החלטה בבקשה לאישור הסכם ממון הכולל הוראות להקניה לאחר פטירה

עומדת להכרעתי בקשת הצדדים לאישור הסכם ממון עליו חתמו מיום 3.2.22, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. להלן החלטתי.

1. בני הזוג שלפניי (להלן – "המבקשים") נישאו כדמו"י, וחיו כידועים בציבור טרם נישואיהם. הצדדים הסדירו את יחסי הממון ביניהם במספר הסכמים קודמים, כולם נחתמו ואושרו כדין – הסכם לחיים משותפים משנת 2005; הסכם ממון נוסף שנערך בפניי נוטריון בשנת 2007; והסכם ממון נוסף משנת 2012. בחודש פברואר 2022 הגישו המבקשים בקשתם הנוכחית לאישור הסכם ממון נוסף, שיבטל את קודמיו ויבוא תחתם.

    

2. לאחר שנקבע מועד לאישור ההסכם בפניי מותב אחר, ובעקבות פרישתה של כבוד ס"נ השופטת אלה מירז, הונחה הבקשה על שולחני. במעמד אישור ההסכם בפניי, עוררתי את הקשיים לכאורה העולים מחלק מהוראות ההסכם, שמתייחסות לנסיבות בהן אחד הצדדים הולך לעולמו, ועל פניהן מקומן בצוואה, ולא בהסכם ממון. ב"כ המבקשים עמד על כך שאין קושי בהוראות כגון אלה, וביקש לדחות את הדיון על מנת לצרף לבית המשפט פסיקה שתומכת בעמדתו. לאחר קבלת עמדת המבקשים כאמור, הורתי על קבלת עמדת ב"כ היועמ"ש. תחת זאת, הודיע האחרון שמאחר והמבקשים בגירים, אין בדעתו לקחת חלק בהליכים.

    

3. בטרם הכרעה, יש מקום להביא מהוראות ההסכם שיש בהן לעורר קושי לכאורה. נטעים שבסעיף 3 רבתי להסכם, מונים הצדדים את הזכויות להן תזכה המבקשת במקרה של פקיעת הנישואין, ואלו הן להלן:

    

   • סעיף 3(א) - "כל חלקו של האיש בבית במושב [...] באופן שהיא תהיה הבעלים הבלעדי בשלמות של הזכויות בדירה. אם חלילה יפקעו הנישואין מחמת פטירה של האישה, לפני האיש, יעברו כל הזכויות בדירה במושב [...] כולל חלקו של האיש, לשתי בנותיה של האישה מנישואיה הקודמים [...]".

      

   • סעיף 3(ב) - "מחצית מזכויותיו של האיש בחברת [...] ובכלל זה הזכויות במקרקעין הידועים כ[...] ואולם אם פקיעת הנישואין תהיה מחמת פטירת של האיש הזכויות בחברה תעבורנה לשני ילדיו [...] בחלקים שווים, ואולם הפירות מנכסים אלה יהיו שייכים לאישה לכל ימי חייה, וילדי האיש לא יהיו רשאים למכור זכויותיהם בחייה של האישה".

      

   • סעיף 3(ג) - "היה ומי מהצדדים חלילה ילך לעולמו, תהיה לצד הנותר בחיים זכות מגורים בדירה לכל ימי חייו ללא תשלום תמורה כל שהיא ליורשי הצד שנפטר [...] סעיף זה לא יחול לגבי פטירתו חלילה של האיש, שכן במקרה זה יעבור הבית בשלמות לאישה, ללא מגבלה בשימוש ו/או במגורים מכל סוג שהוא".

      

4. בסעיף 4 רבתי מצהירים המבקשים על שיתוף בזכויות סוציאליות וחשבונות הבנק של הצדדים, לרבות בזכויות שצברו הצדדים טרם הנישואין. הוסכם שבמקרה של גירושין, כל צד יהיה זכאי למחיצת הזכויות שבידי האחר, וכמו כן:

    

   • סעיף 4(ב) - "מוסכם על הצדדים כי כל הזכויות [..] שבחשבון בבנק לאומי [...] יהיו בבעלות משותפת של שני הצדדים [...] ואם פקיעת הנישואין תהיה מחמת פטירה, בן הזוג שנותר יקבל את מחצית הזכויות והכספים והמחצית השניה תתחלק באופן שבן הזוג יקבל מחצית ממחצית זו, והמחצית השניה יקבלו ילדי ו/או בנות בן הזוג שנפטר".

