טענה שהינו לטובתה. לטענתה המסמך נערך, נוסח והודפס ע"י הנתבע. החתימה על הסכם הפרדה רכושית לא היה בתחילת הקשר ולא טרם פרישתו, אלא לאחר 8 שנים כידועים בציבור ו-10 שנות היכרות.
ג. פגמים בכריתת חוזה -טעות והטעיה ומצג שווא
- הנתבע הציג לה מצג שווא והטעה אותה לחשוב כי המדובר בהסכם המבטיח זכויותיה ואמנם כך האמינה, בעוד שלמעשה ההסכם שולל זכויותיה. לנתבע היתה שהות לתכנן, לנסח להקליד ולהדפיס את הנוסח המטעה. המסמך נוסח "כהסכם" ולא הסכם ממון. הוצג לה סעיף 4 להסכם, לפיו תהא זכאית לפנסיה עם הפטירה. לא היה כל צורך בסעיף לאור הודעת הנתבע להנהלת בתי המשפט בשנת 2000. המדובר במצג שווא לגבי משמעות ההסכם והטעיה. חתמה על המסמך בלא שקראה אותו ומבלי לקבל הסבר על השלכות ההסכם. לא נמסר לה העתק, כך שלא יכולה להיוועץ לאחר מעשה ולבטלו. המדובר בהסכם לקוני ועמום, תוכנו לא הוסבר ולא הבינה המשמעות של הפרדה רכושית רטרואקטיבית. ההסכם אינו מעניק זכויות אלא שוללן. סעיפים 1 ו-3, מנשלים אותה מזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים. מהניסוח לא ברור אם צופה פני עבר או עתיד. אין הפרדה בין רכוש שנצבר לפני או אחרי הנישואין. גם סע' 4, שבא לכאורה להגן על התובעת, גורע מזכויותיה. אם הצדדים ייפרדו בחיי הנתבע, אינה זכאית לפנסיה, אלא רק במותו וככל שלא ישנה מותביו. לטענתה הוטעתה, שכן הוראות לאחר המוות יש לנסח בצוואה. לאחר הפרוד הנתבע שינה את מותביו. נטען בפניה כי המסמך נועד להבטיח פנסיה עבורה עם פטירתו, אולם לא צויין בפניה כי מדובר בהפרדת רכוש. לא קראה את המסמך, לא קיבלה העתק ולא ניתן לה שהות לקבלת ייעוץ. סרוב הנתבע להעביר העתק לב"כ, הוביל להגשת התביעה.
ד.
עושק וניצול יחסי תלות ואמון עיוור- הנתבע ניצל את האמון שנתנה בו. טיפח את תלותה בו ואמונה העיוור ולא התיר לה לבדוק את מעשיו. הנתבע היה יועץ משפטי וכלכלי לתובעת. קיים פער כוחות אדיר בין הצדדים, בין שופט משפחה להדיוט בענייני משפט. גם בהעדר פגם ברור בשלב הטרום חוזי, יש להתערב בתוכן החוזה במצב של פערי כוחות. הנתבע היה חייב למסור לה העתק מההסכם ולאפשר לה להיוועץ בעו"ד ואף לאשר ההסכם בבית המשפט.
ה.
ביטול הסכם מחמת התנהגות בניגוד להסכם- לטענתה, בפועל הצדדים חיו מהפנסיה של הנתבע מאז תשלומה ולא פעלו בהתאם להסכם. לחשבון המשותף הוזרמו כספים מחשבונות פרטיים של כל אחד מהצדדים, בהתאם לצורך. לדבריה סוכם על הפרדה רכושית עד הקשר ואילו בתקופת החיים המשותפים נהגו בשיתוף. הנתבע לא חסך דבר בחשבון המשותף.
