החלטה בעניין ביוקרד בע"מ נ' רשת שוקן בע"מ בעניין פרסום כתבה בנושא הדם הטבורי

" איפה שומרים את הדם הטבורי שלכם?" זוהי כותרתה מאירת העינים של כתבת תחקיר  ערוכה על ידי הכתבת רוני לינדר- גנץ  שפורסמה ביום6/8/07  ב- THE MARKER  , מוסף הכלכלה של עיתון " הארץ" (להלן " הכתבה").

בגוף הכתבה נכתב כי בנק הדם הטבורי הפרטי ביוקורד מטעה את לקוחותיו בעניין מהותי- מקום האחסון של מנות הדם הטבורי: " הורים הסבורים כי מנות הדם נשמרות במוסד רפואי מוכר ויוקרתי- בית החולים אסותא או ראשון לציון- אינם יודעים שלמעשה המנות נשמרות בתוך מקפיא בבניין משרדים רגיל בעיר."  עוד נכתב כי לא רק בעניין הזה מטעה ביוקורד את לקוחותיה: " לפי המידע והמסמכים שבידי העתון עולה כי הקשר בין התובעת לבין בנק דם טבורי CBR המצוי בארה"ב מוטל בספק, או לכל הפחות אינו הדוק כפי שביוקורד מפרסמת באתר האינטרנט שלה " וכי מנהלה של חברה אמריקנית זו הכחיש כל קשר עם ביוקורד או סיוע בהקמתה.

1.       ביום 21.8.07 הגישה  ביוקורד בע"מ (להלן " המבקשת") בקשה דחופה בכתב, לאסור על  רשת שוקן בע"מ, המוציאה לאור של עיתון "הארץ" ועיתונים אחרים ( להלן " המשיבה"), להמשיך ולפרסם באתרי האינטרנט את הכתבה דלעיל וכתבה נוספת. כן נתבקש בית המשפט להורות למשיבה לפרסם כתבה חדשה, מתקנת,  בה יצוין מפורשות כי המבקשת משתמשת לצורך שמירת הדם הטבורי במקפיא משוכלל, המוצב בבניין בו מצויה הנהלת בית החולים "אסותא", וכי אין , על פי כל נוהל או דרישה חוקית, חשיבות למיקום הצבת המקפיא.

2.       הבקשה התבססה על הנזק הכלכלי שגרמה הכתבה למבקשת, ועל הסילוף שבעובדות שתוארו בה. ביחד עימה הוגש גם כתב תביעה, כנגד המשיבה ואחרים (עורכי הכתבה והעיתון) לתיקון הכתבות ולפיצוי כספי ללא הוכחת נזק בסכום של 500,000 ש"ח, בגין הפגיעה בשמה הטוב של המבקשת- שהכנסותיה צנחו פלאים לאחר הפרסום.

3.       טענותיהם של הצדדים הובאו בבקשה ,בתגובה, ובתצהיר משלים.

הבקשה שהוגשה למתן הצו במעמד צד אחד, נקבעה לדיון במעמד המשיבה, וזו לא התייצבה.

המבקשת, בהסתמכה על הצו פרסמה כי היא זכתה ב"ניצחון משפטי", פרסום  שהקורא אותו יכול היה להשתכנע כי  בית המשפט נתן את הצו לאחר ששוכנע כי:  " עיתונות...ראויה לעיתים לגנאי ולהיקרא לסדר על ידי הרשות השופטת". בדיעבד התברר כי המשיבה לא זומנה לדיון והצו בוטל, מחובת הצדק. לפיכך תעסוק החלטה זו בבקשה, מראשיתה. (DE  NOVO).

4.         טענות הצדדים:

המבקשת טוענת כי זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי כבר באו על סיפוקם בכתבה שפורסמה בעיתונות הכתובה אך הואיל והכתבות (הכתבה דלעיל וכתבה נוספת) מצויות עדיין באתר האינטרנט של המשיבה, הימצאותן  גורמות נזק מתמשך, בין היתר על ידי כך שהחברות המתחרות למבקשת עושות בהן שימוש בהפנותן את הלקוחות הפוטנציאליים אל תכני האתרים.

עוד נטען כי המבקשת לא קיבלה הזדמנות נאותה לתגובה וכי התגובה שהגישה, הושמטה מהכתבה. עוד נטען כי הגב' וייס, אשר הועסקה  במשרד "דוניצה" שסיפק שירותי יחסי ציבור למבקשת,  ואשר עליה הסתמכה הכתבת ,מעולם לא הוסמכה להיות הדוברת של המבקשת. 

