פסק דין
לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לשלם לידיה סך של 1,285 ₪, בגין פרסום בית עסקו במדיה פרסומית בשם "דף הזהב", בצורת דפי מגנט המכילים חומר פרסומי ומופצים באזורים שונים בארץ.
בכתב התביעה טענה התובעת, כי בחודש אוגוסט 2008, הזמין הנתבע מהתובעת פרסום לבית העסק בשם " פיצה ג'ו" הממוקם באזור אבן יהודה.
לשיטת התובעת, השיחה בין הנתבע לבין נציגת התובעת הוקלטה ומכוחה נשלחה לנתבע חודשים לאחר מכן דוגמא של הפרסום לצורך אישור גרפיקה ונתונים. משלא התקבלה כל התנגדות, התבצע הפרסום ואולם הנתבע נמנע מלשלם עבורו.
הנתבע טען כי לא הזמין מעולם פרסום זה או אחר מהתובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה. עוד נטען, כי על אף פניות חוזרות ונשנות של התובעת בעניין זה לנתבע ולשותפו, לא היו אלו האחרונים מעוניינים בפרסום ועל כן לא בוצעה כל הזמנה.
בנוסף, טען הנתבע, כי לא הוכח ממילא שאכן התבצע פרסום בפועל וכי הוא לא קיבל לידיו מעולם כל פנייה של התובעת לצורך אישור גרפיקה או נתונים.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. טעמיי להלן.
התובעת מסתמכת בחלק הארי של תביעתה, על שיחת טלפון שהוקלטה לכאורה בין נציגת התובעת לבין הנתבע.
ההקלטה עצמה לא הוצגה ולא הובאה כראייה.
הגב' מישל, אשר לכאורה קיימה את השיחה, לא התייצבה באולמי ולא הוגש ביחס למעורבותה תצהיר.
הגב' אשר לכאורה תמללה את השיחה שבין נציגת התובעת לבין הנתבע, לא התייצבה גם היא לעדות, ומכאן שתצהירה נמשך מן התיק.
נציגת התובעת נשאלה על ידי במהלך הדיון האם היא יכולה להשמיע את ההקלטה והשיבה כי אין ברשותה כעת את ההקלטה.
נטל ההוכחה מוטל על התובעת. מקום בו התובעת טוענת להתקשרות חוזית מכוח שיחת טלפון אשר הוקלטה, עליה להציג, לכל הפחות, ראיות הנוגעות לאותה הקלטה, לרבות ההקלטה עצמה, ולכל הפחות הצגת תצהיר ועדות של מי שנכח בשיחה.
עדותה של נציגת התובעת באולמי מהווה עדות שמועה, וככזו משקלה נמוך מאוד.
יש להדגיש כי הנתבע טען, עוד במועד הגשת בקשת הרשות להתגונן, כי לא שוחח עם התובעת במועדים הרלוונטיים ולא נתן הסכמתו להתקשרות עימה.
נוכח כך, הייתה התובעת מודעת היטב לגרסתו ולטענותיו של הנתבע, והיה עליה להציג את הראיות הרלוונטיות בתמיכה לטענותיה אלו.
נוכח האמור לעיל, יש להורות כי התובעת לא הוכיחה כי הצדדים התקשרו בהזמנת עבודה, מכוח שיחה טלפונית בין הצדדים אשר הוקלטה.
זה המקום לציין, כי במסגרת הדיון בפני טענה נציגת התובעת כי התקשרותם של הצדדים בחודש אוגוסט 2008, במסגרת השיחה הטלפונית, נעשתה בהמשך לפרסום קודם, אשר גם ביחס אליו סירב הנתבע לשלם. טענה זו לא נמצא זכרה בכתב התביעה.
למעלה מכך, ככל שאכן אלו הם פני הדברים, ניתן היה לצפות מן התובעת, כמי שהינה בעלת ניסיון בלתי חיובי עם הנתבע, כי תוודא שההתקשרות הנוספת בין הצדדים, נעשית בכתובים ובאופן מסודר.
טענה התובעת כי דוגמת הפרסום נשלחה לאישורו של הנתבע באמצעות דואר אלקטרוני, בדואר רגיל ובדואר רשום. לעיוני אף צורף אישור משלוח הדואר האלקטרוני, כמו גם אישור משלוח דואר רשום.