החלטה בעניין שעבוד תקציבים ממשרד החינוך לעמותות פרטיות, לבנקים

הרקע לבקשה

1. בפני בקשה מטעם בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק" או "המבקש"), נושה מובטח של המשיבה 1, עמותת מרכז מוסדות לחינוך וסיוע בית יעקב באידיש (להלן: "העמותה"), להעביר אליו את הכספים המגיעים לעמותה ממשרד החינוך, מאיגוד התת"ים ומרכז החינוך העצמאי לצורך סילוק החוב המובטח כלפיו. חובהּ של העמותה למבקש עמד על 372,591 ₪ נכון ליום הגשת הבקשה. רובו של החוב נוצר בהלוואה שנטלה העמותה ביום 3.2.14 על סך 360,000 ₪, ויתרת החוב מקורהּ באשראי שוטף שניתן לה.

2. ברקע למתן ההלוואה, נחתמו על ידי העמותה שני "שטרי משכון והמחאת זכויות על דרך השעבוד", לטובת הבנק, ללא הגבלה בסכום. האחד נחתם ביום 1.9.00, על כל הזכויות לקבלת כספים המגיעים או שיגיעו בעתיד מאיגוד התתי"ם וממרכז החינוך העצמאי (להלן: "שטר המשכון הראשון"); והשני, נחתם ביום 12.5.11, על כל הזכויות לקבלת כספים המגיעים או שיגיעו בעתיד ממשרד החינוך (להלן: "שטר המשכון השני"). שתי ההמחאות נרשמו ברשם המשכונות ביום 1.1.01, וביום 13.6.11 בהתאמה. ההלוואה והאשראי ניתנו לעמותה על סמך הוראות קבע לתשלום שכר לימוד על ידי הורי התלמידות, והפקדות ישירות מאיגוד התתי"ם כמו גם העברות ישירות ממשרד החינוך. ההעברה האחרונה ממשרד החינוך, בסך של 338,000 ₪, התבצעה בחודש נובמבר 2013.

3. כנגד העמותה הוגשה בקשת פירוק על ידי העובדים, והיא נמצאת כיום בהליך פירוק זמני. ביום 29.7.14 התקבלה בקשת המבקש להצטרף כצד להליך הפירוק, מאחר ונודע לו כי משרד החינוך מתכוון להעביר כספים לעמותה, אלא שהמפרקים הזמניים ביקשו להעביר את הכספים לצורך תשלום שכר המורות, תוך התעלמות מנשייתו המובטחת של המבקש.

4. יצוין כבר כעת, כי על אף שהבנק טען בבקשתו להעברת "הכספים ממשרד החינוך וכן מאיגוד התת"ים ומרכז החינוך העצמאי ישירות לנושה המבוטח ולא לכל מטרה אחרת", ונטענו בבקשתו טענות הן לעניין שטר המשכון הראשון והן לעניין שטר המשכון השני, עיקר הטענות נסוב בעניין שטר המשכון השני. כך גם לא פורטה בבקשה עצמה התייחסות ספציפית לגבי כספים שמגיעים או שצפויים להגיע מאיגוד התת"ים ומרכז החינוך העצמאי. משכך, ומכיוון שבשלב זה הדיון בשטר המשכון הראשון עודנו תאורטי, מפני שככל הידוע, בשלב זה טרם הגיעו כספים מהגורמים הרלוונטיים, ואף לא ניתנה לעניין זה התייחסות המשיבים או התייחסות איגוד התתי"ם ומרכז החינוך העצמאי, החלטה זו תתייחס רק לבקשת הבנק בכל הנוגע לכספי משרד החינוך בלבד.

טענות הצדדים

5. בקליפת האגוז, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב תוקפו של השעבוד שנרשם לטובת הבנק נוכח הקבוע בסעיף 31ב(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב" או "החוק") האוסר על "תאגיד" ועל "גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו" לשעבד או למחות לאחר את זכותו לקבלת תמיכה, מענק או השתתפות אחרת מתקציב המדינה.