5.       לגוף העניין נטען כי האמור בפרסומיה השונים של המבקשת נכון ואין בו הטעיית הציבור.  כך למשל לעניין מיקום המקפיא - נטען כי המקום בו הוצב עד סוף אוקטובר 2006 היה בבניין בו נמצאים המרפאות, חדרי הניתוחים והאשפוז של "מדיקל סנטר" בראשון לציון, בסמוך למעבדה, אולם, לאחר שהועברה הבעלות על בית החולים אל גוף אחר, שונה שם בית החולים לשם "אסותא" ולדרישת הבעלים החדשים הוצא המקפיא והועבר אל בניין אחר. המבקשת טוענת כי המשיבה העלימה בכתבה את העובדה כי הבניין האחר הוא בניין שכן המצוי כ - 15 מטר מהבניין הקודם, באותה חצר, ולהם כניסה משותפת ומגרש חניה משותף וכי המקפיא  נמצא בקומת משרדי הנהלת ביה"ח אסותא ובחדר סמוך להם.

6.       עוד טענה  לעניין זה כי מאז אוקטובר 2006 (למעט מקום אחד, בו נשכח הכיתוב הישן), אין היא מפרסמת כי המעבדה ממוקמת ב"מדיקל סנטר", אלא מציינת מפורשות כי היא ב"אסותא" וכי השימור נעשה במתחם בית החולים.

7.       המבקשת טענה עוד כי האמור בכתבה לגבי החברות המתחרות איננו נכון, וכי חברת קריוסל, אחת מתוך אותן 3 חברות, מפקידה פחות מ - 5% מן המנות בבית החולים איכילוב ואילו את מרבית מנות לקוחותיה מפקידה היא בבניין משרדים גדול בבלגיה - עם זאת, פורסם  בכתבה: "שימו לב! שלושת בנקי הדם הטבורי הפרטיים הנוספים שפועלים בישראל אכן מאחסנים את מנות הדם שלהם בבתי חולים...", ובמסגרת פנימית: "בבנקים האחרים אין בעיה דומה".

8.       בנוסף לכתבה הראשונה פורסמה  ביום 14/8/07 כתבתה של ד"ר אורנה דריזין - מנכ"לית הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, אשר הפנתה  לכתבה הראשונה, ואשר ממנה ניתן ללמוד כי המבקשת מחזיקה דגימות במקרר משרדי בעוד שלגרסת המבקשת, מאוחסנות הדגימות  במקרר מיוחד ששוויו 100,000$.

9.       באשר לקשר עם חברת " CBR" האמריקאית  - לגרסת מר שחם, מנהל המבקשת, ביקר ערב הקמת החברה בבנק האמריקאי, במשרדיו בקליפורניה, במעבדתו באריזונה, נפגש עם מנהליה, קיבל מהם חומר, תדרוך ומסמכים רבים. על פי כל החומר והמידע שקיבל ועל פי שיטותיה והמודל העסקי שלה, בנה את הפן השיווקי-אדמיניסטרטיבי של המבקשת. לטענתו, בניגוד לאמור בכתבה, לא פרסמה המבקשת באתריה דבר על קשר נוכחי או הדוק עימו ואף לא נטען על ידי המבקשת בפרסומיה כי השתמשה בטכנולוגיה האמריקאית. לשיטתה, הציבה את סימנו המסחרי של  CBR כקרדיט בגין הסיוע בהקמה.

10.     המבקשת טענה גם כנגד הכותרות והתאמתן אל התוכן, הקדימונים: "איפה הם שומרים את הדם שלכם"?  "היכן מאחסנים ביוקורד את מנות הדם הטבורי שמפקידות אצלו היולדות"? "המנות נשמרות בתוך מקפיא בבניין משרדים רגיל", גודל האותיות, האיורים (מזרק נוטף דם) והמלל שלצידם, והרושם הכללי שעושה הכתבה.

11.     בבקשה לסעד הזמני טוענת המבקשת כי במאזן הנוחות, למשיבה לא ייגרם כל נזק בצו למניעת המשך פרסום הכתבה באינטרנט , אל מול הנזק הבלתי הפיך הנגרם למבקשת מדי יום.

12.  המשיבה טוענת כי על פי ההלכה הפסוקה , מקום שיש עניין לציבור בפרסום כתבה עיתונאית, שהמפרסם עומד על אמיתות תוכנה, אין למנוע בסעד ביניים את פרסומה.  אינטרס זכות הציבור לדעת את האמת גובר על שמו הטוב של הנפגע, אשר יפוצה על נזקיו הפוטנציאליים בפיצוי כספי. לשיטתה, די בראיות שהובאו על ידה כדי לדחות את התביעה בהליך העיקרי (על פי ההגנות שבחוק איסור לשון הרע), קל וחומר כדי לדחות בקשה לסעדים זמניים.

עוד טענה  כי הכתבה המתקנת אותה דורשת המבקשת לפרסם מלמדת על אמיתות תוכן הכתבה שכן אין הכתבה המתקנת מכחישה או סותרת את הכתבה אלא מפנה להיבטים אחרים של פעילות המבקשת.