הוחלט פה אחד: דחיית הערעור באופן שאין מניעה שהמקרקעין יירשמו על שם האישה ויועברו לצדדים שלישיים

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.           שניים טוענים לזכות בקרקע חקלאית: גרושתו של הבעלים הרשום (להלן: האישה), מכוח זכותה לפי הסכם גירושין שאושר כהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 או לחילופין למחצית הזכות מכוח הלכות השיתוף; והמערער (להלן: הבנק), נושהו הבלתי מובטח של בעלה לשעבר של האישה (להלן: הבעל), שהוא הבעלים הרשום של הקרקע, מכוח עיקול שהטיל על המקרקעין. מי מבין השניים גובר?

עובדות

2.           האישה ובעלה לשעבר נישאו ב-4.11.65. המקרקעין נשוא הדיון שלפנינו - קרקע חקלאית פנויה (להלן: המקרקעין) - נרכשו על ידי בני הזוג ב1979-. ביום3.8.89,ערכו הבעל והאישה הסכם גירושין שחלקו הממוני אושר כהסכם ממון על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973-,ביום4.1.90(להלן: ההסכם). על פי ההסכם, התחייב הבעל להעביר את המקרקעין לבעלותה המלאה של האישה. בני הזוג התגרשו ב1.11.90-.המקרקעין לא הועברו על שמה של האישה ואף לא נרשמה הערת אזהרה על זכויותיה. לאחר שאושר הסכם הממון ולאחר הגירושין, הגיש הבנק תביעה כספית כנגד הבעל, בגין חוב שנוצר - לטענת הבנק - בעת שבני הזוג היו נשואים ולפני שנחתם הסכם הגירושין ביניהם. במסגרת התביעה הוטל על המקרקעין עיקול זמני שנרשםביום23.1.91,ואושר על ידי בית המשפט בסיום ההליכים,ביום8.4.92. משביקשה האישה למכור את המקרקעין, גילתה, כי אלה עוקלו לטובת הבנק. או אז עתרה היא לקבלת סעד הצהרתי, לפיו היא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין מכוח ההסכם. לחלופין, ביקשה היא להצהיר על זכותה במחצית מן הזכויות במקרקעין מכח הלכת השיתוף, ולצמצם את העיקול בהתאם.

3.           על העובדות הנ"ל השתית בית המשפט המחוזי את פסק דינו, לאחר  שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הם מוותרים על חקירת המצהירים. הבנק נסוג בו מטענת "גירושין למראית עין" וקנוניה להברחת נכסים שהועלתה על ידו בתחילה ומשך תצהיר של חוקר פרטי שתמך, לכאורה, בטענה זו. כמו כן,  האישה לא טענה, כי במועד שהוטל העיקול ידע הבנק על זכויותיה במקרקעין לפי ההסכם. עלינו להניח - איפוא - כפי שהניח בית משפט קמא - כי מדובר בשני צדדים תמי-לב.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטענות הבנק

4.           בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' גורן) פסק, כי זכותה של האישה במקרקעין מכוח ההסכם שאושר גוברת על זכותו של הבנק מכוח העיקול, בסברו, כי "אם ניתן משנה תוקף להסכם ממון ... באמצעות אישור ההסכם כפסק-דין על ידי בית המשפט, צד שלישי אינו יכול להטיל עיקול על זכויות אשר זה מכבר אינן בבעלות החייב". השופט גורן ציין, כי דברים אלה יפים למקרה שבפניו, כאשר הסכם הממון נכרת ואושר כשנה תמימה לפני העיקול. עוד ציין השופט המלומד, כי בענייננו מדובר בעיקול, בו אין לראות עסקה נוגדת, ועל כן אין ליישם את ההלכות שיצאו מלפני בית משפט זה, לפיהן זכויותיה הבלתי רשומות של האישה מכוח הלכת השיתוף במקרקעיןשאינם דירת מגורים, אינן יפות כלפי בעל התחייבות חוזית נוגדת שהסתמך על המרשם בתום לב.

5.           מכאן ערעור הבנק שלפנינו, בו טוען הבנק, כי יש להעדיף את הזכויות שרכש כמעקל - שהוא צד שלישי תם-לב - בהסתמך על הרישום, על פני זכויותיה הבלתי רשומות של האישה, שהועברו לאישה על-ידי הבעל בהסכם ממון שאושר כדין. את טענתו בדבר עדיפות העיקול על ההתחייבות הבלתי רשומה שבידי האישה, מעגן הבנק בהלכה שיצאה מלפני בית משפט זה ברע"א 178/70בוקר נ' חברה אנגלו ישראלית לניהול ואחריות בע"מ, פ"ד כה(2) עמ' 121 (להלן: הלכתבוקר). על פי הלכה זו גובר העיקול המאוחר על פני זכות אובליגטורית קודמת (על כך בהמשך). עוד טוען הבנק, כי אישור הסכם ממון על ידי בית המשפט, איננו מוסיף לו משנה תוקף ואיננו נותן לזכות שהועברה בו לאישה, עדיפות שאין לה מלכתחילה על פני העיקול.

אישור הסכם ממון

6.           בטרם אבחן את שאלת העדיפות בין הזכויות המתעמתות, אייחד דברים לשאלה, האם אישור ההסכם על-ידי בית משפט מוסיף לו משנה תוקף, כפי שקבע השופט קמא. אלה המשיבים לכך בחיוב מפנים לרע"א 383/86בטארסה נ' עיאש, פ"ד מא(2) עמ' 100 (להלן: פסק-דיןבטארסה).