תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
|
50564-05-20
30/08/2020
|
בפני השופט:
פליקס גורודצקי
|
| - נגד - |
מבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
|
משיב:
היועץ המשפטי לממשלה
|
| החלטה |
לאחר עיון בעמדות הצדדים, בהוראות הדין הרלוונטיות ובפסיקה, מצאתי מקום לקבל את עמדת ב"כ היועמ"ש.
בטרם ההכרעה לגופה ולאור הערת המבקשים בפתח תשובתם, אבהיר כי איני סבור כי הייתה לב"כ היועמ"ש כוונה לפגוע במי מהמבקשים או בקטין באמצעות האמירה כי ההליך של הכרה באבהות נועד ככל הנראה לסלול את דרכו של הקטין לקבל מעמד בישראל. למיטב הבנתי, כוונת ב"כ היועמ"ש הייתה כי מקום בו ההכרה באבהות עשויה להוביל להכרה באזרחות, הרף הראייתי הדרוש צריך להיות גבוה יותר השוו: ע"מ (י-ם) 564/04 מדינת ישראל נ' ב.ש.ש. מיום 27.9.04 (פורסם בנבו); תא"מ 34644-03-17 פרילפסקי ואח' נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין מיום 21.01.20 (פורסם בנבו) ומטעם זה יש להקפיד יתרה על המידה על דרישת הזיהוי.
לגופו של עניין – דעתי היא, כאמור, כדעת ב"כ היועמ"ש.
עיון בתקנות מידע גנטי (עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), תש"ע-2010 (להלן: "התקנות") מלמד כי מקום בו מוגשת בקשה לצו בדיקה גנטית, יש צורך בזיהוי הנבדק. צורך זה נלמד מתקנה 2 ו-7 (ג) לתקנות וכן מנוסח הצו כפי שזה בא לידי ביטוי בתוספת הראשונה לתקנות.
הזיהוי נעשה באמצעות תעודה מזהה, כאשר זו מוגדרת בס' 1 לתקנות:
"תעודה מזהה" – לגבי אזרח או תושב ישראל – תעודת זהות, רישיון נהיגה ישראלי עם תמונה או דרכון ישראלי תקפים, ולגבי מי שאינו אזרח או תושב ישראל – דרכון תקף או תעודה מזהה עם תמונה שהונפקה על ידי רשות מוסמכת במדינה שבה הוא אזרח או תושב, ולגבי מי שרשום במרשם האוכלוסין באזור – תעודת זהות שהונפקה בהתאם להסכם הביניים בין מדינת ישראל והרשות הפלשתינית, על ידי רשות מוסמכת באזור; לעניין זה, "האזור" – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;
מקובלת עלי עמדת ב"כ היועמ"ש כי הקטין מושא הליך זה אינו תושב ישראל בהתאם לס' 1 (א) לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה 1965 משעה שאין לקטין אזרחות ישראלית או רישיון שהייה בישראל. כפועל יוצא, זיהוי הקטין צריך להתבצע באמצעות "... דרכון תקף או תעודה מזהה עם תמונה שהונפקה על ידי רשות מוסמכת במדינה שבה הוא אזרח או תושב..." כאמור בתקנה 1 לתקנות ולא די באמצעות זיהוי בתעודת הלידה משעה שתעודת הלידה אינה בבחינת "תעודה מזהה".
תקנה 2 (ג) לתקנות קובעת כי:
"לא היתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה, או לחדש את תוקפה, רשאי בית המשפט לקבוע כל הוראה שיראה לנכון לעניין אופן זיהוי הנבדק"