כב' השופט דורי ספיבק:
1.התובע הועסק על ידי הנתבעת כמנקה רחובות, בשירות עיריית רמת-גן, וזאת מיום 8.9.14 ועד פברואר 2016 (כ- 18 חודשי העסקה). בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו, שהתבררה בפנינו בדיון מהיר.
ביום 19.9.16 התקיים דיון מוקדם, שבסיומו ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לדיון הוכחות, שהתקיים ביום 6.4.17. בדיון ההוכחות נחקר התובע, באמצעות מתורגמן לשפה הטיגרית. מצד ההגנה נחקרה עו"ד יאנה ברויטמן, שלפי תצהירה היא הבעלים של הנתבעת, המנהלת הכללית שלה והיא גם שייצגה אותה בדיון שהתקיים בפנינו. נציין, שנוכח טענה שהעלתה הנתבעת בדבר פגם שנפל בתצהיר התובע, בכך שלא צוין בו שם המתרגם שתרגם לו את התצהיר בטרם אישורו (ראו והשוו: בר"ע 21010-01-17 Bahata Mesgena נ' קפלן את לוי (19.1.17, כב' השופטת חני אופק גנדלר)) הורה בית-הדין בתחילת חקירתו כי המתורגמן מטעם בית-הדין יתרגם לתובע את התצהיר, וכן יסביר לו את משמעות האזהרה שבשולי התצהיר. חקירתו הנגדית החלה רק לאחר שהתובע אישרר את נכונות העובדות הכלולות בתצהירו.
בתום חקירות קצרות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. עתה עלינו לדון ולהכריע בטענותיהם.
טענת סף – כתב סילוק
2.הנתבעת העלתה כבר בכתב הגנתה טענת סף לפיה עם סיום עבודתו ובד בבד עם קבלת תשלום גמר חשבון חתם התובע במשרדיה על כתב קבלה וסילוק, הן בעברית והן בטיגרית, שבו הצהיר בחתימת ידו כי אין לו שום תביעות כנגד הנתבעת. הנתבעת טענה שיש מקום לסלק את התביעה על הסף, ואין מקום להידרש לה לגופה, לנוכח כתב הסילוק. אין בידינו לקבל את הטענה. על פי ההלכה הפסוקה, משפט העבודה אינו ממהר ליתן תוקף לכתבי ויתור וסילוק, ודאי כאשר מדובר על ויתור על זכויות קוגנטיות (עע 1210/02 ביברינג נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל (10.11.02, והאסמכתאות שם)). על פי הפסיקה, כתב ויתור יהיה בר תוקף רק אם העובד היה מודע באופן מלא לזכות עליה הוא מוותר, ואם נמסר לו בטרם החתימה חשבון ברור ומובן של הסכומים שיקבל במסגרתו ונוסח כתב הוויתור עליו הוא חתם היה ברור וחד משמעי (דב"ע נד/ 3-229 חמת ארמטורות נ' נעים (30.11.98); דב"ע נב/ 217-3 מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח (10.9.06)), ואף במקרה שכזה מתן תוקף לכתב הוויתור נתון לשיקול דעת בית הדין.
3.במקרה שלפנינו, התובע הצהיר כך בסעיפים 15 ו – 16 לתצהירו בקשר לנסיבות חתימתו על כתב הוויתור והסילוק:
"ביום 28.3.16 הגעתי למשרד בחולון. הייתה שם פקידה שאותה אני לא מכיר שאמרה לי שבשביל לקבל את המשכורת שלי והזכויות שלי אני צריך לחתום לה על המסמכים שצורפו כנספח א' לכתב ההגנה. אני קראתי את המסמך בטיגרינית וראיתי שכתוב שם שאני התפטרתי מהעבודה. פניתי לפקידה ואמרתי לה שזה לא נכון ושאני לא מסכים לזה.
הפקידה אמרה לי שאם אני לא אחתום אני לא אקבל כסף כלל. גם לא את המשכורת של חודש פברואר 2016. היא גם הסבירה לי שאני יכול לחתום כי עדיין אני אוכל לתבוע את הזכויות שלי אם אני ארצה. חתימתי על המסמכים. לא קיבלתי עותק מהמסמכים עליהם חתמתי".
במהלך חקירתו הנגדית, נשאל התובע שוב שאלה ישירה מדוע חתם, וכך השיב (עמ' 12 ש' 8 לפרוטוקול):
"ש. למה חתמת על הטופס שאין לך תביעות נוספות?
