דרזיה ואח' נ' שיש אלוני בע"מ

פסק דין

1.במהלך חודש מרץ 2003 רכשו התובעים מהנתבעת אריחי שיש מסוג "טרוונטין", לצורך ריצוף דירתם. לטענתם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הרי שעם אספקת השיש, נוכחו התובעים לדעת כי ישנם הבדלים ניכרים לעין בין אריחי השיש, כפי שהוצגו באולם התצוגה, לבין אריחי השיש אשר סופקו להם, כאשר עיקר ההבדלים נוגע לצבעי האבן והמרקם המחורר שבו. בשל הבדלים ניכרים אלו, עיכבו התובעים את ביצוע עבודות הריצוף.

טרם תחילת עבודות הריצוף, הגיע נציג של הנתבעת לדירתם של התובעים, לבקשתם, על מנת לבחון את האריחים. הנ"ל בטל את חששות התובעים וטען בפניהם כי לאחר השלמת מלאכת הריצוף והטיפול שיבוצע על ידי הנחיות התובעת, תהא התוצאה זהה לזו שנצפתה על ידי התובעים באולם התצוגה. לבקשת התובעים, ביקר נציג הנתבעת מספר פעמים במהלך עבודות הריצוף, נתן הוראות לעובד הקבלן המבצע בדבר הליטושים שיש לבצע ואופן ביצועם, תוך שהוא חוזר וטוען כי בסופו של דבר תהא התוצאה זהה לזו המוצגת באולם התצוגה. התובעים בצעו את הנחיות הנתבעת במדויק אולם, עם השלמת מלאכת הריצוף התברר כי חששותיהם התאמתו ומראה השיש רחוק מהמראה המוצג באולם התצוגה. למרות טענות התובעים לפיהן, אין קשר בין האריחים שהוזמנו לבין אלו שהתקבלו בפועל ביחס לטיב הסחורה, צבעה, מרקם האריחים והעמידות לספיגה, גלגלו הנתבעים את האחריות לאנשי המקצוע החיצוניים שעסקו בניסיון לתיקון הליקויים עבור הנתבעת, וזאת במקום לבדוק את איכות מוצריהם.

התובעים פנו למכון התקנים לצורך קבלת חוות דעת לגבי טיב אריחי השיש, ומבדיקת המכון עולה כי אריחי השיש פגומים ואינם עומדים בדרישות התקן הרלבנטי ו/או הזהה למוצרים מעין אלה.

לטענת התובעים, הליקויים והפגמים באריחי השיש מנעו מהם לעשות שימוש בדירתם, אף שבנייתה הסתיימה בחודש פברואר 2004 וכי עד לחודש אוקטובר 2004 נמנע מלעבור לדירתם החדשה. ניסיונות התובעים להגיע להסדר ומציאת פתרון עם הנתבעת עלו בתוהו. התובעים עתרו בתביעתם לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצויים בסך של 225,000 ₪, הכוללים את עלות אריחי השיש, עלות התקנתם, עלות הליטוש, עלות פירוק השיש והחלפתו, עלות שכר דירה בזמן החלפת הריצוף, עוגמת נפש, עלות התאמת הדירה לריצוף החדש ועלויות העברה ואחסון בזמן הטיפולים. התובעים תמכו תביעתם בחוות דעתו של המהנדס מלכה משה.

