הבורסה ליהלומים אינה אחראית לנזקי יהלומן מעסקאות חלפנות שהתקשר בהן עם חבר הבורסה לאבני חן

פתח דבר

1.         עסקינן בתביעה כספית בסך 3,219,590ש"ח שהגיש התובע, מר אהרון הנגל (להלן: " הנגל"), נגד הנתבעות 1 ו- 2, בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ומפעלי בורסת היהלומים הישראלית (1965) בע"מ (להלן: " הבורסה ליהלומים" ו- " מפעלי הבורסה" בהתאמה, וביחד - " הנתבעות"). לטענתו של הנגל, כתוצאה מהתרשלותן של הנתבעות בבדיקות שערכו לבאי מתחם הבורסה ליהלומים, הן גרמו לכך שהנגל נפל קורבן למעשה תרמית וגניבה שהסב לו נזקים כלכליים כבדים; וכי בעשותן כן הנתבעות אף הפרו חובות חוזיות בהן חבו כלפיו.

            הנתבעות מצידן שלחו הודעה לצד שלישי, הבורסה-הלשכה הישראלית לאבני חן ויהלומים בע"מ (להלן: " הבורסה לאבני חן"), שלפיה ככל שנגרמו להנגל נזקים כתוצאה מכניסתו של נוכל אל מתחם הבורסה ליהלומים - הרי שהבורסה לאבני חן היא שאחראית בגינם, משום שהיא זו שברשלנותה איפשרה את כניסתו לשטח זה.

            הדיון בתובענה ובהודעה לצד השלישי התקיים במאוחד.

הצדדים לתובענה

2.         הנגל הוא יהלומן במקצועו, ובמועדים הרלוונטיים לתובענה ואף במשך שנים רבות קודם לכן היה חבר בבורסה ליהלומים. בשנת 1989 הנגל ייסד את חברת יהלומי א.נ. 1989 בע"מ (תדפיס פרטי החברה סומן נ/1), ועסק באמצעותה במסחר ביהלומים עד שנת 1993 - שאז הפסיק את פעילותה וייסד חברה חדשה בשם יהלומי א.נ.ה בע"מ (להלן: " יהלומי אנה"; תדפיס פרטי החברה סומן נ/2).

            הבורסה ליהלומים היא תאגיד אשר נוסד במטרה לקדם את מקצוע היהלומנות בארץ, וכן להסדיר ולהנחות את פעילותם של היהלומנים החברים בה (תזכיר ההתאגדות של הבורסה ליהלומים סומן ת/1).

            מפעלי הבורסה היא חברה הנמצאת בשליטתה של הבורסה ליהלומים. היא הבעלים במקרקעין בהם נערכת פעילותה של הבורסה ליהלומים, שני בניינים המכונים "מכבי" ו"שמשון" ואגף בבניין נוסף המכונה "מגדל היהלום" (להלן: " בנין מכבי", " בניין שמשון" ו- " מגדל היהלום", וביחד: " מתחם הבורסה"), והיא אף אמונה על ניהולם, אחזקתם ואבטחתם (ראו עדותו של מר מאיר ורטהיים, חבר הנהלת הבורסה ליהלומים, להלן: " ורטהיים", עמ' 117 לפרוטוקול, ש' 21-26; וכן עדותו של מר דן הדני, מנכ"ל הבורסה ליהלומים בשנים 1993-1999, להלן: " הדני", בעמ' 94 לפרוטוקול, ש' 18-21).

מפעלי הבורסה מחכירה לחברי הבורסה ליהלומים משרדים במתחם הבורסה בחכירה לדורות - על מנת שיקיימו בהם את פעילותם בענף היהלומים (ראו סעיף 4 לתצהירו של ורטהיים), והיא אף נוהגת להשכיר משרדים במתחם גם ליהלומנים אשר אינם חברי הבורסה ליהלומים. עם זאת, יובהר כי אף על פי שהנגל היה חבר הבורסה ליהלומים, הוא לא חכר ממפעלי הבורסה משרדים במתחם הבורסה - אלא משרדיה של יהלומי אנה היו ממוקמים בבניין סמוך המכונה "בניין נועם", אשר אמנם מחובר לבניין שמשון בגשר עילי אך יש צורך בהיתר כניסה מתאים על מנת לעבור דרך גשר זה מבניין נועם לבניין שמשון (ראו עדותו של מר אליעזר מסורי, יצרן וסוחר יהלומים, להלן: " מסורי", עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 18-24).