ת. איכפת לי מהכסף, אני מתקיים מזה, אז אני רציתי לקחת את הכסף שלי והם אמרו לי שאם אני רוצה לקחת אני צריך לחתום. הם גם אמרו לי שאחרי שאתה לוקח אם לא שילמנו לך כמו שצריך אז אני יכול לתבוע אותם."
4.אל מול גרסתו זו של התובע בדבר נסיבות אילוצו לחתום על טופס הוויתור, שהתרשמנו לחיוב ממהימנותה, ניתן היה לצפות שהנתבעת תעיד את עורכת הדין אלה גורדון, שהיא זו ששוחחה עם התובע באותו היום ואף החתימה אותו על כתב הוויתור. ברם, הנתבעת בחרה שלא להעיד את עו"ד גורדון, והיא גם לא העידה את חשבת השכר שלפי הטענה הסבירה לתובע את החישובים (עמ' 13 ש' 17). כמו כן, הנתבעת לא טענה וממילא גם לא הוכיחה כי החישובים שבהם מדובר הוצגו לתובע בשפה המובנת לו. ולבסוף, טופס כתב הוויתור שצורף כנספח ב' לתצהיר הנתבעת בשתי ורסיות, האחת בעברית והשנייה בטיגרית, נחתם על ידי התובע בגרסתו בשפה העברית, אך לא נחתם על ידי התובע בגרסתו בשפה הטיגרית. מכל הסיבות האלה, אנו דוחים את הטענה לפיה יש ליתן תוקף כלשהו כתב הוויתור, ולדחות את התביעה על הסף בשל כך. נעבור אם כן לדון ברכיבי התביעה השונים לגופם.
נסיבות סיום העבודה והזכויות הנגזרות מכך
5.מעיון בכתבי הטענות עולה שלכל אחד מהצדדים הייתה גרסה שונה והפוכה באשר לנסיבות סיום העבודה, ונפרט.
בכתב התביעה טען התובע שבמהלך פברואר 2016 ביצעה הנתבעת שינויים מבניים שבמסגרתם הוצב עובד מסוים במקום אחר, וכפועל יוצא מכך התבקש התובע על ידי מנהלו ששמו אלכס לבצע את תפקידו של העובד השני, בנוסף לתפקידו הוא. בעקבות העומס ובכדי לעמוד במטלות המוטלות עליו ביקש התובע מאלכס תוספת שעות עבודה, אך אלכס סירב ופיטר אותו לאלתר, והציב במקומו באופן מידי עובד מחליף.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע נטש את עבודתו בנתבעת, וזאת ללא הודעה מוקדמת כמתחייב על פי דין. הנתבעת הוסיפה שהתובע אישר לה, בחתימת ידו במסגרת גמר החשבון שנעשה לו, כי הוא נטש עבודתו בנתבעת מבלי לתת לה הודעה מראש כמתחייב על פי דין.
6.לאחר בחינת הראיות והעדויות, הגענו לכלל מסקנה שהתובע הוכיח את גרסתו לנסיבות סיום העבודה, ויש לקבוע כממצא עובדתי שהוא פוטר כטענתו, על אתר וללא שימוע. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:
ראשית התובע העיד במסגרת תצהירו על נסיבות סיום העבודה, תוך שהוא חוזר על הנטען בכתב התביעה ותוך שהוא אף נוקב בשמו של אותו עובד שעבד לצידו שכם מול שכם עד להחלטת הנתבעת להעבירו לתפקיד אחר. התובע העיד על כך גם בחקירתו הנגדית, והתרשמנו לחיוב ממהימנות דבריו (עמ' 11 ש' 5):
"... הוא נתן לי תוספת עבודה... הוא שלח מישהו שעבד איתי לעבוד במקום אחר ואמר לי לעבוד את שתי העבודות. אז אני אמרתי לו שיש לי מספיק עבודה ולמה הוא מוסיף לי של מישהו אחר והוא אמר אם אני רוצה לעבודה אז שאעבוד, בשמונה וחצי בבוקר הוא זרק אותי והביא מישהו אחר".
