דיון באופן חישוב יתרת עונש מאסר לאדם שנגזרו עליו עבודות שירות אשר לא ביצע אותן ובהתחשב בימי המנוחה שיש לזקוף לזכותו

השופט י' עמית:

1.        בית המשפט גזר על פלוני עונש מאסר שירוצה על דרך עבודות שירות. פלוני אינו מתייצב ברציפות לעבודות השירות ועל כן הוחלט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות, וכי את יתרת העונש ירצה מאחורי סורג ובריח. מהי דרך החישוב של יתרת ימי המאסר לריצוי בבית הסוהר, בהתחשב בימי המנוחה והשבתון שיש לזקוף לזכותו של פלוני במהלך ביצוע עבודות השירות? זו השאלה העומדת לפתחנו, ועל מנת להקל על הקורא, נבהיר ונדגים את הדברים.

2.        סעיף 51ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) שכותרתו "תקופת עבודת שירות" קובע כי שבוע עבודה של עובד שירות יהיה בן חמישה ימי עבודה, כי עובד שירות לא יעבוד ביום מנוחה "וכן ביום נוסף במהלך השבוע שיקבע הממונה על פי הנהוג במקום עבודת השירות ולפי צרכיו של מקום העבודה האמור; הימים המנויים בסעיף קטן זה יבואו במניין תקופת עבודת השירות".

           מכאן, ששבוע עבודה מלא של עובד שירות כולל חמישה ימי עבודה בפועל ושני ימי מנוחה, ואלו נחשבים כשבעה ימים לצורך מניין תקופת עבודת השירות. כאשר מוטל עונש של חודש ימים לביצוע בדרך של עבודות שירות, ואותו חודש, על פי הלוח הקלנדרי, כולל 8 ימי מנוחה (4 שישי-שבת), אזי בפועל יעבוד עובד השירות 22 ימי עבודה בלבד. השאלה המתעוררת היא, כיצד יש לחשב את מספר ימי המנוחה כאשר עבודות השירות אינן מתבצעות ברציפות. לדוגמה: על פלוני הוטלו 30 ימי עבודות שירות. בהנחה שפלוני מבצע את עבודת השירות ברציפות לאורך חודש, לא מתעוררת כל בעיה. אך מה הדין אם פלוני עבד בפועל רק 10 ימים לאורך תקופה של חמישה חודשים, והממונה על עבודות השירות הורה לבסוף על הפסקה מינהלית של עבודתו. האם יש לראות את פלוני כמי שעבד ברצף 10 ימים החל מהמועד בו החל לרצות את עבודות השירות, ובהתאם לכך "לייחס" לו  את מספר ימי המנוחה (שישי-שבת) במהלך אותם ימים? או שמא, יש לקחת בחשבון את כל ימי המנוחה לאורך 5 חודשים, כך שיראו את פלוני כמי שצבר לזכותו 30 ימי עבודות שירות (5 חודשים X  8 ימי מנוחה בחודש + 10 ימי עבודה בפועל), ובכך יראו אותו כמי שריצה את מלוא עבודות השירות?

           כפי שנראה להלן, בית משפט קמא קבע כי תחול האפשרות השניה, לאור פרשנותו את תקנה 14(א) לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ב-2011 (להלן: תקנות העונשין), עליה נעמוד בהמשך. על כך נסבה הבקשה שבפנינו.

3.        לאחר שהקדמנו את הרקע לסוגיה, אציג בתמצית את העובדות הצריכות לענייננו: המשיב הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של פציעה ואיומים שביצע בנהג מונית (להלן: המתלונן), לפי סעיפים 334 ו-192 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב עונש מאסר של 9 חודשים, מהם 3 חודשים לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות והיתר על תנאי, ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח (גזר הדין מיום 12.5.2010). מועד תחילת עבודות השירות נקבע ליום 13.6.2010, כך שאילו ריצה המשיב את עבודות השירות ברצף, אמור היה לסיים את תקופת עבודות השירות עד ליום 12.9.2010 (92 ימים "ברוטו", ובניכוי ימי שבתון ומנוחה - 65 ימי עבודה בפועל).

4.        מהיום בו התייצב לריצוי עבודות השירות ביצע המשיב 40 ימי עבודה בלבד לאורך למעלה משנה שלמה. לאחר התראות חוזרות ונשנות החליט שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) להפסיק מינהלית את עבודות השירות החל מיום 14.8.2011 וריצוי יתרת העונש מאחורי סורג ובריח.

           שב"ס חישב את יתרת ימי המאסר של המשיב בהתאם להנחיות השב"ס בדבר "אופן חישוב תקופת מאסר של עובד שירות", שם נאמר בסעיף 4.3 כדלהלן:

"4.3 אופן אופן חישוב יתרת מאסר לריצוי בבית סוהר לאחר הפסקה מנהלית או הפסקה שיפוטית:

4.3.1. חישוב ימי המאסר לריצוי בבית סוהר שונה מחישוב ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שכן ריצויים בבית הסוהר מתבצע ברצף ללא אפשרות להיעדרות. לפיכך, בעת חישוב יתרת ימי מאסר לריצוי בבית הסוהר בפועל לאחר שהחל ריצוי עבודות השירות, יש לבצע המרת יתרת הימים לריצוי בעבודות שירות (יתרת ימים נטו) ליתרת ימי מאסר בפועל (סה"כ ימי הריצוי).

