החלטה
(התנגדות לביצוע שטר)
התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה שיק על סך 49,027 ₪ שמשכה הנתבעת על חשבונה בבנק הפועלים, בר פרעון מיום 1.6.10. השיק הינו לפקודת מזא"ה 5 בע"מ (להלן – הנפרעת). בגב השיק נראית חתימה + חותמת של הנפרעת. השיק חולל מהסיבה שניתנה הוראת ביטול.
הנתבעת טוענת להגנתה כי לאחר מתן השיק פנתה אליה הנפרעת וביקשה ממנה לבטלו מאחר והשיק אבד, ולבקשת הנתבעת אישרה לה הנפרעת לבטל את השיק, בהתאם למכתב ששלחה הנפרעת לנתבעת ביום 28.5.10. לאחר ביטול השיק ערכו הנפרעת והנתבעת התחשבנות במסגרתה סולקו כל החובות ההדדיים. טוענת הנתבעת כי השיק מעולם לא הוסב לתובע וכי חתימתו אינה מצויה כלל בגב השיק, ולכן אין התובע אוחז בו כדין. מאחר והשיק בוטל היה על התובע להשיב אותו לנתבעת וממילא כל זכויותיו בשיק כפופות לטענות הנתבעת ולפיה החוב בגין השיק נפרע במסגרת ההתחשבנות הסופית בין הצדדים.
הצדדים ויתרו על קיום דיון וסיכמו טענותיהם בכתב.
יש לדחות את טענת הנתבעת כי השיק לא הוסב כדין. סעיף 31(1) לפקודת השטרות שעניינו, מתי היסב נחשב לסיחור, קובע: "צריך שיהא כתוב על השטר גופו וחתום בידי המסב; חתימתו של המסב על השטר, היא בלבד ללא תוספת מלים, דיה"; במקרה זה הנתבעת אינה כופרת בכך כי בגב השיק מצויה חתימת הנפרעת וכי הוא הופקד בחשבון הנפרעת בבנק התובע. על כן ניתן לקבוע כבר עתה כי ההיסב הוא כדין וכי התובע אוחז בשטר כמשמעותו של מובן זה בפקודה, לאמור - "אוחז" - מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז והוא זכאי לתבוע על פי השטר בשם עצמו (מכוח שילובם של סעיפים 30(א) ו - 37(1) לפקודה).
נראה גם, כי הנתבעת נתפסה לכלל טענות בסוברה כי על התובע עצמו להיות חתום גם הוא על גב השיק. טענה זו שגויה משום שדי לנסב שיאחז בשטר, לאחר סיחורו אליו כדין, כדי שיוכל לתבוע על פיו ואין הוא צריך לחתום בעצמו כדי להכשיר את אחיזתו בו. יצוין כי מאחר ומדובר בשטר שהיה לפקודת הנפרעת הרי שבהתאם לסעיף 30 (ג) לפקודה "שטר בר-פרעון לפקודה - סיחורו בהיסב של האוחז שהוגמר במסירה"; ואין כל דרישה כי הנסב האוחז בשטר יחתום גם הוא (כל עוד אין הוא מתכוון להמשיך ולסחר את השיק הלאה) אלא יכול לתבוע מכוח אחיזתו שלו. כל כן טענת ההיסב שלא כדין נדחית.
התובע טען בסיכומיו כי נקל להבחין כי השיק הופקד כשיק דחוי ביום 25.2.10, כעולה מהשורה המודפסת בגבו, והדבר היה שלושה חודשים לפני שהנפרעת ביקשה מהנתבעת לבטל את השיק. הנתבעת השיבה כי טענה זו מצריכה הוכחה שבעובדה. התובע מנסה, בין היתר, לבסס את זכותו לפרעון השיק על הלכת גויסקי הידועה ולפיה, כאשר כשלון התמורה נגרם לאחר מועד סיחור השיק ולאחר שניתן ערך, אין מייחסים את הפגם שדבק בשטר לאוחז, ולנתבע לא יכולה לעמוד טענת כשלון התמורה. במקרה כזה, התובע זכאי להיפרע על פי השטר, בהיותו אוחז בעד ערך, ובתנאי שהשטר הוסב אליו בטרם נכשלה התמורה. ודוק: הלכת גויסקי אינה דורשת תום לב מצד האוחז על מנת לאפשר לו להתגבר על טענת ההגנה ולזכות בפרעון השטר. אמנם, הלכת גויסקי זכתה לביקורת רבה במהלך השנים, הן בפסיקה והן בקרב מלומדים, אולם היא עולה תדיר וטרם בוטלה במפורש.