שנית בתצהיר היחיד שהגישה הנתבעת, שניתן ע"י עו"ד ברויטמן, טענה זו בתוקף כי "אלכס מעולם לא פיטר את התובע" (סעיף 16 לתצהיר). ברם, אותו אלכס שאין מחלוקת שהוא היה מנהלו של התובע כלל לא הובא לעדות, ועל כן אין בפנינו גרסה משלו לאירועים. במצב דברים זה, ובאין מחלוקת על כך שעדותו מהותית, אין לנו אלא להפעיל את הכלל הראייתי הקובע, כי לו היה מעיד, סביר שעדותו היתה תומכת דווקא בגרסת התובע לנסיבות סיום העבודה, ומטעם זה לא הובא להעיד. נוסיף, שכאשר נשאלה גב' ברויטמן מדוע לא הובאה מטעם הנתבעת עדות כלשהי מכלי נסיבות סיום העבודה, בשים לב לכך שהיא עצמה כלל אינה בקיאה בעובדות, לא היתה לא תשובה (עמ' 16 ש' 2). עוד נציין שברויטמן טענה שיש לזקוף לחובת התובע במאזן הראייתי את העובדה שאותו עובד נוסף שהתובע התייחס אליו בעדותו לא הובא על ידו לעדות (עמ' 16 ש' 4). איננו סבורים שכך. ככל שביקשה הנתבעת לסתור את גרסתו העובדתית של התובע, פתוחה היתה בפניה הדרך להעיד את אלכס, את אותו עובד נוסף, או כל עובד אחר שעבד לצידו של התובע, אך העובדה שאיש מאלה לא העיד נזקפת כמובן לחובתה במאזן הראייתי, ולא לחובתו של התובע;
ושלישית איש מטעם הנתבעת גם לא תיעד בכתב את נסיבות סיום העבודה. כך, אין כל תיעוד בכתב או פירוט בדבר האופן שבו דיווח אלכס להנהלת הנתבעת על "הנטישה" הנטענת של התובע את עבודתו. למעשה, המסמך היחיד שצורף הנוגע לנסיבות סיום העבודה הינו אותו כתב ויתור עליו הוחתם התובע (נספח ב' לתצהיר ברויטמן), שבו לכאורה הצהיר התובע כי עזב את עבודתו מבלי להודיע על כך מראש. כבר הסברנו קודם לכן מדוע איננו סבורים שיש ליתן תוקף למסמך זה, וכעת נוסיף ונציין שמעיון במסמך עולה בבירור שמדובר ב"כתב קבלת וסילוק" אחיד, שעליו מחתימה הנתבעת עובדים רבים (כך על פי התרשמותנו הברורה והחד-משמעית, וחרף שברויטמן הכחישה זאת בעדותה). דהיינו, הצהרת התובע בדבר כך שעזב מבלי לתת הודעה מראש לא נכתבה על ידו, ואפילו לא נוסחה על ידי הנתבעת ביום שבו הגיע למשרדיה, אלא היתה מוכנה מראש – עם תרגום לטיגרית – והנתבעת דרשה חתימה על נוסח סטנדרטי זה כתנאי לביצוע תהליך גמר החשבון (ראו עדות ברויטמן, עמ' 15 ש' 20 לפרוטוקול), ובמצב דברים שכזה אך ברור שלא ניתן ליתן לה משקל ראייתי כלשהו.
7.נוכח העבודה שקיבלנו את גרסת התובע לנסיבות סיום העבודה, הוא זכאי להחזר דמי ההודעה המוקדמת שנוכו לו במסגרת גמר החשבון (4,650 ₪ לפי תחשיבו שבכתב תביעתו, שלא נסתר), וכן לדמי הודעה מוקדמת (2,934 ₪ לפי תחשיבו שבכתב תביעתו, שלא נסתר). בנסיבות העניין, מתקבלת גם תביעתו של התובע לפסיקת פיצויי הלנה, אם כי בנסיבות ועל פי ההלכה הפסוקה לא מצאנו מקום לפסוק לו פיצויי הלנה בשיעור המלא, ובנסיבות העניין אנו מפחיתים אותם ומעמידים אותם על סך 5,000 ₪. ולבסוף, אנו פוסקים בנוסף לתובע כפי תביעתו פיצוי על פיטורים ללא עריכת שימוע בסך 3,000 ₪.
פיצוי על אי תשלום לקרן השתלמות
8.בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, החל מיום 1.10.14 היה על הנתבעת להפריש לטובת התובע סך של 7.5% עבור קרן השתלמות. הנתבעת בכתב הגנתה אמנם טענה שבמסגרת תלוש גמר החשבון (פברואר 2016) שולמו לו לתובע כל הסכומים שהיו מגיעים לו, ובכלל זה עבור קרן השתלמות, אך עיון בתלוש שצורף על ידי הנתבעת עצמה מלמד שלא שולם לתובע דבר עבור קרן השתלמות, ועל כן נפסוק לו את מלוא רכיב התביעה הזה בסך 5,235 ₪ (בגין חלק המעביד בהפרשות אלה, כפי תחשיבו שלא נסתר, נספח ג' לכתב התביעה).