בנו של הנתבע התגורר עמם. בתו של הנתבע השתמשה ברכבה. לא נערכה בינהם התחשבנות גם כשהתובעת ארחה ושילמה עבור ילדיו. החזר מס שהתקבל, נכנס לחשבון המשותף והצדדים התחלקו בו שווה בשווה. המכונית נרשמה ע"ש התובעת למרות שהנתבע השתתף ברכישתה. אילו היתה הפרדה רכושית, הנתבע לא היה משקיע כספים. הצדדים שיפצו דירת בתה וגרו בה. החשבון המשותף שימש גם לחיסכון ולא רק לצרכי המשפחה.
ו. העדר אישור בבית המשפט- העדר אישור, מצביע על מניעים פסולים וחוסר תום לב ועושק שאפיינו את הדרך בה נחתם ההסכם.
ז. הסתמכות והבטחה כי הפנסיה תשמש את בני הזוג -בשנת 2000, לאחר גירושיו, רשם הנתבע את התובעת בהנהלת בתי המשפט, כבת זוגתו וכידועה בציבור מיום 1.9.97, על מנת שתהא זכאית בפטירתו לקצבת שארים ותזכה לפנסיה. הנתבע צבר פנסיה מלאה במשך 10 השנים, בתקופת החיים המשותפים. בשנת 2005 יצא הנתבע לשבתון והתובעת הצטרפה אליו לנסיעה לחו"ל לתקופה של מעל לשנה, למרות חששה מחיסול הקליניקה שלה וזאת לאור התחייבותו המפורשת שהפנסיה הגבוהה שלו תשמש את שניהם. נגרם לה נזק בהסתמכה על הבטחת הנתבע, שכן משנת 2004 החלה בסגירת הקליניקה ובשנים 2005-2006 סגרה אותה כליל וזכתה להכנסות זעומות. בשנת 2007 כששבו מהשבתון, לא הצליחה לשקמה. לטענתה כל התקופה הזאת חיו מהפנסיה של הנתבע כשופט.
ח. כוונת שיתוף ספציפית בפנסיה- עולה מתוך נסיבות החיים של הצדדים. חיו מהפנסיה של הנתבע בעת שהותם בחו"ל. הצהרות הנתבע להנהלת בתי המשפט, התחייבותו לתובעת, הצהרה בפני אחיה של התובעת, הידיעה כי על סמך הפנסיה חיסלה את הקליניקה. גם סע' 4 להסכם מהווה כוונת שיתוף ספציפית. קיומו של חשבון פרטי, אינו ראיה להפרדה רכושית והמבחן הינו השימוש בכספים.
ט. תרמית- התובעת דוחה הטענה כי המניע להסכם היה חשש מילדי הנתבע. לא היה צורך בסע' 4 להסכם, שכן זכויות הפנסיה הובטחו לה בשנת 2000. בנו של הנתבע העיד שלא היתה לו כוונה לתבוע וכי התובעת לא חששה ולא היה סיבה לחשש. הנתבע עצמו חזר בו תוך הבהרה כי אין מדובר בחשש מבוסס. ממילא לילדי הנתבע אין זכות ברכוש שנצבר קודם למערכת היחסים ובעת שהיו ידועים בציבור. הנתבע שב בו מטענת מערכת היחסים העכורה. היתה מערכת יחסים טובה בין בנו של הנתבע לתובעת. ההסכם נועד לנשלה, לא שיקף מצב עובדתי שכן לא שררה הפרדה רכושית. לא צברה רכוש בתקופת החיים המשותפים ובוודאי לא יותר מהנתבע.
5. לטענתה התביעה הוגשה 3 וחצי שנים אחר הפרוד, מאחר והנטישה והבגידה גרמו לה למשבר רגשי ותעסוקתי ובשל כך נפגעה גם בריאותה הפיזית. מצאה עצמה ללא הקליניקה, שהיוותה מקור תעסוקה ופרנסה. נאלצה לסעוד את אחותה שחלתה בסרטן. פתיחת חזית בנושא הפנסיה הייתה גורמת להתמוטטותה הנפשית ולפיכך המתינה למועד בו תתחזק נפשית.
טענות הנתבע