דא עקא, שגם יישומה של הלכה זו למקרה הנדון, מצריכה את הבנק להוכיח לפחות שני דברים: מועד הפקדת השיק בחשבון (או מועד הסיחור לבנק) ומהו הערך שניתן בגינו. הפסיקה קבע שורה ארוכה של מקרים הנחשבים למתן ערך מצד בנקים: תשלום במזומן בעד השטר או זיכוי חשבון הלקוח ואפשרות למשיכה מיידית של סכום השיק. ניכיון שטרות. זיכוי חשבון העומד ביתרת חובה. קבלתו של השטר כמשכון או כבטוחה להבטחת חובו של הנפרע - הלקוח, לבנק.
גם לפי סעיף 26(ב), די שניתן "בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר", על מנת שהאוחז בו יחשב כאוחז בעד ערך כלפי מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן. עוד נפסק, כי המועד הרלוונטי לענין ה"ערך" הוא זמן פרעונו של השיק. אם במועד הפרעון, החשבון של הנפרע היה ביתרת זכות, הרי שהבנק איננו אוחז כשורה [ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה פ"ד לח(4), 281]. אפילו נמסר השיק לבנק לגוביינא, ייחשב הבנק לאוחז בעד ערך אם לבנק יש בטוחה בשיקים, ואם הלקוח מצוי במועד הרלוונטי ביתרת חוב (ראו: ע"א 590/82 גיברשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מג(1) 654, 658 (1989), ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525 (1971). המשך נכונותו של הבנק להוסיף ולאפשר משיכות יתר. עצם קיום חוב של הלקוח בבנק, בהתאם לסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות. עיכבון בשטר, בהתאם לסעיף 26(ג) לפקודת השטרות.
אכן מדובר בשורה ארוכה של מקרים ונסיבות שבהתקיימותן ייחשב הבנק כמי שנתן ערך. אולם, על הבנק להראות כי אכן נתן ערך זה על ידי שיראה מתי הופקד השיק בחשבון, האם השיקים הדחויים שהופקדו היו משועבדים לבנק, האם במועד פרעון השיק היה חשבון הנפרעת ביתרת חובה, האם היה לבנק עיכבו וכדומה. על הבנק להציג את דפי החשבון ובהתאם לכך ניתן לבחון האם אכן זכותו של הבנק גוברת על זכותה של הנתבעת.
לסיכום: אין מקום ליתן לנתבעת רשות להתגונן בשאלת ההיסב, אלא רק בשאלה ביחס למעמדו של הבנק כאוחז בין בעד ערך ובין כאוחז כשורה, והאם יש בהודעת הביטול לבנק הגנה מפני השטר.
א. התיק נקבע לשמיעת ההוכחות בפני כב' השופטת חנה קלוגמן ביום 19.2.12 שעה 10.30. הצדדים יפעלו לפי תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בתקנה זו.
ב. הואיל ומדובר בתביעה בעילה שטרית, יוגשו תחילה תצהירי עדות ראשית על ידי הנתבע עד 45 יום לפני מועד ההוכחות. תצהירי עדות ראשית מטעם התובע יוגשו עד 30 יום לפני מועד ההוכחות.
ג. כל אחד מהצדדים יעביר עותק מתצהיריו ישירות לצד שכנגד, במקביל להגשתם לבית המשפט. עד למועד הגשת תצהירי העדות הראשית, יוגשו ע"י כל אחד מהצדדים כל הבקשות לעניין הזמנת עדים שלא בשליטתם. הצדדים יהיו ערוכים להשמיע את כל עדיהם במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות וכן לסכם בעל פה.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט' אדר א תשע"א, 13 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.