ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
5888-06
20/05/2010
|
בפני השופט:
אביב מלכה
|
- נגד - |
התובע:
1. דקוהיט מערכות הסקה מתקדמות ב.ר. בע"מ 2. דקוהיט מערכות הסקה מתקדמו ת (ש.מ.ר.)
|
הנתבע:
מיכאל טלר
|
פסק-דין |
פסק דין
1.ביום 3.7.08 ניתן פסק דין חלקי, הקובע כי הנתבע וכן חברה בשם טלגט הסקות ומזגנים בע"מ (להלן: "החברה" או "טלגט") לא התקשרו עם התובעת 1 בהסכם מיום 24.12.02, ולפיכך הסכם זה אינו מחייב אותם.
מממצאי פסק הדין החלקי עוד עולות העובדות הבאות:
ראשית, ההסכם המקורי היה בין התובעת 2 לבין החברה, והוא הסתיים ביום 31.12.01. בהסכם זה היתה בלעדיות לתובעת 2.
שנית, גם לאחר שההסכם הסתיים היו לצדדים קשרים עסקיים על פיהם התובעות, או מי מהן, מכרו מוצרים אשר ייבאה החברה. הצדדים עשו זאת כעסקאות אד-הוק ומבלי שהיתה ביניהם מסגרת חוזית מחייבת.
שלישית, היקפי העסקים בין הצדדים היו נמוכים בהרבה מן ההיקפים אשר נקבעו בהסכם המקורי. כך היה בתקופת תוקפו של ההסכם וכך היו גם היקפי העסקים לאחר תום ההסכם.
בין הצדדים נותרו שלוש מחלוקות להן אני נדרשת לתת מענה בפסק הדין דנן.
אי מתן הודעה מוקדמת על הפסקת הבלעדיות
2.התובעות טענות כי הגם שההסכם בין החברה לבין התובעת 2 הסתיים ביום 31.12.01, בפועל המשיכו התובעות להיות המשווקות הבלעדיות של מוצרי החברה, ותנאי זה המשיך והתקיים (סעיף 16 לסיכומי התביעה).
בהתבסס על כך טוענות התובעות כי היתה מוטלת אחריות על החברה ועל הנתבע ליתן לתובעות הודעה מוקדמת על הפסקת הבלעדיות, כדי לאפשר להן התארגנות מחודשת.
התובעות מביאות פסיקה ענפה בנושא, בדבר חשיבות מתן ההודעה המוקדמת.
לטענת התובעות, מגיע להן פיצוי בגין זאת, בגובה שילוש הפרש הרווחים בין השנים 2002 ועד 2004, בסך כולל של 689,250 ₪ (סעיף 57 לתצהיר התביעה).
3.תביעה זו יש לדחותה על הסף לפי הוראת תקנה 101(א)(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת כיוון שהחומר המובא על ידי התביעה אינו מעלה כל עילת תביעה, גם אם אתעלם מכל טענות ההגנה.
אלו העובדות העולות מגירסת התביעה והמביאות לתוצאה זו:
התובעת 2, שהיא שותפות, ורק היא, קיבלה את הבלעדיות מכוח ההסכם עם החברה (סעיף 7 לתצהיר התביעה).
לפיכך, היא ורק היא, יכולה להעלות את הטענה דנן כאילו זכות הבלעדיות שלה ממשיכה לחול גם לאחר תום ההתקשרות.
אולם, התובעת 2, השותפות, חדלה לפעול עם תום ההתקשרות עם החברה, קרי ביום 31.10.00 (סעיף 10 לתצהיר התביעה).
ואילו, התביעה דנן היא לגבי התקופה שבין שנת 2002 לשנת 2004 (סעיף 57 לתצהיר התביעה).
עולה מן האמור כי התביעה דנן היא לגבי התקופה בה התובעת 2 כבר לא היתה בפעילות.
לאור האמור לעיל, דין התביעה בסעיף זה להידחות על הסף, שכן לתובעת 2 אין כל עילה לדרוש "הודעה מוקדמת" על הפסקת הבלעדיות.