      

   • סעיף 4(ג) - "כל הכספים [...] בחשבון המשותף [...] בבנק הפועלים [...] הינם בבעלות משותפת [...] אם פקיעת הנישואין תהיה מחמת פטירתה של האישה לפני האיש, יקבל האיש את מחצית כל הכספים שבחשבון זה, והמחצית השניה תחלק באופן שמחצית [צ"ל "האיש", לז"ק] יקבל מחצית ממחצית זו, והמחצית השניה יקבלו בנותיה של האישה. אם פקיעת הנישואין תהיה כתוצאה מפטירת האיש לפני האישה, תקבל האישה את מחצית הכספים ותכנית החסכון והמחצית השניה תתחלק באופן שהאישה תקבל מחצית ממחצית זו והמחצית השניה יקבלו ילדי האיש".

      

5. בסעיף 5 הצדדים הוסיפו - "מבלי לפגוע בתוקפם של הוראות הסכם זה, המתייחסות גם לפקיעת פטירה יערכו הצדדים צוואות בהתאמה לאמור בהסכם זה, על מנת לגבות את האמור בו במקרה של פקיעת הנישואין מחמת פטירה".

    

6. טענות המבקשים - במידה ולא תאושרנה הוראות ההסכם, לרבות אלו שמתייחסות לפטירת אחד הצדדים, אין משמעות להגדרת "פקיעת הנישואין", גם מחמת פטירה, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון. הפסיקה קבעה שהוראות בהסכם ממון הנוגעות לפקיעה מחמת פטירה, אינן בבחינת הסכם בירושה האסור מתוקף סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), שכן בעוד חוק הירושה הוא חוק כללי, חוק יחסי ממון הוא חוק ספציפי. המבקשים מביאים סימוכין מן הפסיקה לכאורה, לקביעה לפיה יש לפרש בצמצום את תחולת סעיף 8(א) לחוק הירושה, קל וחומר בהינתן הסכם ממון.

    

   דיון והכרעה

    

7. לאחר שהפכתי בדבר, ולאחר שעיינתי ארוכות בהוראות ההסכם, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לאישור ההסכם במתכונתו הנוכחית, הואיל וחלק מהוראותיו עומדות בניגוד להוראות חוק הירושה. סעיף 8 לחוק הירושה מורנו בזו הלשון:

    

   "עסקאות בירושה עתידה

   • הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.

   • מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

      

8. לכאורה, חלק מהוראות ההסכם אותן מנינו לעיל, עומדות בניגוד לשתי הוראות אלה, והן בבחינת הסכם שנוגע לירושת המבקשים, ולהקניית זכויות לאחר מותו של הנותן. הוראות אלה מהוות את עמוד השדרה של ההסכם ואת עיקריו. נשאלת השאלה, האם יש מקום לאשר הסכם זה לפי דין בנסיבות העניין. לטענת המבקשים, הוראות ההסכם אינן מהוות הסכם בירושה המנוגד לסעיף 8(א) לחוק הירושה. סבורני שעמדה זו אינה משקפת את מורכבוּת המצב המשפטי ופסקי הדין המנחים בסוגיה.

    

9. יש ממש בטענת המבקשים, ובעמדת הפסיקה, לפיה יש לפרש בצמצום את הוראות סעיף 8 לחוק הירושה (ע"א 682/74 אברהם יקותיאל נ' בינה ואסתר ברגמן, פ''ד כט(2) 757). הטעם לכך טמון בהגבלה שיש בהוראות אלה על חופש החוזים. כבוד השופט חיים כהן, הטיב להבחין בין האסור והמותר מתוקף סעיף 8 לחוק הירושה:

    

