האם נפילת פלטת בטון מעגורן המותקן על משאית שהניפה אותה לצורך פריקתה, בשל שבירת המחבר שבו מחוברת הפלטה אליו, מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975? זוהי השאלה המרכזית נשוא החלטה זו.
א. רקע
1. תביעת פיצוי בגין נזקי גוף עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).
2. רקע התביעה הינו אירוע מיום 31/1/99, עת הוטל על התובע ועובדים נוספים לפרוק פלטת בטון במשקל שני טון ממשאית, עליה היה מורכב מנוף, המופעל באמצעות הכח המכאני של מנוע משאית. תוך כדי הפעלת מנוף המשאית, ניתק או נשבר מחבר ("שאקל"), והפלטה נפלה על התובע ופצעה אותו.
3. בעקבות האמור הגיש התובע תביעה נזיקית, אשר עברה גלגולים מספר ובה תבע בסופו של דבר, ששה נתבעים: כלל, חברה לביטוח בע"מ שהיא חברת הביטוח המבטחת את המשאית, בעל המשאית, נהגה ומפעיל העגורן, ובשלב מאוחר יותר, נוכח הכחשת חבותה של חברת הביטוח, הוספה "קרנית -קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" כנתבעת נוספת וכן המפעל עצמו - חיפה כימיקלים בע"מ, זאת נוכח הכחשת האירוע כתאונת דרכים (להלן: "כלל", "קרנית" ו"הנהג" בהתאמה, וככל שידרש הדבר - יכונו יתר הצדדים המעורבים בהתאם לקביעה בהמשך).
4. במסגרת החלטה קודמת בתיק זה, פוצל הדיון באופן שתחילה תידון שאלת החבות ובהתאם לתוצאתה תידון שאלת הנזק. מאליו מובן, כי תוצאת החלטה זו תמקד ותגדיר את בעל הדין מולו ימשך ההליך, תוך צמצום היריבות שנפתחה נגד הנתבעים האחרים.
ב.
המחלוקת
5. המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשאלות הבאות:
א. השאלה המרכזית הנוגעת להגדרתה או אי הגדרתה של התאונה כ"תאונת דרכים" בהתאם לחוק הפלת"ד.
ב. זהות המשאית המעורבת ושאלת הסמכתם של מפעיליה, זאת לצורך בחינת תקפות הפוליסה.
ג. תמצית טיעוני הצדדים
6. לטענת התובע, נופלת התאונה הנטענת בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. לטענתו, אירעה התאונה כתוצאה מהפעלת הכח המכאני של המשאית. ללא הפעלת המנוע, לא ניתן היה להרים את הפלטה. הכח המכאני הוא זה שאיפשר לפלטה להיות מורמת באויר והא זה שגרם לתזוזתה ברגע הנפילה. בנסיבות אלה מדובר בחזקה חלוטה מרבה, המכוונת למקרים בהם יעודו של הרכב הוא "רב תכליתי", תעבורתי ופעולות נוספות כבענייננו.
7. הנתבעת 4 - חיפה כימיקלים בע"מ, כמו גם הנתבעים 3 +5, מצטרפים לעמדת התובע ומדגישים, כי כל חמשת התנאים שנקבעו
בהלכת קואסמה (ע"א 6000/93
עזבון המנוח ואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי, פ"ד נ (3) 661), התמלאו בענייננו: 1. "מאורע", 2. שנגרם "עקב", 3. "ניצול כח מכאני", 4. של "הרכב", 5. בעת הניצול "לא שינה הרכב את יעודו המקורי".
8. הנתבעות "כלל" ו"קרנית" טוענות, כי אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק. לטענתן, אין ספק כי אין המדובר ב"שימוש", זאת בשל העובדה כי הרכב עמד בעת פריקת המטען. התאונה אינה מקיימת גם את אחת החזקות הקבועות, לרבות זו שעניינה "עקב ניצול הכח המכאני של הרכב", בהעדר קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, ישיר וממשי, בין הפעלת הכח המכאני של הרכב לפגיעתו של התובע. עפ"י הטענה האמורה, לא נגרמה הפגיעה עקב הכח המכאני של הרכב והתובע אף לא נפגע בשל הסיכון שיצר הכח המכאני של הרכב, אלא בשל המחבר שנשבר, ללא קשר לכח המכאני של הרכב, שלא הוא שגרם להינתקות הפלטה שנפלה. הסיבה בלעדיה אין, ה - causa sine qua non, היא שבירת המחבר ולא הכח המכאני של הרכב.
בעניין זה טוענות הנתבעות, כי המקרה דנן אינו תואם
להלכת אשטרום (ע"א 5919/96
אשטרום ואח' נ' דניאל רשלין ואח', פ"ד נ(3), 697, שכן שם פגעה קורה שעה שהמנוף שחרר אותה באמצעות הכח המכאני של המשאית, בעוד שבענייננו נשבר המחבר שבינו לבין כוחה של המשאית אין ולא כלום.