2.הנתבעת התגוננה מפני התביעה וטענה כי התובעים כלל לא התלוננו בפניה עם הספקת האריחים, על קיומה של אי התאמה, כביכול, של האריחים שסופקו. טענותיהם של התובעים בדבר מראה האריחים ובעיקר בדבר קיומם של כתמים הועלו לראשונה רק לאחר שהושלמה עבודת הריצוף ולאחר שבוצעה באריחים עבודת ריצוף אבן על ידי מלטש שהתובעים שכרו לצורך כך באופן פרטי. הנתבעת אישרה בכתב הגנתה כי שלחה נציג מטעמה לצורך בדיקת טענותיהם של התובעים, אשר מצא כי הקבלן מטעמם של התובעים השתמש ברובה אפוקסית, אשר הוכנה בצורה בלתי מתאימה וזו גרמה להכתמת האריחים. הנתבעת הדגישה, כי רק לאחר הכתמת האריחים פנו אליהם התובעים וביקשו את עזרתם. הנתבעת הפנתה אותם למלטש מומחה, המבצע בדרך כלל עבודות ליטוש עבורה והם נועצו בו באשר לדרך לתקן את הנזק שנוצר. המלטש המומחה הנ"ל אף עשה ניסיון לתיקון המצב, אשר שיפר את מראה הרצפה, אך לא הביא לפיתרון מושלם. הנתבעת ציינה כי המלטש מטעם התובעים, אשר נכח בביקורו של נציג הנתבעת בדירה, הסכים עם ממצאיו של הנ"ל. הנתבעת טענה כי סיפקה לתובעים אריחי שיש תקינים מסוג "טרוורטין", ללא פגם וכי היא לא בצעה את עבודות הריצוף של האריחים בדירה. באשר לטענות התובעים בנוגע לקיומם של חורים באריחים, טענה הנתבעת כי התובעים כלל לא התלוננו על קיומם של חורים ומכל מקום, אריחי שיש מסוג טרוורטין, הינם אריחים העשויים מלכתחילה מחורים (כמו גבינה שוויצרית), אשר ניתן לסתום אותם, אם רוצים, בדבק אפוקסי שקוף או בצבע האריח עצמו. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בהתאם לסעיף 1 בפרק "הערות לגבי אריחי שיש", בנספח התנאים הכלליים, הרי שבהיות השיש מוצר טבעי, יתכנו שינויי גוון ומרקם ולכן, גם אם קיימים הבדלים כאלה בין אריחי השיש שבתצוגה לבין האריחים שסופקו בפועל, אין הם נחשבים כפגם או ליקוי. ממילא, מדובר באבן הנחצבת ממקור טבעי ולכן, ברור שלא יכולה להיות זהות מלאה בין הדוגמא המוצגת באולם במשך שנים לבין החומר המסופק ללקוח. במדה ואכן סופקו לתובעים אריחים שלא נראו להם מתאימים, היה עליהם להחזירם לאלוני ולהימנע מלרצפם. בהמשך, הוגשה על ידי הנתבעת חוות דעתו של המהנדס יצחק חייט.

3.התביעה הוגשה במקור לבית משפט השלום בתל אביב ולאור טענת העדר סמכות מקומית, הועבר הדיון בה לבית משפט השלום בחיפה.

בהסכמת הצדדים, מונה המהנדס משה חיים ממכון התקנים הישראלי כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך בדיקת הליקויים הנטענים בכתב התביעה ובחוות דעת התובעים, הסיבות לאותם ליקויים ועלויות תיקונם. לאור מינויו של כבוד השופט אליקים לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולי. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני, נחקר המומחה מטעם בית המשפט וכן, העידו התובע ומר מרדכי אופן, נציג הנתבעת. הצדדים סיכמו את טענותיהם באריכות בכתב.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4.בין שלל טענות הצדדים, אין מחלוקת באשר למספר עובדות:

א.התובעים רכשו מהנתבעת אריחי אבן שיש מסוג טרוורטין. בהתאם להזמנה, שהעתק ממנה צורף כנספח א' הן לתצהירו של התובע והן לתצהירו של מר מרדכי אופן, הרי שהאריחים הוזמנו בשני גדלים שונים.

ב.הוזמנו 88 מ"ר של אריחים בגודל 40X40 ס"מ (להלן "האריחים הגדולים") לריצוף הסלון, המטבח, הסלון והפרוזדור. אריחים אלו הוזמנו ללא טיפול מוקדם של איטום וליטוש.