ניכויי שכר לקרן השתלמות והוצאות נלוות
9.התובע דרש החזר של ניכויים שנוכו משכרו במספר הזדמנויות, הן בגין קרן השתלמות (חלק עובד) והן בגין "הוצאות נלוות" שלא הוסבר פשרן. אשר לקרן ההשתלמות, טענה הנתבעת בכתב ההגנה שמדובר בסכומים שנוכו לתובע כדין, אך מדובר בטענה לא ברורה בשים לב לכך שכבר מצאנו שהתובע לא קיבל תשלום כלשהו לקרן השתלמות במסגרת גמר חשבון. אשר ל"הוצאות הנלוות", בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת לחלוטין שביצעה ניכויים שכאלה, וטענה שהדבר עולה בבירור מעיון בתלושי השכר. לאחר שעיינו בתלושי השכר, אנו מקבלים את טענות התובע בעניין זה, שכן מהם עולה בבירור שנוכו ממשכורתו סכומים שונים (ברוב החודשים מדובר היה ב- 90 ₪) כשלא ברור מה היה ייעודם. נוסיף, שאין בסיס לגרסתה הכבושה של הנתבעת בסיכומיה לפיה מדובר בניכויים לביטוח רפואי (עמ' 18 ש' 12), שכן מעיון בתלושים – ראו ברובריקה השמאלית תחתונה בכל תלוש, מעל הרובריקה לתשלום – עולה בבירור שהניכויים העלומים הללו בוצעו בנוסף לניכויים לביטוח רפואי. ולבסוף, מצאנו לדחות גם את טענתה הכבושה והלא ברורה של הנתבעת בסוף סיכומיה לפיה ניכוי הוצאות נלוות הוא דבר המותר לה על פי דין, אף מבלי להסביר מהו ייעודם הכספי.
על כן, ותוך שאנו מסתמכים על אותו התחשיב המפורט לפי חודש חודש נספח ג' לכתב התביעה, אנו פוסקים לתובע 1,406 ₪ החזר ניכויים מהשכר לקרן השתלמות, וכן 1,531 ₪ החזר ניכויים מהשכר להוצאות נלוות.
ימי מחלה מרץ 2015
10.התובע טען בתביעתו שבין יום 19.3.15 ליום 25.3.15 הוא היה חולה, הצטייד באישור רפואי בדבר מחלתו שאותו מסר לנתבעת, ולמרות זאת לא קיבל תשלום עבור ימי מחלה כדין. התובע צירף לתביעתו את האישור על ימי המחלה האמורים, אישור שניתן לו על ידי רופא המשפחה ד"ר מוחמד מילאד ממרפאת לוויסקי של שירותי בריאות כללית. בכתב ההגנה טענה אמנם הנתבעת שהתובע לא הציג לה אישורי מחלה, אך בהמשך ההתדיינות היא תיקנה והדגישה שבדקה ומצאה שמדובר בימי מחלה ששולמו לתובע במסגרת תלוש אפריל 2015 (עמ' 16 ש' 10 לפרוטוקול).
מעיון בתלוש אפריל 2015 שצורף כנספח לתצהיר התובע עולה שאכן שולם לו בחודש זה בגין מחלה, אך רק 92 ₪ עבור חצי יום מחלה, ולא עבור מלוא התקופה לפי האישור הרפואי. מכאן, שהתחשיב הנכון בדבר המגיע לתובע הינו סך 825 ₪ (927 ₪ לפי תחשיב התובע שלא נסתר, פחות 92 ₪ ששולמו לו בתלוש אפריל 2015), וזה הסכום שעל הנתבעת לשלם לו.
קיזוז נקודות זיכוי
11.להשלמת התמונה, נציין שהנתבעת בכתב הגנתה ציינה שבמסגרת גמר החשבון שביצעה לתובע היא קיזזה סך של 1,841 ₪ בגין נקודות זיכוי מס הכנסה שניתנו לתובע בטעות. המדובר בסוגיה משפטית סבוכה שהתבררה ועודנה מתבררת בערכאות שונות, בהתדיינויות שברבות מהן הנתבעת דכאן הינה בעלת דין (ראו: ברע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים נ' Hitam Abaker (26.2.15), עתירה לבג"צ שהוגשה נדחתה, בגץ 1953/15 י.ב. שיא משאבים נ' בית הדין הארצי (23.6.16); ברע 51717-06-15 י.ב. שיא משאבים נ' Desta (21.12.15); עמ 49540-12-14 טלרן אחזקות ונקיון נ' פקיד שומה (29.9.16, כב' השופט מגן אלטוביה, ערעור שהוגש לבית המשפט העליון תלוי ועומד (ע"א 9922/16)). מכל מקום, במקרה שלפנינו אין כל צורך שניכנס לעובי הקורה ונכריע בעניין, שכן התובע לא השיג בכתב תביעתו – וגם לא בהמשך ההתדיינות, בתצהיריו ובסיכומיו – על הקיזוז האמור שבוצע במסגרת גמר החשבון, וכלל לא טען שמדובר בקיזוז שלא כדין או שהוא זכאי על פי דין להחזר הסכום שקוזז.
