פסק דין 47112-06-13

1.התובע, אזרח אריתריאה מבקש מקלט מדיני, הועסק אצל נתבעת 1 מיום 1.2.11 ועד יום 19.3.13 כעובד במשחטת עוף הנגב. בתביעה זו עותר לקבל זכויות סוציאליות משתי הנתבעות בסך כולל של 26,200 ₪, סכום זה כולל פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פגם בשימוע, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ופיצוי בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי העבודה.

2.התובע טוען שתפקידו היה תולה עופות במשחטת עוף הנגב, כאשר עבד אצל נתבעת 2 ותלושי השכר שקיבל היו מנתבעת 1. התובע עבד במתכונת קבועה של ארבעה ימים בשבוע עד שפוטר על ידי מנהל אגף בנתבעת 2. לטענתו הנתבעת 2 הפעילה את המשחטה בה עבד ולא היה לו שום קשר לנתבעת 1 למעט תלוש השכר שקיבל ממנה. את כל ההוראות וההנחיות קיבל מנתבעת 2, לכן לטענתו הוא זכאי לפיצויי משתי הנתבעות יחד בגין הזכויות הסוציאליות שנשללו ממנו.

3.הנתבעות טוענות שהתובע הועסק רק על ידי הנתבעת 1 והוא התפטר ממנה ולכן לא זכאי לפיצויי פיטורים. באשר לקרן פנסיה, לטענת הנתבעת נבצר ממנה לערוך לתובע קרן פנסיה מאחר שהוא מבקש מקלט מדיני. באשר לשאר הזכויות הסוציאליות מודה נתבעת 1 בזכויות שמגיעות לתובע הצדדים חלוקים בדבר היקף המשרה וכפועל יוצא על הזכויות המגיעות לתובע. הנתבעת 1 טוענת שעומדת לזכותה טענת קיזוז של דמי ההודעה המוקדמת וכן של נקודות זיכוי שלטענתה הוענקו לתובע בהתאם לסעיף 34 ו-36 לפקודת מס הכנסה כאילו הוא תושב ישראל ולכן היא מבקשת לקזז מכל סכום שיגיע לתובע הודעה מוקדמת ואת ערך נקודות הזיכוי בסך של 13,889 ₪.

4.הנתבעת 1 מודה שהתובע זכאי לסך של 163 ₪ עבור ימי חג, 1,498 ₪ עבור דמי חופשה, 1,336 ₪ עבור דמי הבראה, 2,289 ₪ עבור הפרשות גמל אך כאמור מבקשת לקזז ערך נקודות זיכוי והודעה מוקדמת.

5.בדיון ההוכחות העידו התובע, מר לזרוביץ' מטעם הנתבעת 1 ומר דמרי מטעם הנתבעת 2. התובע תיאר את תפקידו אצל הנתבעות כתולה תרנגולות במשחטה, הוא סיפר שעבד 12 שעות ביום, ארבעה ימים בשבוע ותיאר את היום האחרון לעבודתו, יום 19.3.13, באותו יום לטענתו מר רענן דמרי, מנהל מטעם הנתבעת 2, אמר לו: "אתה לא מתאים וממחר אל תגיע" (עמ' 7, ש' 6 לפרוטוקול מיום 4.9.14). התובע תיאר את מהלך עבודתו, לטענתו כבר ביום הראשון לעבודתו נאמר לו: "פה אתה עובד, תולה את העופות וזו העבודה שלך" (עמ' 6, ש' 17 לפרוטוקול מיום 4.9.14). התובע אישר שאת שכרו הוא קיבל ממר לזרוביץ', נציג נתבעת 1. בחקירתו הנגדית הוצג לתובע טופס הודעה לעובד, התובע אישר שהוא חתום על גבי אותו מסמך אך לא קיבל עותק וממילא השיב שלא הבין מה כתוב באותו מסמך כי הוא לא קורא עברית.

6.מר לזרוביץ', מנהל תפעול בנתבעת 1, העיד שרק הוא מוסמך לפטר את התובע. כשנשאל בחקירתו הראשית איך נודע לו שהתובע כבר לא עובד הוא השיב שהודיעו לו מהמפעל שהוא כבר לא עובד וכבר כמה ימים לא הגיע לעבודה ומאחר שלא היה לו את הטלפון שלו, שאל את החברים של התובע אודות התובע והם השיבו שהוא מצא עבודה במקום אחר, לכן החליט לא להתקשר אל התובע. מר לזרוביץ' סיפר שרענן דמרי הוא עובד של הנתבעת 2 והוא היה ממונה על התובע במקום העבודה. הוא אישר שנתבעת 2 סיפקה את הציוד והוא לא ידע אם היא מספקת עובדים למשחטות נוספות מלבד עוף הנגב.

7.מר רענן דמרי העיד שהוא עובד של נתבעת 2 שהיא עוסקת בתפעול משחטות, יש לה משחטות נוספות באור יהודה ובאשקלון והוא מנהל במפעל עוף הנגב. כשנשאל מר דמרי אודות טענת התובע שביום הראשון שלו בתפקיד של "תופס עוף" מר דמרי פיטר אותו, השיב מר דמרי שטענת התובע לא נכונה, לטענתו הוא הסביר לתובע איך לעבוד והתובע ביקש לצאת לאכול ומאז לא חזר. מר דמרי אמר שהוא פנה למר לזרוביץ' בעניין העובד (עמ' 12, ש' 20 לפרוטוקול מיום 4.9.14). בחקירתו הנגדית השיב מר דמרי שכשיש מחסור בעובדים הוא מתקשר למר לזרוביץ'. הוא לא ידע להשיב אם במקום התובע סיפקו עובד אחר. כשנשאל אודות ההכשרה שעבר התובע השיב שלומדים את העבודה תוך כדי עבודה כבר מהיום הראשון שהתובע התחיל לעבוד במשחטה.

8.הנתבעת 1 הגישה לתיק בית הדין את דו"חות הנוכחות של התובע ואת ההודעה בדבר תנאי העסקתו שכאמור כתובה בעברית. מדו"חות הנוכחות עולה שהיקף עבודתו של התובע עמד בממוצע על 152 שעות בחודש והיקף המשרה היה 82%. מאחר שהתובע לא חלק על היקף שעות העבודה שצוין בתלוש השכר והתובע אישר ששעות העבודה דווחו על ידו בטביעת אצבע, הזכויות המגיעות לו יחושבו על פי היקף משרה של 82%.

9.התובע תובע פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה; לטענתו מסירת הודעה בשפה זרה אינה מגשימה את תכלית חוק הודעה לעובד, כאשר ברור שהעובד לא מבין את שנכתב בהודעה. חוק עובדים זרים מחייב את המעסיק להתקשר עם העובד הזר בחוזה עבודה בכתב בשפה שהעובד הזר מבין. אמנם התובע לא עובד זר אלא מבקש מקלט, אך מן הראוי שההודעה לעובד תימסר לו בשפתו כדי לשרת את התכלית של חוק ההודעה לעובד. למרות שהדבר לא נעשה החלטנו לא לחייב את הנתבעת בפיצוי לפי חוק הודעה לעובד, בין היתר לאור העובדה שהסעיף שעוסק בפיצוי ללא הוכחת נזק, הוסף כתיקון לחוק בחודש אוגוסט 2011 והוראותיו יחולו רק על הודעות שהיה צריך למסור אותן, החל מיום 11/12/11 היינו אחרי תחילת עבודתו של התובע.