האם תאונה שהתרחשה במהלך עבודה על מלגזה הינה ת"ד?

1.         התובע, יעקב קרויטורו, הגיש תובענה להטבת נזק גוף נגד ארבעת הנתבעים:

נתבעת 1- מפרם פרוייקטים ושינוע בע"מ, מי שהיתה הבעלים של מלגזה שפעלה במפעל השייך לנתבעת 3;

הנתבע 2 שנהג במלגזה;

נתבעת 3 בעלת המפעל בה עבד התובע כקבלן משנה;

ונתבעת 4 -מנורה חברה לביטוח בע"מ, המבטחת בביטוח חובה של המלגזה.

2.         בכתב התביעה שהוגש ביום 23.11.06 נטען כי ביום 25.11.99, כמעט שבע שנים קודם לכן, עבד התובע אצל נתבעת 3 ועסק בהחלפת מנורה בתקרת המבנה בגובה של כ-6 מטרים עת שהוא עמד על משטח עץ שהושם על שיני המלגזה שהרימו לגובה האמור.

3.         נתבעת 1 מסרה הודעת צד שלישי לידי נתבעת 4.

4.         לאור מחלוקת בשאלת האחריות כנובעת מסיווג התאונה כתאונת דרכים או תאונה אחרת נקבע ההליך לשמיעת עדויות והבאת ראויות לגבי מהות התאונה (החלטות מימים 11.10.07 ו- 23.6.08).

עמדת התובע

5.         בא כוח התובע טען כי מדובר בתאונה שיש לסווגה כתאונת דרכים. נטען כי מבחינת הראיות הוגש תצהיר על ידי התובע, הוא נחקר עליו וכי על פי גרסתו עולה כי הוא נפגע כתוצאה מהפעלת הכוח המכני של המלגזה תוך כדי תזוזתה. נטען כי במקרה דנן "שימשה המלגזה לשימוש תעבורתי [ו] הביאה, גם בתזוזה בעזרת מנועה, את התובע למקום המיועד." נטען עוד כי מדובר ביעוד המקורי של המלגזה. כלפי נתבעת 4 נטען כי היעוד המקורי של המלגזה לא הוכח וכי בחוות הדעת שהוגשה מפורט המונח "יעוד" ללא הסבר. נטען כי במסמכי היצרן אין פירוט והגבלה של היעוד כמו גם ברשיון הרכב. נטען כי רשיון הרכב לא הוזכר כלל בחוות הדעת שהוגשה וכי טיעון לגבי יעוד שונה אינו מבוסס על הוראת דין. בעניין הנדון נטען כי מדובר במסוע שכל תפקידו הובלת מתקן הרמה ממקום למקום, כי כל יעודו הרמת גופים לגובה (4.3 מטרים) וכי אין מניעה שההרמה תבוצע ביחס לבני אדם. נטען כי המבחנים שנקבעו בפסיקה תומכים בעמדה זו כמו גם מבחן השכל הישר.

עמדת נתבעת 1

6.         נתבעת 1 טענה כי ביום 31.7.99 היא מכרה את המלגזה לנתבעת 3 בהתאם להזמנה מיום 15.7.99 וכי ביום 9.8.99 נמסרה המלגזה לידי האחרונה ומאז לא היתה בשליטת נתבעת 1. התאונה אירעה כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן ונטען כי לנתבעת 1 אין מידע לגבי נסיבות התאונה. נטען כי לאור עמדת התובע כי מדובר בתאונת דרכים אין זה ברור מדוע צורפה נתבעת 1 לכתב התביעה.

עמדת נתבעים 2 ו-3

7.         עמדת נתבעים אלו הינה כי מדובר בתאונת דרכים. נטען כי עצם אירוע התאונה לא הוכחש בהתאם לתיאור שסופק על ידי התובע בתצהירו. נטען כי לא הובאו ראיות ישירות אחרות היכולות לסתור את גרסת התובע לאופן התרחשות האירוע.  נטען עוד כי המסמכים של המל"ל תומכים בגרסת התובע. נטען עוד כי חזקה על הנתבעת 4 כי לו היו מסמכים הסותרים את גרסת התובע היא היתה מביאה אותם.

8.         נטען כי ביום התאונה פנתה נתבעת 1 אל נתבעת 4 וכי לו היו נמסרים פרטים על מלגזה אחרת היא היתה מגישה הודעה מתאימה לבית המשפט. נטען כי הדרך בה בחרו הצדדים להביא את עניינם בפני בית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית וכי אי-הבאת מסמכים רלוונטיים ללא הצדק סביר פועל לחובת הנתבעת 4 ותומך בגרסת התובע.

נטען כי מדובר בתאונת דרכים וכי הפסיקה הכירה ביעוד תחבורתי של הרמת בני אדם לגובה לצורך חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

עמדת נתבעת 4

9.         נתבעת 4 טענה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את מרכיבי תביעתו. נטען כי לא הוכחו המרכיבים העובדתיים או המשפטיים של התביעה, כי עדות התובע היתה עדות בלתי מהימנה וכי הוא נמנע מהבאת העד היחיד הנוסף לתאונה, נהג הכלי, אשר מותיר את עדותו "עדות יחידה של בעל דין", על פי הטענה, ללא סיוע.

10.        נטען כי עובדות התאונה הוכחשו כבר בכתב ההגנה, כך שהתובע היה חייב לדעת בפני איזה אתגר משפטי הוא ניצב. נטען כי המלגזה שהיתה מעורבת בתאונה לא זוהתה, כמו גם יתר הפרטים הרלוונטיים לגביה. הנתבעת 4 התנגדה לנסיונו של בא כוח התובע להפנות למסמכים בסיכומיו אשר לא הוגשו כחלק מהראיות.