1. לפני בקשה של הנתבעת לתקן טעות סופר בפסק הדין, שניתן ביום 24.7.07.
2. אפשרתי לב"כ התובע להגיב על הבקשה עד ליום 17.8.07. תגובתו הוגשה ביום 29.8.07.
3. התיקון המבוקש הוא לגבי סכום תגמולי המל"ל. לטענת הנתבעת, תגמולי המל"ל חושבו בפסק הדין לפי חוות דעת אקטוארית שהוגשה עובר להגשת סיכומי הצדדים והיא מעודכנת ליום 11.4.05. אולם, הוגשה במצורף לסיכומי הנתבעת חוות דעת אקטוארית מעודכנת יותר, ליום 31.8.06. הנתבעת טענה כי אין ספק שמדובר בטעות סופר, כאשר כוונת בית המשפט הייתה להתייחס לחוות הדעת המעודכנת, וכי יש על כן לתקן את פסק הדין בהתאם.
4. בתגובתו, טען התובע כי חוות דעת העדכנית, היא ראייה חדשה שהוגשה במצורף לסיכומים, ולכן לא היה באפשרותו לבדקה ולחקור את האקטואר שי ספיר, שערך אותה. לחילופין נטען, כי אין המדובר בטעות קולמוס כי אם בטעות מהותית שאין מקום לתקנה במסגרת "טעות סופר".
5. אינני מקבלת את עמדת התובע. חוות הדעת המעודכנת הוגשה ע"י אותו אקטואר שערך את חוות הדעת הישנה יותר. ב"כ התובע לא התנגד לחוות הדעת הקודמת, ואף בסיכומיו הזכיר את הסכומים שננקבו באותה חוות דעת. זאת ועוד, באם ב"כ התובע רצה להתנגד לחוות הדעת המעודכנת, או לחקור את האקטואר אודותיה, יכול היה לפנות לבית המשפט בבקשה, לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעת, בספטמבר 2006. משלא עשה כן עד ליום מתן פסק הדין, יש לראותו כמסכים לחוות הדעת האקטוארית העדכנית.
למותר לציין, כי חוות דעת אקטואריות ראוי שייערכו בסמוך ככל האפשר למועד מתן פסק הדין. כך נכתב בעניין זה בע"א 4196/06
המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סלימאן סאלם (פורסם באתר נבו, ניתן ביום 8.8.07):
"... ברגיל יש תועלת בהגשת חוות-דעת מסכמת סמוך קודם למתן פסק הדין, שהרי חוות-הדעת אך מתרגמת למספרים את הגורמים שאותם קובע בית המשפט כגורמים רלוונטיים".
6. באשר לטענה של התובע, כי אין המדובר בטעות סופר כי אם בטעות מהותית, הרי שאין כך הדבר. סעיף 81 לחוק בתי המשפט מסדיר את סוגית תיקון טעות בפסק דין:
81. (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.
(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.
(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת.
בענייננו, הרי מדובר בהשמטה מקרית, כאשר בהיסח הדעת ההתייחסות בפסק הדין הייתה לחוות הדעת המוקדמת, שעה שהכוונה הייתה להתייחס לחוות הדעת המעודכנת. לענייננו נכתב ב- רע"א 9066/01
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיין, תק-על 2002(1), 31 ,עמ' 32:
"הלכה היא כי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מסמיך את בית המשפט לתקן טעות אשר נפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו. המדובר בדבר שנכלל בפסק הדין בשל שגגה או דבר שלא נכלל בפסק הדין אך היה במחשבות השופט ונשמט מפסק הדין. הסמכות הנתונה לשופט בסעיף זה לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו ולאפשר לו תיקונים בפסק הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק דין חדש, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה".
אין בבקשת התיקון שדנו בה כאן, משום שינוי באופן חישוב הניכויים, שכן שינוי כאמור אינו מהווה תיקון אפשרי במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט (וראו ע"א 159/90
סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17). אופן חישוב הניכויים נשאר כשהיה, והדרוש תיקון הוא הסכומים עצמם, אשר עקב השמטה מקרית, כאמור, היו שגויים מלכתחילה. הכוונה בפסק הדין הייתה ניכוי גמלאות המל"ל לפי חוות הדעת המעודכנת של האקטואר, אך בהיסח הדעת נשמטה מפני חוות דעת זו עת שכתבתי את פסק הדין, ולכן הסכומים שחושבו היו לפי חוות הדעת המוקדמת.
לעניין זה אצטט את הנאמר ב- ע"א 745/81,
אילנה טפמן נ' "אליהו" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לט(1), 729 ,עמ' 733-734.
"לגופו של עניין מעידה השופטת המלומדת על עצמה, שהיה ברור לה בעת כתיבת פסק הדין, שהסכומים האמורים שולמו במועדים שננקבו וכי יש לנכותם מסכום הפיצויים, שנפסקו למערערת במסגרת סעיף 5(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ; אלא כאשר תירגם בית המשפט את מחשבתו לכתובים, פסח על העניין בהיסח הדעת. כיוון שכך, יש לראות את העניין כמדובר "בעקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו. כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת", כדברי כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 769/77 (מ' יוסיפוב נ' א' יוסיפוב, פ"ד לב(667 (1.), בעמ' 670, ואשר עליהם חזר בע"א 496 ,51/78 (פלוני נ' פלונית, פ"ד לג(505 (2.), בעמ' 521"
ובהמשך:
"דעתנו היא, כי השופטת המלומדת הייתה מוסמכת לתקן את אשר תיקנה, משהתברר, שהמדובר הוא בדבר שאירע בהיסח הדעת".