החלטה
המשיב (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר על סך 298,604 ₪ כנגד המבקשת. על פי כתב התביעה, המבקשת, ביחד ולחוד עם לווה נוסף, קיבלה ביום 15.11.1998 הלוואה בסך 293,000 ₪ מאת בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ, אשר התמזג ביום 31.5.06 עם הבנק (ראו תעודת מיזוג – נספח "1" לכתב התביעה). לטענת הבנק בכתב התביעה, המבקשת לא עמדה בתנאי פירעון ההלוואה כפי שהתחייבה על פי הסכם הלוואה אשר צורף לכתב התביעה (להלן: "הסכם ההלוואה") ולכן הועמדה ההלוואה לפירעון מידי.
הבנק נקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת וזאת בתיק הוצל"פ 01-39669-06-4 שנפתח לבקשת הבנק (להלן: "תיק ההוצל"פ") לשם מימוש השעבוד שרבץ לטובת הבנק על זכויות המבקשת והלווה הנוסף בדירה הידועה כגוש 38352 חלקה 32 תת חלקה 51 (להלן: "הדירה"). על פי כתב התביעה, הדירה נמכרה בהליך כינוס נכסים ולטענת הבנק, לאחר מכירת הדירה בהליך המימוש, נותרה המבקשת חייבת לבנק נכון ליום 31.12.2011 סך של 228,694 ₪ ולכך יש לצרף ריבית פיגורים ממועד הגשת כתב התביעה.
המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן אליה צירפה תצהיר ובו פירטה את העובדות הבאות. המבקשת ציינה כי לאחר עיון במסמכים החלקיים שהבנק מסר לה היא רואה כי הייתה זכאית למענק מותנה של 20,000 ₪, כאשר לא ברור מדוע הבנק לא זיכה אותה בגין המענק. כמו כן ציינה כי הבנק מעולם לא הסביר לה את תנאי ההלוואה והפר את ההסכם בכמה נושאים. ראשית, המענק בסך 20,000 ₪ שאותו לטענתה הבנק חייב להפחית מראשית ההלוואה. שנית, ריבית הפיגורים שהבנק חייב את יתרת החוב על פי הריבית שלו ולא של בנק העצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ, שעמו נעשה ההסכם מלכתחילה. לטענתה מדובר בהפרשים עצומים העומדים לזכותה. לטענתה כאשר תקבל את מלוא הפרטים ומלוא המסמכים תוכל לשלוח את הפרטים למומחה מטעמה שיציג את החשבון הנכון. שלישית, הבנק לא פירט את תנאי הזקיפה של כספי המכר ולכן לא ברור האם זקף את הכספים קודם כל לטובת יתרת ההלוואה היקרה. רביעית, הבנק חייב אותה בהוצאות כינוס בריבית מירבית הנוהגת בבנק הבינלאומי למרות שהיה עליו לחייב אותה ריבית משפטית בלבד.
לאחר חקירה נגדית של המבקשת בדיון הצדדים ניסו לסיים את התיק בפשרה ולאחר שלא הסתיים בפשרה סיכמו הצדדים בכתב.
טענות המבקשת בסיכומים
המבקשת טוענת בסיכומים כי כתב התביעה אינו מפורט דיו ואינו מציג את אופן השתלשלות החוב, כמה ניתן, כמה שולם, כמה ריבית נצברה וכו'. לטענת ב"כ המבקשת לאחר הגשת התביעה, התברר כי הבנק מכר את הדירה תמורת 275,000 ₪, כלומר בגובה קרן ההלוואה ולכן היתרה הנתבעת על ידו חושבה לאחר שסכום התמורה זוכה בחשבון ההלוואה. לטענת המבקשת למרות החלטת בית המשפט בסוף הדיון, כי על הבנק להראות דף תנועות המגיע לסכום כתב התביעה הבנק לא המציא את המסמכים האלה אלא חזר והמציא מסמכי חשבון סתומים שרב בהם הנסתר על הנגלה. כל שצירף הבנק הם שישה עמודים הנחזים להיות הודעה מיכונית שהבנק מפנה ללקוחות כאשר כל אחד מהדפים מתייחס לשנה אחת משנת 2006 עד שנת 2011. אין בתוכנם דבר המסביר כיצד חושבו היתרות, אלה אינם דפי חשבון ואינם דפי תנועות.
המבקשת חוזרת על טענתה לעניין שיעורי הריבית וכן על טענותיה לעניין המענק והזקיפה ומבקשת להתחשב בכל האמור בסיכומים ולתת לה רשות להתגונן.
טענות הבנק בסיכומים
הבנק טוען כי המבקשת הייתה מודעת להליכי המימוש בתיק ההוצאה לפועל ואף שיתפה פעולה עם הליכי המימוש. לשם כך צירף הבנק את מש/1, ואת מש/2. לעניין הטענה כי המסמכים שצורפו על ידי הבנק אינם דפי חשבון, טוען הבנק, כי הואיל וענייננו בהלוואת משכנתא ולא בהלוואה שניתנה במסגרת חשבון עו"ש, הרי שאין בנמצא דפי חשבון או דפי תנועות כפי שהדברים מוכרים ביחס לחשבונות עו"ש. הבנק טען כי די לו לבנק המגיש תביעה בסדר דין מקוצר שיצרף לכתב התביעה העתקים של ההסכם שנעשה בעת פתיחת החשבון ואת דף החשבון האחרון המצביע על יתרת החובה, כפי שנקבע בפסיקה.