כמו כן, הבורסה ליהלומים מפעילה במתחם הבורסה אולם למסחר ביהלומים (להלן: " אולם הבורסה ליהלומים").

            הבורסה לאבני חן היא חברה שנוסדה במטרה לייצג את האינטרסים של העוסקים בענף אבני החן בישראל, והיא קובעת ומסדירה כללי התנהגות ונורמות מסחר לחברים בה (ראו סעיף 1 לתצהירו של מר יהודה כסיף, מנכ"ל הבורסה לאבני חן, להלן: " כסיף"; וכן עדותו בעמ' 128 לפרוטוקול, ש' 25-26). יש להבהיר כי ענף אבני החן כולל, בין היתר, גם מסחר ביהלומים (ראו עדותו של כסיף, עמ' 127 לפרוטוקול, ש' 24-26).

משכנה של הבורסה לאבני חן, החל משנת 1980, הוא בשטח שנמצא בבניין מכבי שבמתחם הבורסה ואותו היא חוכרת ממפעלי הבורסה (הסכם החכירה סומן ת/6; ראו סעיף 17 לתצהירו של כסיף, וכן עדותו של הדני, עמ' 89 לפרוטוקול, ש' 16-17).

הבורסה לאבני חן מפעילה במשכנה אולם למסחר באבני חן (להלן: " אולם הבורסה לאבני חן").

רקע עובדתי

3.         עיקר הדיון בתובענה ובהודעה לצד השלישי, כפי שיפורט עוד בהמשך, נסב סביב אורחותיה של הפעילות המתבצעת במתחם הבורסה וסדרי הכניסה אל מתחם זה, ועל כן יש להקדים ולעמוד על טיבם של אלה.

המסחר בענף היהלומים, בארץ ובעולם, נושא אופי ייחודי שמקורו בעקרונות ובמנהגים שמקובלים וחלים על העוסקים בו מימים ימימה. הדני עמד על כך בעדותו:

" המסחר ביהלומים נחשב בכל העולם כ'מסחר נקי' שלא כרוך בתקנות של הקפדה על כל שעל ושעל, אלא על אמון. נותנים יהלומים לבדיקה, חותמים על עסקאות בתקיעת כף, נותנים אשראי גדול, נותנים לאנשים יהלומים ללא תמורה כדי שימכרו אותם. מדובר ביחסים שבהם נדרשת רמה גבוהה יחסית של יושר אישי ונאמנות." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ראו עמ' 83 לפרוטוקול, ש' 17-20).

            על פי הנוהג בענף היהלומים, כך עולה ממכלול העדויות שנשמעו בפניי, בעסקאות למכירת יהלומים בהן נקבע כי מועד תשלום התמורה אינו מיידי אלא נדחה - סוחרים נוהגים למסור את סחורת היהלומים לקונים, ואף להעניק להם אשראי לתשלום התמורה, על סמך פתק בלבד שנמסר להם על ידי הקונים - המציין את התמורה ומועד תשלומה - ומבלי לדרוש בטחונות אחרים (ראו עדותו של מסורי, עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 10-23; וכן עדותו של ורטהיים, עמ' 115 לפרוטוקול, ש' 15-21). כך ביאר הדני בעדותו:

"כאשר חבר בורסה מסוים קונה מחבר בורסה אחר יהלומים, בין במישרין ובין דרך מתווך, הוא חותם על פתק. נוסף על לחיצת היד יש פתק נייר ששם הוא מצהיר על מספר הקראטים, מועד התשלום והמחיר שהוסכם עליו. זה האשראי. זה יכול להיות 30 יום, 60 יום, 90 יום או כל תקופה שהצדדים הסכימו עליה. זה יכול להיות גם במזומן.