ג.הוזמנו 16 מ"ר של אריחים בגודל 13X 13 ס"מ (להלן "האריחים הקטנים") לריצוף וחיפוי חדרי הרחצה בדירה. אריחים אלו הוזמנו עם סתימה של החורים באריחים.

ד.אין חולק, כי בניגוד למוסכם בין הצדדים, הנתבעת לא בצעה סתימה של האריחים הקטנים במפעלה. לאור פניה של התובעים, שלחה הנתבעת פועלים מטעמה, אשר בצעו סתימה וליטוש של האריחים הקטנים.

5.בנוסף, אין חולק כי במקור, לא היתה אמורה הנתבעת לבצע סתימה וליטוש של החורים באריחים הגדולים, אלא, קבלן מטעמם של התובעים. הצדדים חלוקים בשאלה, באיזה חלק של הדירה בצע בסופו של דבר הקבלן מטעם התובעים את העבודה ובאיזה חלק בוצעה העבודה על ידי הנתבעת. לטענת האחרונה, הרי שהעבודה בשטחים המרוצפים באריחים הגדולים בוצעה על ידי הקבלן מטעם התובעים ואילו הנתבעת ניסתה רק לתקן, בחלק מהשטח, את הנזק שנגרם על ידי הנ"ל.

טענת התובעים בדבר הטעייה

6.במסגרת סיכומיהם, טענו התובעים כי הנתבעת הטענתה אותם והציגה בפניהם מצג שווא. טענה זו מבוססת על שני טעמים. ראשית, התובעים בקשו לרכוש אריחי שיש חלקים כמראה, בדיוק כפי שהוצגו להם והובטחו להם על ידי נציג המכירות של הנתבעת באולם התצוגה. שנית, במהלך הריצוף והליטוש הבטיחו נציגי הנתבעת לתובעים, כי לאחר השלמת מלאכת הריצוף והטיפול שיבוצע לפי הנחיות הנתבעת, תהא התוצאה זהה לתוצאה כפי שנצפתה על ידי התובעים באולם התצוגה.

7.טענת ההטעייה הנוגעת למעמד רכישת האריחים מבוססת על סעיף 4 לכתב התביעה, שם נרשם כי "עם אספקת אריחי השיש נוכחו התובעים לדעת כי ישנם הבדלים ניכרים בין אריחי השיש כפי שהוצגו באולם התצוגה לבין אריחי השיש אשר סופקו להם, עיקר ההבדלים בצבעי האבן ובמרקם המחורר שבו". מעבר לכך, לא נרשם דבר בכתב התביעה ואותם דברים הועלו גם בתצהירו של התובע.

8.הלכה היא טענה של הטעיה (שאין היא אלא לשון נקיה של רמיה) מחייבת פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד. לעניין טענת רמייה או הטעיה, מוטל על בעל הדין המטיל דופי בצד שכנגד נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו להביא בפני בית המשפט (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877).

בענייננו, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי הוטעו על ידי הנתבעת בעת רכישת המרצפות, בין אם מדובר בנטל הבאת ראיות רגיל ובין אם מדובר בנטל הבאת ראיות מיוחד, בהתאם להלכות שפורטו לעיל. התובעים לא פרשו בפני בית המשפט ולו תשתית ראייתית מינימאלית אשר תבהיר באיזה אופן הוטעו ומי הגורם אשר הטעה אותם באותו מועד. התובע לא פרט בתצהירו דבר לעניין הליך רכישת האריחים באולם התצוגה של התובעת, לרבות הגורם אשר הטעה אותו, האופן בו הוטעה, כיצד הוצגו בפניו האריחים באולם התצוגה או כל פרט אחר שיעיד על כך שהוטעה. אמנם, אין חולק כי הוצג בפני התובעים משטח של אריחים אולם, אין בכך כדי להצביע על הטעייה.