   "המחוקק מבחין היטב בין 'ירושה' מכאן לבין 'עזבון' מכאן: 'הירושה' היא הזכות אשר מכוחה עובר במות המוריש 'העזבון' לידי יורשיו (סעיף 1). סעיף 8 (א) אינו אוסר עסקאות בעזבון, אלא הוא אוסר עסקאות 'בירושה' [...] מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתיד של מוריש אשר עודנו חי, ובוודאי לא הסכם בדבר נכס מסויים מנכסי עזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה - והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש לא על-פי-דין ולא על-פי-צוואה ככתוב בחוק. המדובר הוא בהענקה או בשלילה של זכות ירושה, ולא בעסקות הנוגעות לנכסי עזבון" (שם, 763).

    

10. בהתאם לאבחנה זו, יש בהוראות שמנינו לעיל לעורר קושי. כמצוין במבוא להסכם, "[...] לכל אחד מבני הזוג ילדים בוגרים מנישואים קודמים" – הם יורשיהם על פי דין של המבקשים, כל עוד לא קבעו אחרת בצוואה בת-תוקף. מנגד, מתוקף סעיף 3(א) להסכם, מקנה המבקש את זכויותיו בבית (מחצית) לידי המבקשת במקרה של גירושין. אך במידה והמבקשת תלך לעולמה ראשונה, תעבורנה כל הזכויות בבית, לרבות זכויות המבקש, לשתי בנותיה של המבקשת מנישואיה הקודמים. במילים אחרות, סעיף זה עומד בניגוד לסעיף 8(א) לחוק הירושה. יש בו משום הדרה של המבקש מירושת אשתו המבקשת, ומשום ויתור על חלקו שלו לטובת שתי בנותיה של המבקשת שאינן יורשות שלו על פי דין, ואף בבחינת ויתור של המבקש על ירושתו בחייו, שלא באמצעות צוואה, ובניגוד לסעיף 8(ב) לחוק הירושה. יתירה מכך, סעיף זה מהווה הקנייה מצד המבקש שתתרחש לאחר פטירת המבקשת לטובת בנותיה של המבקשת, ותוך הדרת ילדיו מנישואים קודמים, שהם יורשיו על פי דין. ודוק - כל אחד מהמבקשים רשאי בוודאי "לפסוח" על יורשיו על פי דין ואף על ילדיו ולצוות עזבונו למי שימצא לנכון - ובלבד שיעשה כן על דרך עריכת צוואה, והיא הנותנת.

     

11. דומה עוד שגם בהוראות האחרות שמנינו יש כדי לעורר קושי, אך לא מצאתי מקום להכריע בסיווגן של אלה –

     

    "האבחנה בין הסכם המשפיע על היקף העזבון לבין הסכם הקובע את שיעשה בעיזבון, עשויה לעורר לא פעם קושי לא מבוטל בסיווג, ובצדק ציין פרופ' שילה כי 'החילוק בין הסכם בדבר ירושה, שבטל, לבין הסכם בדבר נכסי עזבון, שתקף, הוא מן הדקים ולא בנקל אפשר ליישם את העקרון המופשט על מסכת העובדות (שילה - חוק הירושה, 97-96)" (בע"מ 1811/20 פלוני נ' פלונית, 13.4.21).

     

    סבורני שאף אם אפשר להעלות על הדעת פרשנות שתיישב את הוראות ההסכם עם סעיף 8 לחוק הירושה, אין בכך להצדיק את אישורו של הסכם זה.

     