אשר לטענת הריבית טוען הבנק, כי במהלך החקירה המבקשת לא יכלה לעמוד מאחורי טענותיה. זאת ועוד, המיזוג בין הבנקים התבצע בשנת 2006, אולם כתמיכה בטענות הנתבעת לעניין הריבית צורפה טבלה המתחילה בשנת 1998 ומסתיימת בשנת 2008 ללא התאמה למועד המיזוג, ולכן מדובר בטענה סתמית ובלתי מפורטת. גם טענת המענק לטענת הבנק היא טענה סתמית ובלתי מפורטת.
דיון והכרעה
אומר מיד, כי כתב התביעה לוקה מאד בחסר ובהתחשב בכך שמדובר בהסכם הלוואה לשנים רבות (משכנתא), כאשר כתב התביעה אינו מפרט כלל את התשלומים ששולמו במהלך השנים, את הריבית שנגבתה במהלך השנים, ואף אינו מציין מתי חדלה המבקשת לשלם את תשלומי ההלוואה, ומתי ובאיזה סכום נמכרה הדירה בהליכי המימוש בתיק ההוצאה לפועל. אין ספק שכתב התביעה, כפי שהוא לוקה בחסר עובדות בסיסיות. כדי להוכיח את סכום התביעה צורף לכתב התביעה מסמך מיום 4.1.12 המופנה לבית המשפט בתל אביב החתום על ידי אחת, לבנת כהן, ללא ציון תפקידה, ובו היא מאשרת "כי על פי ספרי הבנק וחשבונותיו יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת ליום 31/12/2011 הנה כדלקמן....". העובדה שדיני הראיות הקלו בקבלת דפי חשבון כראיה לאמיתות תוכנם אינה מאפשרת לקבל כראיה לאמיתות תכנה מסמך שכזה, אשר אין ספק שלא "נעשה במהלך פעילותו הרגילה של המוסד" ואין בו משום "רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו", כנדרש בסעיף 36 לפקודת הראיות. זהו מסמך שנערך במיוחד לצורך הגשתו לבית המשפט המסכם מצב יתרות החוב של המבקשת, ואינו מהווה רישום פעילות בסמוך להתרחשותה ולכן אינו עומד בתנאים הנדרשים להיות ראיה לאמיתות תכנו. יתר על כן, יש להבדיל בין הוכחת חוב כתוצאה מהלוואה, לבין הוכחת יתרת חוב בחשבון עו"ש. לכאורה די היה באמור לעיל בשלב זה של הדיון על מנת לתת למבקשת רשות להגן.
אולם הואיל ואפשרתי לבנק להגיש מסמכים נוספים וביניהם מה שהוגדר על ידי ב"כ הבנק כ"דפי חשבון להלוואה לשנים 2006-2011" (ראו בקשה 10, עמ' 1 סעיף "ט") אבחן גם מסמכים אלה. לאחר בחינה מדוקדקת של המסמכים אני מוצאת כי לא הוכח במידה הנדרשת, הקשר שבין ההלוואות שמצוינות בהסכם ההלוואה, שצורף לכתב התביעה וסומן 2א' ו-ב' ובו מפורטות ארבע הלוואות שונות, לבין המסמכים הנוספים המאזכרים שתי הלוואות בלבד. כמו כן בהסכם שצורף לא מצאתי שמצוינים כלל מספרי הלוואה, אשר יכלו לזהות את ההלוואות עם המסמכים שצורפו. לא זו אף זו, מעיון במסמכים שצורפו איני יכולה לקבוע האם אלה מסמכים שנשלחו בזמן אמת או שהונפקו לצורך התביעה. ראו תאריך הוצאת המסמך: 12.9.13. לא נשמט מעיני כי נכתב בפתח המכתב "אנו מתכבדים להמציא לכם עותק נוסף...", אולם לטעמי, ובהתחשב בכל האמור לעיל, אין בכך די בשלב זה.
יתר על כן, המסמכים מתחילים בשנת 2006 ולא הוצגו מסמכים המראים את מצב ההלוואות לאורך שנות ההלוואה (משנת 1998) ועד 2006. הבנק לא פירט את התנהלות ההלוואות, ולא הוכיח את הקשר בין החישובים שנעשו במסמכים שצרף הבנק לבין ההלוואות שנלקחו בשנת 1998.
לכך יש להוסיף, את טענות המבקשת לעניין המענק, הריבית וזקיפת התשלומים, אשר ראויות להישמע על ידה בהליך רגיל ומהוות טענות המהוות הגנה ראויה.
לפיכך אני מוצאת כי יש לתת למבקשת רשות להתגונן.
סוף דבר
ניתנת בזאת לנתבעת רשות להגן. התצהיר ישמש כתב הגנה.
הבנק ישלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪.