לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, כאשר עבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום הינן: התפרצות למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 , גניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, ושתי עבירות של הפרת הוראה חוקית- עבירות לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, התש"ז- 1977.
ראיות לכאורה
בדיון מיום 10/6/10הסכימה ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירה של הפרת הוראה חוקית. בכל הנוגע לעבירות ההתפרצות והגניבה טענה ב"כ המשיב כי לא קיימות ראיות לכאורה בנוגע לעבירות אלה ולחילופין, כי ישנו כרסום בתשתית הראייתית . לטענתה, עיקרו של תיק זה עניינו בגרסה אחת אל מול גרסה אחרת וכי המתלוננת למעשה לא זיהתה את המשיב בזיהוי ספונטאני שכן, המשטרה יזמה את עריכתו של המפגש בין המתלוננת למשיב, תוך שהיה על המשטרה לערוך מסדר זיהוי תקין. בנוסף נטען על ידה, כי התיאור שמסרה המתלוננת בנוגע לאדם אשר פרץ לביתה , אינו עולה בקנה אחד עם משך הזמן בו נחשפה לפניו של הפורץ ואינו עולה בקנה אחד עם העובדה שהמתלוננת מסרה שהבחינה בו כשהוא בצדודיתו. עוד טענה היא כי התיאור אותו מסרה המתלוננת אינו מתאים כלל למשיב.
ב"כ המבקשת טענה לעומת זאת, כי הזיהוי בו זיהתה המתלוננת את המשיב הינו זיהוי ספונטאני שכן, המתלוננת הגיעה ביחד עם נשים נוספות לתחנת המשטרה על מנת לדווח על האירוע, בעקבות המלצתם של השוטרים אשר הגיעו לביתה קודם לכן. לאחר שהמתלוננת הגיעה לתחנת המשטרה וזיהתה את המשיב היא ניגשה לרס"ר פרידמן ואמרה לו שהיא הבחינה בפורץ תוך שהיא צועקת לעברו "זה הוא", כאשר שתי ידיה על פניה תוך שהיא אומרת "זה הגנב", וכי רק לאחר מכן נכנס המשיב לסטאטוס של " מעוכב".
לטענתה של ב"כ המבקשת לא נעשה כל תרגיל חקירתי בהקשר לזיהוי הספונטאני שכן, כעולה מחומר החקירה הרי שבשעה 13:40 היה בביתו של המשיב רכז המודיעין יחד עם רכז מודיעין נוסף בשל הפרת התנאים מצידו של המשיב , כאשר המשיב באותה עת לא נמצא בביתו. לאחר מכן הודיעו הרכזים לאביו של המשיב כי עליו להודיע למשיב שיתייצב בתחנת המשטרה בשל הפרת התנאים וכי המשיב הגיע לתחנת המשטרה מיוזמתו. לפיכך לטענתה אין קשר בין הגעתו העצמאית של המשיב לתחנת המשטרה לבין הגעתה של המתלוננת לתחנת המשטרה על מנת להתלונן על ההתפרצות אשר ארעה בביתה.
לטענתה של ב"כ המבקשת, התיאור שמסרה המתלוננת עולה בקנה אחד עם העובדה כי המתלוננת הצליחה להבחין בפניו של המשיב בעת האירוע. בעניין זה הפנתה להודעתה של המתלוננת בה היא מסרה שהיא ראתה את המשיב בתוך ביתה, וכי נוצר ביניהם קשר עין שכן פניו היו מופנות אליה. זאת ועוד, לטענתה של המתלוננת קודם לכן ראתה את המשיב בפרופיל ואולם משצעקה לעברו , הסתובב הוא אליה ואז הבחינה בפניו.
