האפט ואח' נ' אדרס חומרי בניי ן ואח'

פסק דין

ערעור וערעור שכנגד אלה, מוטב היה אלמלא הוגשו, ומשהוגשו – אין לי אלא לדחותם.

הערעור

בין הצדדים מתנהלים הליכי גילוי מסמכים הנמשכים לאורך שנים ארוכות. כפי שניתן לראות מתוך כתבי הטענות של בעלי הדין, על נספחיהם, ומתוך טיעוני בעלי הדין, התנהלו בעניין זה כחמישה הליכים בערכאות שונות, לרבות דיון בבית המשפט העליון.

על פי הסכם פשרה שנעשה בבית המשפט העליון וקיבל תוקף של פסק דין, הובאה הבקשה האחרונה להכרעתו של רשם בית המשפט, השופט אבי זמיר, כדי שיכריע בה.

בהחלטה ארוכה, מפורטת ומנומקת, המתייחסת לכל אחת מן הטענות שהועלו בפניו, החליט הרשם (ככל שהדבר נוגע לערעור שבפני), כי המערערת תמציא לרשם את המסמכים המפורטים בהחלטתו, הרשם יעיין בהם ויקבע אם הם רלבנטיים לבקשה ויבחן את טענת החיסיון שהועלתה לגביהם.

אצה לה הדרך למערערת ובמקום למלא את החלטת הרשם, הגישה ערעור על החלטתו.

במהלך הדיון שבפני, הסכים ב"כ המערערת להמציא את המסמכים לעיונו של הרשם ואם יתעורר הצורך לאחר מתן החלטתו לשוב ולערער הן על ההחלטה נשוא הערעור והן על ההחלטה החדשה שתינתן.

הסכמתו זו של ב"כ המערערת היא נכונה וראויה, שכן גם ללא הסכמה זו, דין הערעור היה להידחות. החלטתו של הרשם הינה החלטה חלקית המורה למערערת להעביר לעיונו את המסמכים. אין זו החלטה אופרטיבית שיש בה כדי להשפיע על זכויות מי מבעלי הדין. ב"כ המערערת אינו חולק או טוען כי קיימת מניעה כלשהי להעביר לרשם את המסמכים, או כי זכות כלשהי של המערערת תיפגע כתוצאה מהמצאת המסמכים לעיונו של הרשם. על כן, הגשת הערעור היתה מוקדמת ואינה אלא ערעור בעניין אקדמי ותיאורטי בלבד. אין צורך להכביר מילים ולהדגיש, כי בית המשפט אינו דן בעניינים אקדמיים ואינו נותן צווים תיאורטיים.

לפיכך, דין הערעור להידחות בשלב זה.

באשר לערעור שכנגד:

ב"כ המערערים שכנגד טוען, כי שגגה נפלה בידי הרשם בכך שלא הורה להעביר לעיונו את המסמכים הרלבנטיים המפורטים בסעיף 2(ב) למכתב הדרישה ששלח ב"כ המערערים שכנגד לב"כ המשיבה, והסתפק בהוראה לגבי המסמכים המפורטים בסעיף 2(א) בלבד, בעוד שבבקשתו התייחס הוא למסמכים המפורטים בסעיפים 2(א) ו-2(ב). הרשם כלל לא נימק בהחלטתו, כך לטענת ב"כ המערערים שכנגד, מדוע לא התייחס למסמכים המפורטים בסעיף 2(ב) לבקשה.

עיון במכתב הדרישה מעלה, כי בסעיף 2(ב) לדרישה (נספח ו' לעיקרי הטיעון של המערערת) נתבקש ב"כ המשיבה שכנגד להמציא לעיונו מסמכים הנקובים בשאלות שהופנו לו בשאלון.

בעמוד 23, סעיף ט' להחלטתו, מתייחס הרשם למסמכים שהוזכרו בשאלות שונות בשאלון שהופנה אל הנתבעים 1-4, ואומר: "כידוע שאלון אינו המקום הראוי להפניית דרישה לגילוי מסמכים לעיון בהם, ומטעם זה נדחה רכיב הגילוי האמור אף מבלי לדון באופן ענייני בשאלות הרלבנטיות או בזהות המסמכים הגלומים בהם".

דבריו של הרשם תואמים את ההלכה ואין למצוא בהם פגם, שיש להתערב בו.

טוען ואומר ב"כ המערערים שכנגד, כי דברי הרשם בסעיף ט' הנ"ל כוונו למסמכים המתייחסים לשאלון אחר ולא לגבי זה שבמכתב הדרישה שלו (נספח ו' הנ"ל). גם אם כך הם פני הדברים, הרי שדבריו של הרשם תואמים כל מסמכים המוזכרים בכל שאלון שהוא.

אשר על כן, דין הערעור ודין הערעור שכנגד – להידחות.

המערערת תמציא לעיונו של כב' הרשם אבי זמיר, עד ליום 15/5/2010, את המסמכים הנקובים בהחלטתו, על מנת שיחליט לגביהם בהתאם למתווה שקבע בהחלטתו.

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.