4.3.2. עובד שירות שלא החל בריצוי עונשו בעבודות שירות ונעשתה לגביו הפסקה מנהלית או שיפוטית, יועברו עם כליאתו, פרטי המאסר למתקן הכליאה בו הוא שוהה כפי שמופיע בפקודת המאסר ללא המרת תקופת המאסר לימים.

4.3.3. עיקרון חישוב תקופת מאסר - שיטת ה"ציפוף" - שיטת הציפוף מאפשרת חישוב יתרת מאסר בבית הסוהר למי שנעשתה לו הפסקת עבודות שירות, הכוללת חישוב ימי היעדרות המאושרים (ימי שבתון) במניין ימי הריצוי. להלן תיאור השיטה.

מערכת המחשב אוגרת את סך כל ימי העבודה שבהם עבד עובד השירות (גם אם לא עבד ברצף) בתקופות שונות ומצופפת את כל ימי העבודה לרצף (כאילו עבד העובד ברצף), החל ממועד תחילת ריצוי מקורי (שקבע בימ"ש).

בהתאם למספר הימים שעבד לכאורה ברצף יהיה זכאי לימי שבתון ומנוחה בתקופה הקלנדרית הספציפית".

           ובמילים אחרות: מסדרים את כל ימי העבודה ברצף על גבי הלוח הקלנדרי, החל מהמועד שנקבע לתחילת ריצוי עבודות השירות, כאילו עובד השירות עבד ברצף, ותוך "דילוג" על ימי שישי-שבת בלוח השנה. המועד המתקבל בלוח השנה לאחר סידור ימי העבודה ברצף כאמור, הוא המועד שממנו ואילך סופרים את הימים שנותרו עד לתום התקופה שעבודות השירות היו אמורות להסתיים, והמספר שמתקבל הוא מספר הימים שנותר לעובד השירות לרצות מאחורי סורג ובריח. בהתאם לשיטה זו, נותרו למשיב 39 יום לרצות במאסר בפועל בבית הכלא.

5.        המשיב הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי נגד החלטת השב"ס להפסיק את עבודות השירות. בפסק דינו מיום 14.2.2012 דחה בית המשפט (השופט ש' פרידלנדר) את העתירה, וקבע כי המשיב יתייצב לריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר ביום 4.3.2012. בהחלטה אחרת מאותו יום (להלן: ההחלטה המשלימה), קבע כי ימי המאסר של המשיב יחושבו בהתאם לפסק דינו בעת"א 39636-01-12 אלעברה נ' שב"ס (6.2.2012) (להלן: עניין אלעברה), שם קבע כי חישוב ימי המאסר ייעשה מהיום בו החל ריצוי עבודות השירות ועד יום העבודה האחרון בפועל, בניכוי כל ימי היעדרות המותרים (ימי שישי-שבת וחגים) בתקופה זו.

6.        ביום 26.2.2012 הגישה המדינה (להלן: המבקשת) בקשה לבית משפט קמא לביטול החלטתו המשלימה בנוגע לאופן חישוב ימי המאסר. בבקשה נטען כי פסק הדין בעניין אלעברה ניתן בשעתו מבלי שניתנה למדינה הזדמנות להרצות טיעוניה. לגופו של עניין נטען כי אופן חישוב ימי המאסר שנקבע בעניין אלעברה אינו מתאים למקרים בהם הנידון לא ריצה את עבודות השירות באופן רציף ועבודתו הופסקה מינהלית. זאת, באשר גישת בית משפט קמא מייחסת לנידון ימי היעדרות מותרים - 2 ימי חופשה בכל שבוע - למרות שאינו זכאי להם מאחר שלא עבד ברציפות. מנגד, "שיטת הציפוף" על פי הנחיות השב"ס מביאה לתוצאה צודקת ולפיה המשיב ירצה את יתרת עונשו בהתאם לגזר דינו של בית המשפט.

7.        בהחלטתו מיום 6.5.2012 דחה בית המשפט את הבקשה. בהתייחסו ל"שיטת הציפוף" הקבועה בהנחיות שב"ס, אמר בית משפט קמא כי למרות ששיטה זו "משיגה באופן טוב יותר את התכלית של המרת יתרת התקופה של עבודת-השירות - בכליאה, בלי שעובד השירות שעבודתו הופסקה ייצא נשכר מהפרותיו", אין לה עיגון בתקנות העונשין. בנוסף, יש לבכר את הפרשנות המקלה עם הנידון על פני הפרשנות המחמירה של שב"ס כפי שנקבע בהנחיותיו. עם זאת, בית המשפט נאות לבקשת המבקשת ועיכב את תחילת ריצוי העונש עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שבפנינו.

8.        לטענת המבקשת, נפלה מתחת ידיו של בית המשפט טעות משפטית שיש לה השלכות כלליות לעניין דרך חישוב יתרת ימי המאסר במצב של הפסקה מינהלית של  עבודות השירות. הפועל היוצא מפסק דינו של בית משפט קמא הוא, כי נידון שריצה את עונשו שלא באופן רציף ובניגוד למצוות המחוקק, לא ירצה את העונש שנגזר עליו על ידי בית המשפט. לעומת זאת, שיטת הציפוף לפי הנחיות השב"ס מגשימה בצורה טובה את הוראות החוק והרציונל ניצב בבסיסן.