1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 303,708 ש"ח.
2. ביום 20.10.1998 נחתם הסכם הלוואה בין התובע לבין הלווים גויכר אליזבטה, ניקולנקו וסילי וניקולנקו ולנטינה לצורך רכישת דירה על ידי הלווים. הנתבעים חתמו כערבים לפרעון ההלוואה. התובע מימש את הדירה במסגרת הליכי מימוש משכנתא. התמורה שהתקבלה לא הספיקה לכיסוי החוב. הלווים ניקולנקו גורשו מן הארץ. הליכי ההוצל"פ נגד הלווה גויכר מוצו כדין, בלא הצלחה. מכאן התביעה נגד הנתבעים.
3. הנתבעים טוענים להגנתם מספר טענות מרכזיות, בהן נדון להלן.
4. הנתבעים טוענים כי מעמד ההחתמה ארך רק שתי דקות והם לא קיבלו כל הסבר מפקידת הבנק. שניהם עלו לארץ בשנת 1996. שניהם טוענים כי לא קיבלו תרגום כלשהו לשפה הרוסית על מהות ההסכם או השלכותיו המשפטיות, והנתבע 2 מציין כי גם כיום, עשר שנים לאחר שעלה לארץ, אין הוא דובר את השפה העברית. טענה זו קלושה למדיי, בשים לב לכך ששני הנתבעים העידו כי נתבקשו על ידי גויכר לחתום כערבים להלוואה שנטלה. על כן, גם מבלי להבין את השפה העברית, הנתבעים היו אמורים לכאורה להבין כי הם נוטלים על עצמם התחייבות לפרוע את ההלוואה אם גויכר לא תפרע אותה. עם זאת, עיקר חשיבותה של הטענה הוא בענין צירופם של הלווים נוספים, כפי שנראה להלן.
5. הנתבעים טוענים כי התובע לא גילה להם שהם ערבים לא רק לחיוביה של גויכר אליזבטה, אלא גם לחיוביהם של ניקולנקו. גם טענה זו קלושה למדיי, אך ההכרעה לגביה תלוייה בין השאר בשאלה מה היתה מידת שליטתם של הנתבעים בשפה העברית, ומה היתה הסיבה בגינה העמיד התובע את ההלוואה לפרעון מיידי.
ראשית לכל, הלווים כולם חתמו על הסכם הלוואה אחד, מוצג ת/1, בגינו הועמדה הלוואה אחת בלבד. הנתבע 2 הוא בנה של אליזבטה גויכר, והוא הסכים לערוב להלוואה שנטלה. הנתבעת 1 היא חברתה לעבודה של גויכר, וגם היא הסכימה לערוב להלוואה שנטלה. מכאן ששני הנתבעים היו מוכנים מרצונם החופשי להחשף לסיכון הכרוך בנטילת ההלוואה. העובדה שהלווים היו שלושה במספר ולא רק אחד במספר, לכאורה לא רק שלא פגעה בערבים אלא נהפוך הוא: פשיטא שריבוי לווים בגין הלוואה אחת ויחידה משפר את מצבו של הערב, שכן הדבר מגביר את הסיכוי של התובע לגבות את החזר ההלוואה, אם לא מלווה אחד, אזיי מהלווה השני, ואם לא מהשני, אזיי מהשלישי, והכל בטרם יפנה לערבים. אכן, במקרה דנן גורשו שניים מבין הלווים מהארץ, אך אותה גויכר, אשר אין חולק כי הנתבעים ערבו לה מרצונם החופשי, נותרה בארץ.
זאת ועוד, הנתבעים חתמו על הסכם ההלוואה שהוא מסמך מודפס, הכולל בראשו את פרטי שלושת הלווים (ת/1). על כן, זהותם של שלושת הלווים היתה אמורה להיות בידיעתם בזמן אמת, בעת שחתמו על חוזה ההלוואה, בהנחה שידעו לקרוא עברית. הטענה כאילו פרטי הלווים הנוספים נכתבו רק בדיעבד היא טענת בדים הנסתרת על פניה לנוכח העובדה שמדובר בטופס מודפס, ועל כן, בעידן מעבדי התמלילים המחליפים את מכונות הכתיבה המיכניות, אין דרך ממשית להדפיס את פרטי הלווים רק בדיעבד, לאחר שהערבים כבר חתמו על המסמך.
יתר על כן, הטכניקה של צירוף לווים להלוואה אחת כדי לצרף זכאויות ולהגדיל את סכום ההלוואה ננקטה על ידי הנתבעים עצמם: הנתבע 2 נטל הלוואה יחד עם צד זר לחלוטין, פבזניר אילנה (מוצג ת/5) אשר לדבריו כלל אינו מכיר אותה ואינו ידוע מיהי (ע' 2 לפרוטוקול), ואילו הנתבעת 1 נטלה הלוואה יחד אביה ואימה (מוצג ת/7) כדי להגדיל את סכום הזכאות (ע' 4 לפרוטוקול).
