החלטה בבקשה מטעם המערער לקיים דיון מקדמי בטענת התיישנות

בפניי בקשה מטעם המערער לקיים דיון מקדמי בטענת התיישנות אותה העלה במסגרת הערעור. המשיב מסר את תשובתו לבקשה. בהמשך לתשובת המשיב, המערער הגיש בקשה להוצאת מסמכים שלא גולו בהליך גילוי המסמכים וכן בקשה למחיקת טענות מתשובת המשיב ומתן זכות תגובה.

אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר שנתתי דעתי לעניין, מצאתי לקבל את הבקשה ולדון בטענת ההתיישנות כטענה מקדמית.

לאור זאת, בקשת המערער למחיקת טענות מתשובת המשיב ולמתן זכות תגובה מתייתרת ואין עוד מקום לדון בה. בכל הנוגע לטענות המערער בדבר הוצאת מסמכים שלא גולו, בקשה זו תידון בפתח הדיון שיתקיים בטענת ההתיישנות, כפי שיפורט להלן. 

רקע וטענות הצדדים בתמצית

1. המערער היה בעלים של רשת מאפיות ברמת גן ובסביבתה, החל משנות ה-80 (מאפיית אבא הילל ומאפיית קריניצי). בכל אותן שנים, המערער לא הגיש דוחות מס ולא שילם מס.

בשנים 1998 ו-2002, קבע המשיב למערער שומות לפי מיטב השפיטה בהיעדר דוח לפי סעיף 145(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), לשנת 1996 ולשנים 1997 – 2000, בהתאמה.

על אף שהוצאו לו שומות בהיעדר דוח, המערער לא הגיש דוחות ולא שילם את המס.

בשנת 2016, בעיצומה של חקירה פלילית שנערכה נגד המערער, הגיש המערער דוחות מס לשנים 1994 – 2005 (ביחד עם דוחות עד שנת 2015). המשיב דחה את האמור בדוחות לשנים 1996 – 2000 והוציא שומות בצו על פי סעיף 152(ב) לפקודה (שומות 09).

2. לטענת המערער, על שומה שהוציא פקיד השומה לפי סעיף 145(א) לפקודה, רשאי נישום להגיש השגה לפי סעיף 150(א) לפקודה, תוך 30 ימים מהיום שבו הומצאה לו הודעת השומה. בהתאם לכך ולפי האמור בסעיף 150(ב) לפקודה, על נישום המבקש לחלוק על שומה, שהוצאה לו בהעדר דוח לפי סעיף 145(ב) לפקודה, להגיש דוח שנתי וגם זאת בתוך 30 ימים. אם לא הוגש דוח שנתי בתוך סד הזמנים בן 30 הימים, הופכת השומה לסופית.

במקרה דנן, השומה האחרונה הוצאה למערער בשנת 2002 והפכה לחלוטה עוד באותה השנה ולפיכך, השומה התיישנה. טענת המשיב לפיה הגשת דוחות שנתיים מאתחלת את מרוץ ההתיישנות, מרוקנת מתוכן את דוקטרינת ההתיישנות.

עוד מציין המערער, כי הוא הגיש דוחות לא מבוקרים אשר אינם מבוססים על ספרי חשבונות. בכל מקרה אחר, היה המשיב טוען כי אין לראות במסמכים הללו כדוחות כלל. בדומה, המשיב סירב במהלך השנים לקבל ולקלוט השגות שהוגשו לאחר המועד הקבוע בסעיף 150(א), בוודאי לאחר שנים כה רבות, כבמקרה דנן.

3. המשיב בתשובתו דוחה את טענות המערער. לדידו, דיון נפרד בטענה מקדמית שמור למקרים חריגים ונדירים. במקרה דנן, כאשר המערער הגיש דוחות לאחר שנים רבות בהן לא מילא את חובתו על פי חוק להגיש דוח, ובד בבד מעלה טענת התיישנות כנגד דוחותיו שלו, יש לקיים בירור עובדתי מקיף, שראוי שיתברר כחלק ממכלול העובדות בהליך.

עוד טוען המשיב, כי היענות לבקשה תביא לתוצאה בלתי ראויה ולכך שחוטא ייצא נשכר. שהרי, אם תתקבל טענת ההתיישנות שמעלה המערער, דוחות המערער – שהוגשו שנים רבות לאחר המועד להגשתם – יהפכו סופיים, כאשר ידי פקיד השומה כבולות ואין לו אפשרות לבחון אותם. אם סבור המערער שחלה התיישנות, היה עליו להימנע מהגשת דוחותיו, אך משעה שהגיש דוחות, לא ניתן עוד לדרוש מהמשיב להתנער מחובתו ולהימנע מבחינת הדוחות.

לטענת המשיב, סעיף 150(ב) אינו נוקב במועד להגשת הדוח במקרה של שומה שהוצאה בהעדר דוח לפי סעיף 145(ב) לפקודה.

כן טוען המשיב, כי הבקשה הוגשה מבלי שנתמכה בתצהיר, ולפיכך יש לדחות אותה, או לחלופין להורות למערער לצרף תצהיר לבקשתו.

דיון והכרעה

4. בית המשפט העליון נדרש אך לאחרונה לשאלה, באלו נסיבות על בית המשפט לדון בטענת התיישנות כטענה מקדמית, בגדרי רע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א. לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.2020).

בתמצית, בהחלטתו הבחין בית המשפט העליון בין ארבעה מצבים שונים: