החלטה בענין בקשה לביטול עיקול זמני

פתח דבר

1.      בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד, ביום  02.10.13, על זכויותיו ונכסיו של הנתבע וזאת במסגרת תובענה כספית וחוזית שהוגשה נגדו ע"י התובעת.

2.      ביום 25.09.13, הגישה התובעת (להלן: "המשיבה") תביעה כספית וחוזית נגד הנתבע (להלן: "המבקש") ע"ס 992,000 ש"ח וזאת בגין הפרת חוזה הנישואין שנערך ביניהם ביום 20.6.2013. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה להטלת עיקולים זמנים ובקשה לפטור מתשלום אגרה, הבקשות נתמכו בתצהיר מטעמה. הזכויות שצו העיקול נדרש לגביהם הוגדרו על ידי המבקשת בבקשתה, כמפורט בסעיפים א-ד, עד סכום כולל על סך 992,000 ש"ח.  

3.      ביום 02.10.13, ניתנה החלטה בבקשה להטלת צו עיקול זמני וזאת במעמד צד אחד , על-ידי כב' סגן הנשיא, השופט אסף זגורי, במסגרתה ציין כי ההחלטה ניתנה עוד קודם הסדרת נושא תשלום האגרה לאור הדחיפות שהוסברה בתביעה. במסגרת ההחלטה, הוטל עיקול עד לסכום של 150,000 ש"ח, על זכויות בעלות המבקש ברכבים אשר רשומים על שמו, חשבונות בנק שאינם עו"ש וחח"ד, וכן על קרן השתלמות.

4.      ביום 27.01.14, הגיש הנתבע כתב הגנתו, במסגרתו טען כי התביעה בנויה על מרמה ושקר, והינה המשך נסיון בזוי וזול של עשיקתו. וכן, ביום 30.1.14, הגיש הנתבע בקשה לביטול צו העיקול שניתן על זכויותיו כמפורט לעיל, במסגרתה טען כי על-פי העובדות לאשורן לא נתקיימו התנאים הנדרשים למתן הצו.

5.      המשיבה בתורה, הגישה ביום 10.2.2014 כתב תשובה וביום 26.02.14 תגובתה לבקשת הביטול.

6.       ביום 5.3.2014 התקיים דיון בבקשה,הצדדים נחקרו בפני וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

המסגרת הנורמטיבית

7.      תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984,מתייחסת לתנאים הרלוונטיים לכל סעד זמני שהוא וקובעת כי:

"( א)..רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש."

בהחלטה למתן הסעד הזמני, (תקנה 362(ב)) יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
"

(1)        הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)        אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

8.      ההוראה המיוחדת הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב),ולפיה " בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

9.      ברע"א 5095/93פ.א. ארבן בע"מנ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח פ"ד מט(1) 730, בית המשפט העליון פסק: שלושה תנאים נדרשים לשם מתן סעד זמני: ראשית, על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. די בראיה לכאורה, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית; שנית, על בית המשפט לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, אם בא המבקש לבית המשפט ביושר ובניקיון-כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט ובלבד לזכות בצו; ושלישית, על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן או לא יינתן הצו, ולערוך השוואה של הנזקים זה לזה ולאזן בין אינטרס המבקש לקבלת סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית במשיב.

ברע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר פ"ד נו(1) 529, נקבע כי