הוד נ' ארומה חולון-אספרסו בר

פסק דין

לפניי תביעה כספית על הסך של 17,769 ₪ אשר עניינה נזק שנגרם לתובע, לטענתו, כתוצאה מחבלה בבית קפה ארומה בחולון (להלן: "האירוע").

1.בתאריך 28.11.2009 בשעה 18:30 הגיע התובע, לטענתו, לסניף ארומה אספרסו בר בחולון (להלן: "הסניף") על מנת לסעוד עם משפחתו. כאשר יצא התובע מהסניף, טוען הוא, כי נחבט בראשו ונפל לרצפה, כשהוא נאנק מכאבים. כאביו לוו, לגרסתו, בהקאה ובחוסר אונים אשר גרמו לילדיו שהתלוו אליו, לפרוץ בבכי. התובע, טוען כי נחבל כתוצאה משער הכניסה לסניף אשר היה פתוח למחצה.

2.התובע טוען כי פנה מיד לאחר הפגיעה למוקד קופת חולים "מכבי" לקבלת טיפול, שם עבר סדרת בדיקות שלאחריהן שוחרר, עם המלצה להמשך מעקב, והפניה לבדיקת נוירולוג. עוד נמסר לתובע על ידי הרופא כי עליו לנוח בביתו למשך חמישה ימים (התובע צרף לכתב התביעה אישור מחלה).

3.התובע טוען כי בכל אותה עת סבל מהקאות, בחילות וכאבי ראש. על כן, פנה שוב אל הרופא שהורה לו על המשך מנוחה למשך שבוע נוסף (צרף אישור מחלה). התובע טוען כי לאחר ששב לעבודתו חלה ירידה משמעותית בכושר עבודתו ועבד כ-10 שעות שבועיות פחות משעות עבודתו טרם הפגיעה.

4.לטענת התובע, הנתבעת התרשלה באופן חמור ומסוכן לקהל לקוחותיה. על כן ולאור כל האמור לעיל, מבקש התובע כי בית המשפט ישית על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים:

א.הפסד השתכרות במשך 14 ימים - הסך של 9,800 ₪.

ב.עוגמת נפש, כאב וסבל – הסך של 2,500 ₪.

ג.ירידה בהכנסות עקב פגיעה מתמשכת בכושר עבודה – הסך של 4,500 ₪.

ד.הפסדי השתכרות ביום הגשת התביעה – הסך של 450 ₪.

ה.הפסדי השתכרות ביום ההתייצבות לדין – הסך של 450 ₪.

ו.הפסדי השתכרות ביום ההתייצבות לדיון – הסך של 450 ₪.

ז.סך כל התביעה – הסך של 17,769 ₪.

5.מנגד, טוענת הנתבעת, כי נודע לה לראשונה על האירוע הנטען רק עם קבלת כתב התביעה. התובע מעולם לא פנה לנתבעת ולמרות שלטענתו האירוע התרחש במקום עסקה של הנתבעת אף לא אחד מעובדי הנתבעת שהיו במקום במועד קרות האירוע הנטען לא שמע ולא ידע על התרחשותו. לפיכך, טוענת הנתבעת, כי כתב התביעה מהווה ניסיון לניצול לא הוגן של הליכי משפט, וכל מטרתו של התובע הינו הוצאת כספים מאת הנתבעת שלא כדין.

6.יתרה מזאת, טוענת הנתבעת, כי התובע לא צירף לכתב תביעתו כל אישור לנוכחותו בסניף ו/או לרכישה שביצע. בהיעדר אסמכתא מתאימה טוענת הנתבעת כי ככל שידוע לה התובע כלל לא סעד עם ילדיו בסניף במועד הנטען.

7.הנתבעת טוענת כי למיטב ידיעתה האירוע הנטען כלל לא התרחש או לחילופין לא התרחש בסניף. על פי תיאורו של התובע האירוע כלל צעקות, בכי והקאה, ועם זאת, אף לא אחד מעובדי הנתבעת לא ראה, שמע או ידע על התרחשות האירוע.

8.עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי שער הכניסה לסניף תמיד פתוח כולו בשעות בפעילות. בתאריך 28.11.09 הלקוח הראשון בסניף נקלט בשעה 18:41.

9.עדותו של התובע באשר לנסיבות האירוע הינה עדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, מורנו כי בית המשפט לא יפסוק על סמך עדות יחידה של בעל דין אלא אם יתן טעם ויפרט הנמקתו על שום מה מוכן הוא להסתפק באותה עדות יחידה, ראה לעניין זה, ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט (2) 77, 87.

10.לאחר ששבתי ועיינתי בעדותו של התובע ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל לבסס ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות האירוע על סמך עדותו של התובע שנותרה כאמור כעדות יחידה של בעל דין ואשר אינה מוצאת תימוכין בעדות נוספת או בראיה חיצונית אובייקטיבית.

11.ראשית, עדותה של מנהלת המשמרת, ולפיה אף אחד מעובדי המשמרת לא ראה ו/או שמע אודות האירוע מהימנה עלי. התובע טוען כי קיבל חבטה עזה בראשו, ולאחריה נפל על הרצפה ואף הקיא. כמו כן, טוען התובע כי ילדיו בכו כתוצאה מהאירוע. בנסיבות אלו, מתבקש כי מי מעובדי הנתבעת יראה ו/או ישמע על האירוע או לפחות ידרש לנקות הקיא.