12. העיקר בהכרעתי טמון בכך, שאין לראות בפרשנות המצמצמת שיצאה תחת ידי הפסיקה והספרות להוראת סעיף 8 לחוק הירושה, משום תמריץ להשמת הוראות "צוואתיות" בהסכם ממון תחת עריכת צוואה כדין. לשון אחר, כבודה של הפסיקה והספרות בהקשר זה במקומו מונח. לידתן טמונה בצורך שעלה ליישב בדיעבד הוראות "צוואתיות" בהסכם ממון עם דיני הירושה. אך אין לראות בדבר תמריץ לתת יד מראש להוראות מסוג זה בהסכם ממון, כאשר אין כל מניעה להסדיר הוראות אלה בצוואה כדין. יהיה בכך משום סלילת דרך הישר ל"שדה מוקשים" בו עלולים להלך הצדדים, ואף יורשיהם, בעתיד ובמקרה של סכסוך. יש לשער במידה רבה של ביטחון, שבמידה ויעלו יחסי הצדדים על שרטון ותתעורר מחלוקת על רקע ההסכם, יידרש בית המשפט לטענת אחד הצדדים בנוגע לתוקפן של טענות אלה. חמור מכך, ככל שחלילה יתעורר סכסוך בין יורשי הצדדים, או בין אחד הצדדים לבין יורשיו של האחר, יידרש בית המשפט לשבת על המדוכה ולדון בתוקפן של ההוראות שאישר כדין. באישור ההסכם יהיה אפוא משום שתילת זרע הפורענות לעתיד לבוא.

     

13. לא נעלמה מעיני טענת המבקשים במעמד הצדדים ולפיה נועדו הוראות ההסכם לבסס את הסתמכות הצדדים, הואיל וצוואה ניתנת לביטול על ידי המצווה בכל עת. טעם זה עולה תדירות כצידוק להגבלה מתוקף סעיף 8 לחוק הירושה – "ברור שהמחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו" (ע"א 155/73 שמואל שרון נ' אסתר ליבוב, פ''ד כח(2) 673). יחד עם זאת, ובשים לב לטעמים שמניתי לעיל, איני מוצאת בכך צידוק לאישור ההסכם כמות שהוא לפי חוק יחסי ממון. אין להקל ראש באינטרס ההסתמכות המשותף לבני זוג, כי התחייבויות הדדיות תקוימנה, גם כאלה שנועדו להתקיים לאחר מות. מטעם זה הועיד חוק הירושה הוראות מתאימות להגנה על אינטרס ההסתמכות של בני זוג שיצוו זה לזה.

     

14. לבסוף יש מקום להטעים שתלוי ועומד תזכיר לתיקון חוק הירושה, כמצוין גם בפסק הדין בבע"מ 1811/20 ‏פלוני נ' אלמונית ("נבו", מיום 13.4.21). התיקון מבקש לשנות מלשון סעיף 8, ולהחריג את תחולתו במפורש מעל הסכמי ממון לפי חוק יחסי ממון. התיקון נועד להתמודד עם הקושי שמעוררות הוראות "צוואתיות" בהסכמי ממון, ולבכר את החופש החוזי בין בני זוג. בדברי ההסבר לתיקון, המובאים בפסק הדין האמור, צוינה חשיבותו של אינטרס ההסתמכות בין בני זוג, ולכן "נמצא כי ראוי, בהקשר זה, לקדם את עקרון חופש החוזים על פני איסור כבילת שיקול הדעת. כך, פעמים רבות, תוכל הוראה בהסכם ממון שתתייחס לעת פטירה של מי מבני הזוג, לתמרץ את הצדדים להגיע להסכם ולפתור סכסוך ממושך. ועוד, הואיל והדרישות הצורניות לגבי כריתת הסם ממון הן קשיחות למדי, החשש כי הפעולה המשפטית תיעשה בהיסח הדעת, מתמעטת". ניכר שגם תיקון זה אינו נקי מקשיים, אך מן ההן יישמע הלאו, וכל עוד המחוקק לא החריג באופן מפורש הסכמי ממון מתחולת סעיף 8 לחוק הירושה, ונוכח מורכבות המצב המשפטי, אין מקום לאשר מראש הוראות "צוואתיות" בהסכם ממון מקום שאין מניעה לערוך צוואה כדין.

     

15. מכל הטעמים הנקובים לעיל, נקבע כדלקמן:

     

    • הבקשה לאישור ההסכם נדחית.

       

    • לצדדים נתונים 30 יום להגשת הסכם מתוקן לאישור בית המשפט. ככל שלא יעשו כן, ייסגר התיק ללא צורך בהתראה נוספת.

       

       

      המזכירות תמציא את ההחלטה למבקשים.

       

      מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

       

       

       

       

      ניתנה היום, י"א אלול תשפ"ב, 07 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.