סוף דבר
12.בטרם אחתום אציין שעיינתי גם בהערותיו הנוספות של חברי נציג הציבור מר רן ורדי, והן מקובלות עלי. התביעה מתקבלת אם כן כמעט במלואה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.החזר הודעה מוקדמת בסך 2,934 ₪
ב.השבת דמי הודעה מוקדמת בסך 4,650 ₪.
לשני הסכומים שבסעיפים א' ו-ב' יתווספו פיצויי הלנת שכר בסך 5,000 ₪, ושלושת הסכומים האלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ג.פיצוי על אי מתן זכות שימוע בסך 3,000 ₪.
ד.החזר ניכוי שבוצע לקרן השתלמות (חלק עובד) בסך 1,406 ₪.
ה.החזר על אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות (מעסיק) בסך 5,235 ₪.
ו.החזר ניכויים על הוצאות נלוות בסך 1,531 ₪.
ז.פיצוי על אי מתן שכר בימי מחלה בסך 825 ₪.
הסכומים המפורטים בסעיפים ג' עד ז' יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה (10.2.16) ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דינו של התובע בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
נציג הציבור מר רן ורדי:
אני מסכים לפסק-דינו של אב בית הדין כב' השופט ספיבק. אבקש עם זאת לשים דגש ולהשמיע דברי ביקורת ממוקדים וברורים יותר לגבי סוגיית טופס "כתב הקבלה והסילוק" שעליו הוחתם התובע, עניין הנזכר בסעיף 6 (ג) לחוות דעתו של השופט ספיבק,
כאמור, על פי התרשמותנו, הנתבעת הפיקה ועשתה שימוש בטופס "כתב ויתור" כטופס סטנדרטי שהוכן מראש – בשתי שפות עברית וטיגרית –להחתמת עובדים פורשים, ושעליו החתימו את התובע במקרה זה. לא מדובר ב"כתב סילוק" סטנדרטי הכולל רק ויתור על תביעות נוספות, אלא בטופס שמוכן מראש שבו מעבר לאמירה בדבר כך שאין לתובע תביעות נוספות, על העובד לאשר גם כי הוא התפטר ללא הודעה מוקדמת וכי המעסיק זכאי בנסיבות לקזז הודעה מוקדמת מהתשלום האחרון. להבנתי, המדובר בניצול מובהק של מצב חולשה של עובד, שבפרישתו מבקש לקבל את זכויותיו ומגלה כי תנאי לקבלת הכספים הינו חתימה על טופס שכזה (כפי שאישרה בעדותה נציגת הנתבעת), תוך "אישור" עובדות שהן לאו דווקא נכונות.
התרשמתי שהטופס הוכן מראש ולא למקרה הספציפי, לא רק מאחר והטופס כולל רובריקות בודדות בלבד שאינן מודפסות ואשר מולאו בכתב יד – כמו למשל תאריך סיום העבודה והסכום לתשלום – אלא גם היות ונאמר בו שבמידה שהעובד יתבע את זכויותיו יקזזו ממנו דמי הודעה המוקדמת שלא נתן בהתפטרותו. זאת, בשעה שבמקרה הספציפי הנתבעת כבר קיזזה בגמר חשבון דמי הודעה מוקדמת מהתובע. כשנשאלה נציגת הנתבעת לפשר הסתירה לא הצליחה למצוא תשובה לשאלה.
בית דין זה רואה בחומרה הכנה ושימוש בטופס "כתב ויתור מרצון" מוטה מסוג זה כטופס שעליו מוחתמים עובדים המסיימים העסקה, במיוחד עובדים זרים מוחלשים, ובמיוחד כאשר החתימה על הטופס הינה תנאי לקבלת זכויות קוגנטיות (בזמן שבו הן אמורות להיות משולמות או בכלל).
נציגת הציבור גב' לאה חלה:
אני מסכימה לפסק דינו של אב בית הדין וכן להערותיו של חברי נציג הציבור ורדי.
לסיכום
הוחלט כאמור בסוף פסק דינו של אב בית הדין ספיבק. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי ברשות בלבד. בקשת רשות לערער יש להגיש בתוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלתו.
ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ז, (10 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
גב' לאה חלה
נציג ציבור עובדים
|
|
דורי ספיבק, שופט
אב"ד
|
|
מר רן ורדי
נציג ציבור מעסיקים
|