ע"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
36860-01-17,36932-01-17
11/09/2019
|
בפני השופטת:
ירדנה סרוסי
|
| - נגד - |
מערערים:
1. אליאס שירי
2. א. שירי יהלומים 2001 בע"מ
עו"ד ברם; סלוקי ושות'
עו"ד יוליוס; גזית ושות'
|
משיב:
פקיד שומה גוש דן
עו"ד יעל הרשמן מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
|
| החלטה |
בפני בקשה לזימון עדים מטעם המערערים.
המערערת 2 היא חברה פרטית העוסקת במסחר ליהלומים בבורסה ליהלומים ברמת גן ומוחזקת במלואה על ידי מר אליאס שירי, המערער 1 (להלן יכונו יחד "המערערים").
כנגד המערערים הוצאו שומות מס שבבסיסן טענת פקיד השומה כי הוצאות שנדרשו על ידם בוססו על חשבוניות פיקטיביות שאינן משקפות עסקאות יהלומים אמיתיות.
לצורך ביסוס הגנתם, המערערים מבקשים לזמן לעדות את מי שהיו הצדדים השניים לעסקאות האמורות (27 עדים), וכן מבקשים כי בית המשפט יורה לאותם עדים לאתר בשקידה סבירה כל מסמך או אסמכתא המצויים בידיהם בקשר עם אותן עסקאות ולהציגם במהלך עדותם, ובפרט: רישומי הנה"ח, רישומי מלאי, תעודות, רישומי משלוח, ספירת מלאי, מעגל קארטים, רישומים פנימיים או ממוחשבים וכדומה.
זימון עדים – המסגרת הנורמטיבית
- תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעות את המנגנון לזימון עדים. לפי תקנה 178 אם "נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים". המגבלה היחידה מבחינת מועדים הנוגעת להזמנת עדים קבועה בתקנה 182(ב): "אם דרש בעל דין הזמנת עד במועד שהוא פחות מחמישה עשר ימים לפני התאריך שנקבע לבירור המשפט, רשאי בית המשפט לסרב להוציא את ההזמנה".
- הסמכות לזימון עדים באמצעות בית המשפט קבועה בסעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הקובע כדלקמן:
סמכות להזמין עדים
1(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.
(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.
- מלשון סעיף 1 לפקודת הראיות עולה כי על בית המשפט לעשות שימוש ב"מסננת" דרישת הרלוונטיות ("שייכת לעניין") לצורך זימון עדים. דרישת הרלוונטיות התפרשה בפסיקה בצורה רחבה. עמד על הדברים השופט ח' מלצר ברע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאדר נאצר (22.11.2007): "כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש'אין בה צורך' כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות – על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות" (שם, פסקה 5).
הגישה הרווחת בפסיקה היא, כי הגם שיש סמכות בידי בית המשפט לאסור על חקירת עד, השימוש בה ייעשה בזהירות רבה (רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' אבי סטבון פסקה 12 (23.10.2012)).
- לצד מסגרת זו הנוגעת לזימון עדים, נקבע בתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 143(5)) כי בישיבת קדם משפט רשאי בית המשפט להורות לבעלי הדין להקדים ולהגיש את עדויות העדים מטעמם בתצהירי עדות ראשית (להסדרים הנוגעים להגשת תצהירי עדות ראשית ראו ע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי (26.10.2005)).
בעל דין שלא הגיש את העדויות בתצהירים, תחול עליו הוראת תקנה 168(ב) הקובעת כי בעל הדין "לא יורשה להביא את העד" אלא אם שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.
- כן נקבע בפסיקה כי "לא ניתן להסתמך על הנחה כללית כי עד יסרב ליתן תצהיר - גם אם זו מבוססת על נסיון העבר" (רע"א (מחוזי ב"ש) 11274-09-16 יונתן מצליח כהן נ' אהלי משה אלחור פסקה 10 (10.11.2016).
במסגרת זימון עדים לעדות ראשית, על המבקש להראות כי עשה ניסיונות של ממש לבקש מהעדים האמורים לתת תצהיר וכי ניסיונות אלו כשלו או שהעדים לא אותרו על ידו.
דיון והכרעה בבקשת המערערים לזימון עדים