ד. הראיות
9. מטעם התובע העידו הוא עצמו, נתבע 5, מר פרוספר אסולין, ונתבע 6 מר אבו רגילה יאסר - הנהג (להלן: "פרוספר" ו"אבו רגילה" בהתאמה). כן צורפו המסמכים הבאים: תרשים מיקום ידיות מנוף המשאית, תעודת עובד ציבור בדבר רישיונו של העד אבו רגילה יאסר + צילום תעודת עגורנאי. מטעם התובע רשיון רכב, תעודת ביטוח רכב, תעודת בטיחות בעבודה לגבי כשירות המשאית, תעודת עגורנאי ואישור של הגוף המסמיך עגורנאים - דב ברנע מהנדסים בע"מ באשר לתשובה לתעודת העגורנאי. כמו כן הוגשה, בהתאם לצו שניתן עוד בשלב הדיון עצמו ונוכח התנגדות הנתבעות "כלל" ו"קרנית" לצילום התעודות הנ"ל, תעודת עובד ציבור מטעם אגף הפיקוח על העבודה במשרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, בנושא הסמכת פרוספר ואבו רגילה כמפעילי עגורן.
ה. תמצית העדויות הרלוונטיות
10. מעדות התובע עולה, כי לקח את הפועלים למקום העבודה, הלך להוציא דו"ח בטיחות ולאחר שהמשאית הגיע התחיל לפרוק אותה עד קרות התאונה (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 30-31, וכן עמוד 6 שורות 1-2). לדבריו, עמד הוא בסמוך למשאית (עמוד 6 שורה 13), עם הפנים לפלטה, כאשר המשאית נמצאת לשמאלו (עמוד 6 שורה 17). אמנם לא זכר הוא את שם הנהג, אך זכר שהיה בדואי (עמוד 4 שורות 5-6). הוא לא הסתכל על מפעיל המנוף, אלא על הפלטה (עמוד 7 שורה 26) ואינו יכול לציין בודאות האם פרוספר או אבו רגילה הפעילו את המנוף בעת נפילת הפלטה, אם כי מעיד שמי שהחל בפעולה היה אבו רגילה - הנהג (עמוד 12 שורות 1-2), המשאית היא של א.מ בנגב. (עמוד 9 שורה 27).
11. מעדות נתבע 6, מר אבו רגילה יאסר עולה, כי נתבע 5 - פרוספר עבד עם המנוף (עמוד 15 שורה 20), השאקל נשבר והפלטה נפלה על רגלו של התובע (עמוד 15 שורה 23). פרוספר עבד עם המנוף כאשר הוא והתובע הרימו חגורות לקשירת הפלטות (עמוד 15 שורות 20-21). העד עצמו עבר את הכשרתו כעגורונאי ביחד עם פרוספר בחברה המסמיכה - דב ברנע, עוד טרם התאונה (עמוד 16 שורות 18-22). על המשאית נהג רק הוא עצמו, (עמוד 18 שורות 11-12), כאשר לו יש רישיון נהיגה על המשאית (עמוד 16 שורה 7). הוא לא נהג בשום משאית חוץ מהמשאית המדוברת, שכן בחברה זו הייתה רק משאית אחת, בה נהג 3 שנים (עמוד 18 שורות 1-3), ואף לקח אותה הביתה (עמוד 18 שורה 20). כשהתחיל לעבוד לא היו נהגים ולא היו משאיות אחרות (עמוד 18 שורות 7-8).
12. מעדות נתבע 5, מר פרוספר אסולין עולה, כי הינו הבעלים והמנהל של נתבעת 3 (עמוד 19 שורה 29), שהיה במקום האירוע (עמוד 20 שורה 24), אין ברשותו משאית אחרת פרט למדוברת (עמוד 22 שורה 24). הוא חושב כי הפעיל את המנוף בזמן התאונה, אם כי יכול להיות שהנהג , נתבע 6 עשה כן (עמוד 23 שורות 9-10). הוא עצמו לא נהג במשאית (עמוד 23 שורה 5). המשאית בזמן התאונה הייתה מבוטחת ב"כלל" (נתבעת 1) (עמוד 25 שורות 20-21). בביטוח חבות מעבידים היה מבוטח אצל חברת נגה - חברה לביטוח (עמוד 27 שורות 5-6). מאשר שהתאונה קרתה בגלל שהשאקל נשבר ואילולא השאקל היה נשבר התאונה לא הייתה קורית (עמוד 27 שורות 7-8). עפ"י עדותו, לא ניתן להפעיל את המנוף בלי שהמנוע פועל (עמוד 27 שורות 15-16).
ו. דיון
א.
האם האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד?
13. המחלוקת המרכזית בין הצדדים, נסובה כאמור בשאלת היותה של התאונה "תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. ככל שהתשובה חיובית, יש לבחון האם חלה החבות על המבטחת - "כלל", או בהעדר כיסוי ביטוחי על "קרנית". במידה והתשובה לשאלה שלילית, היה עלינו לבחון האם קיימת חבות מכוח כלפי יתר הנתבעים, מכח דיני הנזיקין.