המבקשים נתבעו ע"י חברת ש. שסטוביץ בע"מ, (להלן: "שסטוביץ"), להחזר חוב של 57,000 ש"ח ,כפי העולה מכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר",לפי תקנה 202 לתקנות.
הנתבעת 1, חברת י. ברוש תעשיות בע"מ, (להלן: "י.ברוש"), לא הגישה כתב הגנה.
המבקשים 2, 3, - ערבים כלפי התובעת לכיסוי כל חוב, מכל מין וסוג בתוספת ריבית/ הפרשי הצמדה וכל הוצאה אחרת, שתחוב חברת "י.ברוש",נתבעת 1, ל"שסטוביץ" התובעת, (מצ"ב נספח א' לכתב התביעה - העתק כתב ערבות). נתבע 2, אשר מייצג עצמו ואת נתבע 3, שימש כמנכ"ל חברת "מולטי קש",כצד ג' לתביעה זו (להלן: "מולטי קש") זאת עולה מתצהירו.
ביום 14.5.2000 התקשרו התובעת "שסטוביץ" ו"מולטי קש" בהסכם לאספקת מוצרי התובעת ל"מולטי קש", (מצ"ב נספח ב' - העתק טופס פתיחת לקוח חדש).
על פרטים אילו אין בעלי הדין חולקים, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה - האם חברת "י.ברוש", אחראית לפריעת חובותיה של חברת "מולטי קש" לתובעת.
(מצ"ב נספחים ג1 ו- ג2 לכתב התביעה,חובות מרץ ,אפריל 2001).
השיקים נשוא התביעה, אשר הוגשו מחברת "מולטי קש", לאחר שהבנק הגביל חשבונה, לפקודת התובעת, ושמה של חברת "י.ברוש" מתנוסס בראשם (מצ"ב נספחים ה' - ט' לכתב התביעה)
הנתבעים בבקשתם להתגונן, מציינים בסעיף 6 לבקשה, כי חברת "מולטי קש" ייצגה את התובעת במשך שנים ועקב נתינת הזיכיון לחברה מתחרה, החליטה החברה לסיים עבודתה עם התובעת ואיפסה לדבריה את כרטיס הנהלת החשבונות.
ב- 5.2.2002 הוגבל חשבונה של "מולטי קש" בבנק הבינלאומי (תביעה שמתנהלת במקביל בביהמ"ש המחוזי בת"א) ובשל כך נתנה שיקים של לקוחותיה "י.ברוש" לתובעת ,שיקים נשוא תביעה זו. סה"כ הסכום שניתן בשיקים חתומים ע"י "י.ברוש" לתובעת, היה 62,170 ש"ח מתוכם שולם בפועל 5,170 ש"ח.
סכום החוב העומד בתובענה זו הוא 57,000 ש"ח.
חברת "מולטי קש" נמצאת לטענת הנתבעים בכינוס (בהודעה שהתקבלה בביהמ"ש מתאריך 8.3.04 מאת ב"כ התובעת, כי הנתבעת י.ברוש "נכנסה" להליכי פירוק, לא צורף מכתב נשוא ההודעה ו/או כל עותק מצו הפירוק ו/או צו למינוי מפרק זמני,
מכאן שאיני מתייחס להודעה זו), סכום זה נתבע מחברת "י.ברוש", החתומה בפועל על שיקים אילו. טענת נתבעים 2 ו-3 היא שחברת "י.ברוש" מעולם לא עבדה עם התובעת, מכאן שאינה חבה בגין שיקים אילו אשר לטענתה שולמו ע"י חברת "מולטי קש".
נתבע 2 טוען כי השיקים שנמצאים בידי התובעת וחתומים ע"ש "י.ברוש" הם עבור עסקה עתידית, הדבר סותר את הסכמתו עם התובעת על כך שהשיקים ניתנו עבור חוב של "מולטי קש" לתובעת.
סעיף 53 לפקודת השטרות, יצר חיץ ברור בין דיני השטרות לבין דיני המחאת חיובים, התובעת, אוחזת השיקים איננה נושה במישרין בנמשך ולכן היא חשופה לאירועים מאוחרים שונים, כגון, חדלות פירעונו, לפי סעיף 75 לפקודה, זאת לגבי טענת נתבע 2 שנתבעת 1 נמצאת בכינוס, מאורע כגון זה אינו פוגע בנמחה, התובעת, הזכאית עדיין כלפי החייב.
על אף ההשוואה בין שטר לכסף מזומן בפסיקה ובספרות המשפטית ( ר"ע 22/85 ס.ט.ס אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ ואח' "המטרה הדומיננטית של דיני השטרות היא כידוע, להקנות לשטר מעמד המתקרב לזה של כסף מזומן...) השטר אינו שווה לכסף ועובדה זו נהירה לציבור הרחב ולצדדים לעניין זה (שלום לרנר "דיני שטרות").
טענת הנתבעים 2 ו- 3 היא שלא חתמו על גב השיקים שנמסרו לתובעת ולכן אין לראותם ערבים אישית לשיקים ולפי כתב הערבות שחתמו לחברת "י. ברוש".
לפי סעיף 22(ב) לפקודת השטרות [ נוסח חדש] תשי"ז - 1957, (להלן: הפקודה)
"חתם אדם בשם מסחרי, או בשם נטול הריהו חב על פיו כאילו חתם בשמו הוא". ולפי סעיף 22(ג) לפקודה, "חתם אדם שמה של פירמה, הרי זה כאילו חתם שמותיהם של כל החבים בתור שותפים לאותה פירמה".
לאור האמור, העובדה כי הנתבעים חתומים על השטר, היא חלק מעילת התביעה ובמידה והיו מכחישים את דבר חתימתם, נטל ההוכחה היה רובץ על התובעת (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, ע"א 635/89 אנקונה נ' גוטמן, דינים, עליון, טז 569).