בנוסף מעלה ב"כ המבקשת כי המתלוננת מסרה כי עמדה מרחק מטרים ספורים מהמשיב וכי הבחינה בו היטב וכי עם הגעת המשטרה לביתה של המתלוננת בעקבות האירוע מסרה היא תיאור של המשיב ממנו עולה כי מדובר ברוסי, שלבש מכנסי טרנינג לבנים, נעל נעלי ספורט שחורות ויש לו בפנים נמשים או פצעונים , תיאור העולה בקנה אחד עם תיאורו של המשיב.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה מצאתי כי עיקרו של תיק זה מושתת על ראיות נסיבתיות שעל פניהן הינן בעלות עוצמה מספקת המובילה לקיומן של ראיות לכאורה, כנדרש בסעיף 21 (ב) בחוק סדר הדין הפלילי ( סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.
כידוע, כאשר מדובר בתיק המורכב מראיות נסיבתיות על בית המשפט לראות את כלל הראיות במכלול ובמקובץ ולא לשקול כל אחת מהן בנפרד. יתכן שבבחינת כל אחת מן הראיות בנפרד כל פרט מאותה שרשרת נסיבתית - אין את מידת השכנוע הנדרשת ואולם, כשמצרפים את כולן יחדיו, עולה המסקנה ההגיונית , החד משמעית כי העבריין הוא זה אשר ביצע את המעשה המיוחס לו.
אין היותו של כתב אישום, המבוסס רובו על ראיות נסיבתיות, שולל את האפשרות של מעצר עד תום ההליכים, אם מצטרפות הראיות הנסיבתיות הללו לכדי מסכת של ראיות לכאורה, שיש בהן סיכוי סביר להרשעה ( ראה בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי, תק-על 99 (1) , 773).
מה הן אם כן הראיות הנסיבתיות העיקריות אשר יוצרות מארג ראייתי המוביל למסקנה לכאורית בדבר סיכוי הרשעתו של המשיב?
הזיהוי-
מדו"ח הפעולה אשר נכתב על ידי רס"ר אריק פרידמן ב 17/5/10 בשעה 21:07 עולה כי בעת עריכת הסיור בביתה של המתלוננת מסרה היא אודותיו פרטים מזהים וכדבריו: " המודיעה מדווחת על בחור, יצא מתוך הבית עם הארנק שלה והוא לבש הכול לבן רזה גבוה הארנק שחור ומכיל מסמכים שונים".
בהודעתה מיום 17/5/10 בשעה 22:53 מוסרת המתלוננת כי לאחר שסיימה לתלות כביסה, יצאה אל הסלון והבחינה בגבר בתוך ביתה, אשר עמד לצאת מהבית, לטענתה, הגבר עמד בתוך הבית עם הפרופיל אליה, החזיק בידית של הדלת. כאשר הדלת פתוחה, היא שאלה אותו מי הוא, הוא הסתכל עליה וברח, והשאיר את הדלת פתוחה ( עמ' 1 שורות 5-6).
לטענתה, עמדה מהפורץ מרחק של מטרים ספורים כך שראתה אותו ממש טוב ( עמ' 2 שורה 17).
מהודעתו של המשיב מיום 18/5/10 בשעה 00:22 כאשר נשאל על ידי החוקר מה הוא לובש השיב, כי הוא לובש בגדים לבנים ונעלים שחורות ( עמ' 2 שורות 9-10).
בנוסף, המתלוננת בהודעתה מיום 17/5/10 בשעה 22:53 מוסרת כי מרגע שהתיישבה בחדר ההמתנה זיהתה את המשיב כזה אשר ביצע את הפריצה ( עמ' 2 שורה 18) ובלשונה:
" איך שראיתי את הפנים שלו זיהיתי אותו במאה אחוז, את יודעת איך רעדתי נכנסתי להיסטריה" ( עמ' 2 שורה 19).
לטענתה של המתלוננת מסרה ליומנאי טרם הזיהוי הספונטאני פרטים מזהים נוספים אודות הפורץ ובלשונה:
" הוא לבש חולצה לבנה, מכנסי טרנינג, נעלים שחורות, יש לו בפנים נמשים או פצעונים, נראה רוסי" ( עמ' 2 שורות 9- 11).