מאידך, גויכר טענה בתצהירה, עליו לא נחקרה, כי הסיבה היחידה בגינה הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי היתה גירושם מהארץ של ניקולנקו. היא עצמה פרעה את תשלומי המשכנתא כסדרם. אם אכן טענה זו נכונה, אזיי צירופם של הלווים הנוספים פגע באמת ובתמים בערבים, שכן גירושם של ניקולנקו מהארץ הוא שגרם להגשת התביעה הנוכחית. אם אכן הנתבעים לא הבינו דבר וחצי דבר בשפה העברית, לא ניתן לשלול על אתר את טענתם כי לא ידעו על צירוף הלווים למרות שפרטי הלווים מופיעים על גבי הסכם ההלוואה, וכי צירוף זה פגע בזכויותיהם.
התובע הפנה בסיכומיו להלכת ע"א 1513/99 -
חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
.תק-על 2000(3), 396 ,עמ' 397, שם נדחתה טענתו של ערב לפיה לא הבין על מה הוא חותם מפאת קושי בשפה, אך שם בית המשפט לא נתן אמון בטענת הערבים לפיה לא שלטו בשפה העברית, ואילו בעניננו, לא ניתן עדיין לקבוע ממצא עובדתי בשאלה זו, בשים לב לכך שהפרשה התרחשה בשנת 1998, ולא בימים אלה, כך שקשה הסיק מסקנות בשלב הנוכחי מה היתה מידת שליטתם של הנתבעים בעברית לפני שמונה שנים, על יסוד מידת שליטתם הנוכחית בשפה העברית. זאת ועוד, בפרשת דטיאשוילי חלפו 16 שנה בין מועד עלייתו לארץ של הערב לבין מועד חתימתו על הערבות, ואילו בעניננו חלפו שנתיים בלבד.
6. הנתבעים טוענים כי התובע לא קיים את חובת הגילוי המוטלת עליו כלפי ערב מוגן. טענה זו נסתרת לכאורה על פניה מתוך עיון בחוזה ההלוואה מוצג ת/1, עליו מודפסים כל פרטי ההלוואה,וכן מתוך הודעה לחותם ערבות מוצג ת/3, עליה חתמו הערבים, הכולל אף הוא את הפרטים שיש לגלותם לערב. יחד עם זאת, אם הנתבעים אכן לא הבינו דבר בעברית, פשיטא שלא היו יכולים לקרוא את הסכם ההלוואה ואת ההודעה לערב. לכן, יש ליתן רשות להגן בטענה זו.
7. הנתבעים טוענים כי חתמו על חוזה ההלוואה בטרם חתמו עליו הלווים העיקריים. טענה זו נסתרת על פניה לגבי הנתבעת 1 מתוך העמוד השני לחוזה ההלוואה, שם אושרו חתימותיהם של הלווים ושל הערבים, כל חתימה בנפרד. חתימתם של הלווים אושרה ביום 20.10.1998. חתימתה של הנתבעת 1 אושרה רק ביום 22.10.1998.
באשר לנתבע 2, חתימתו אושרה ביום 20.10.1998, ביום אישור חתימת הלווים, אך גם אם הייתי מניח כי הוא חתם לפניהם, אין בכך כדי לגרוע מתוקפה של ערבותו, שכן אין חולק כי הוא התכוון באמת ובתמים לערוב לאימו, גב' גויכר. לפיכך, אין רשות להגן בטענה זו.
8. סיכומו של דבר, יש ליתן רשות להגן בטענה לפיה לא ניתן לנתבעים הסבר כלשהו בשפה המובנת להם בענין ערבותם ולכן לא קויימה חובת הגילוי כלפיהם, ובטענה לפיה הנתבעים לא ידעו על קיומם של לווים נוספים בשל חוסר ידיעתם את השפה העברית. יודגש, כי אם יתברר בסופו של יום כי ההלוואה הועמדה לפרעון מיידי בשל אי תשלומה, ולא רק בשל גירושם של ניקולנקו, אזיי לא תעמוד לנתבעים הטענה בענין צירופם של לווים נוספים בלא ידיעתם שכן במקרה כזה מה שהביא להגשת התביעה אינו קשור לצרופם של ניקולנקו כלווים.
9. התובע יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום. הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום לאחר מכן. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 26.2.2007 בשעה 11:30.
10.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום ז' בחשון, תשס"ז (29 באוקטובר 2006) בהעדר
הצדדים הנ"ל.
__________________
חגי ברנר, שופט