6. לטענת הבנק, העמותה אינה נכנסת לגדרו של סעיף 31ב(א) לחוק, מכיוון שהיא אינה "תאגיד" ואף לא "גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו". לטענתו, העמותה איננה "תאגיד" מפני שעל פי הגדרתו של מושג זה בחוק, מדובר אך בתאגיד "שהוקם בחוק או מכוח סמכותו של שר שניתנה בחוק" והעמותה אינה נמנית על שתי הגדרות אלה. כמו כן, העמותה אינה נכנסת בגדרו של "גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו" מפני שהגדרה זו מפנה לסעיפים אחרים בחוק המונים שני סוגים של גופים כאמור: "גוף מתוקצב" המהווה "תאגיד, רשות מקומית, מועצה דתית, בנק ישראל, חברה ממשלתית וחברה עירונית" (סעיף 21 לחוק) ו-"גוף נתמך" שהינו "תאגיד שהממשלה משתתפת בתקציבו במישרין או בעקיפין, ושר האוצר קבע לגביו בהודעה ברשומות שהינו גוף נתמך לעניין החוק" (סעיף 32 לחוק). בנוסף, לא הוצגה כל ראיה המלמדת כי העמותה מקבלת "תמיכה, מענק או השתתפות אחרת מתקציב המדינה" כדרישות הסעיף. אף מבחינת תכלית החקיקה, אין לפרש כי קיימת במקרה זה תחולה להוראות סעיף 31ב(א) לחוק, שכן ההלוואה והאשראי שניתנו לעמותה הם אלו שאפשרו את המשך פעילותהּ עד כה, לרבות תשלום משכורות המורות. ועוד, משרד החינוך ידע בעבר ויודע גם כיום שעמותות רבות נאלצות למשכן את זכויותיהן הכספיות כדי לממן פעילויות חינוך על ידי לקיחת הלוואות ואשראי. משרד החינוך אשר עצם את עיניו במשך שנים, ואף "נהנה" במשך שנים מהתנהלות זו - אשר אִפשרה לעמותות למלא את החסר שמשרד החינוך בעצמו לא הצליח למלא - מנוע מלהסתמך כעת על הוראות החוק. פיקוח מצד משרד החינוך על התנהלות העמותה אף יתכן והיה מונע הידרדרות העמותה, כמו גם בּוׂלם את המבקש מלקיחת סיכון מיותר.

7. המפרקים הזמניים מצדם ביקשו כי ביהמ"ש ידחה את הבקשה, ויורה להעביר לידיהם את הכספים השוטפים לצורך תשלום הוצאות הפירוק, ותשלום משכורות למורות. לטענתם, לאור תחולתו של סעיף 31ב(א) לחוק, אין תוקף לשעבוד על התקציבים שמשולמים על ידי משרד החינוך לעמותה. לפי החוק, לא ניתן כאמור לשעבד תקציבים המגיעים מהממשלה ל"תאגיד" או ל"גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו", ואין מחלוקת שמשרד החינוך תומך בעמותה מתוך תקציבו, במישרין או בעקיפין. כמו כן, הבנק לא הוכיח כי המחאת הזכויות שניתנה לטובתו עמדה בתנאים הקבועים בתקנות יסודות התקציב (המחאה או שעבוד של זכות), התשנ"א-1991 (להלן: "תקנות יסודות התקציב"), אשר קובעות כיצד רשאי מי שהממשלה משתתפת בתקציבו להמחות זכות או חלק ממנה.

8. עוד טענו המפרקים הזמניים, כי אף אם היה תוקף למשכון, ממילא אין לו כל ערך כלכלי לבנק, שכן הוצאות הכינוס שיידרשו לשם מימושו יעלו בהכרח על ההכנסות. כלל הוא שנושים מובטחים משתתפים בהוצאות הפירוק הנוגעות למימוש נכסי החברה, ומכאן, כל הוצאות הפירוק, לרבות מימון הפעלת העמותה ותשלום שכר המורות מתקציב משרד החינוך, קודמות לכל נשייה מובטחת, אף אם לא יוותר די כסף לסילוק החוב המובטח (ובוודאי שכך בכל הנוגע להקצבות השוטפות לתקופה שלאחר מינוי המפרקים הזמניים). לטענתם, אין לבנק להלין אלא על עצמו, בכך שנתן אשראי לעמותה למעלה מחודשיים ימים אחרי הקפאת הכספים מהגורם המתקצב העיקרי – משרד החינוך, כאשר הבנק לא עשה דבר כדי לגבות את חובו ולמנוע את תפיחת החוב. יתרה מזאת, הבנק המתין עד שיתקיימו כל התנאים הנדרשים לצורך קבלת התקציבים האמורים, לאחר השקעת המפרקים הזמנים והמורות במוסד, לא נקט באף הליך משפטי למימוש המשכונות, וכעת מבקש "לברך על המוגמר" אשר הושג במאמציהם של אחרים.