בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי הופעת המבקש, מיום 01/05/05.
נשוא התובענה תשלום עבור שירותי תקשורת להם טוענת המשיבה.
טענות המבקש
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי מעניקה לבית המשפט,סמכות רחבה ביותר לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד או בהעדר כתבי טענות. השיקול הגלום בתקנה 201 הוא רעיון עשיית צדק , כי תינתן לבעל דין שעת הכושר להשמיע דברו בין אם החמיץ את השעה לעשות כן ובין אם לאו. הלכה נהוגה היא בבתי משפט כי לעולם יש להעדיף את עשיית הצדק על פני עמידה נוקשה על סדרי הדין. נטען כי בפסק דינה של כבוד השופטת ד' דורנר ברע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה ,פ"ד נה (5) 43, נקבע על ידה שני כללים מנחים בסוגיה של ביטול פסק דין בהעדר צד:
1. פסק דין שניתן בהעדר הגנה או בהעדר הופעה יבוטל מתוך "חובת הצדק" עת נפל פגם בהליך של מתן פסק הדין.
2. לבית המשפט שיקול דעת נרחב לבטל פסק דין ,אף אם לא נפל כל פגם בעת מתן פסק הדין.
המבקש פונה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק בגין מחלה אשר חלה בה.
המבקש טוען בבקשתו כי לבית המשפט יש סמכות לבטל את פסק הדין מתוך שיקול דעתו הבלתי מוגבל באמצעות שאלת שתי שאלות , האם הראה המבקש הגנה לכאורה מפני התובענה? מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש?
אם אי ההופעה לא נבעה מזלזול מכוון בהליך המשפטי, יעתר בית המשפט לבקשת הביטול, אפילו כאשר אי ההופעה נגרמה עקב רשלנות בעל דין.
בשל מחלה של המבקש אשר פקדה אותו ובגינה היה מרותק למיטה, נבצר ממנו להתייצב לדיון. לסיכויי ההגנה ,יודגש כי אין על המבקש להוכיח עד תום את טענות ההגנה, אלא די בראיה לכאורה שלמבקש סיכוי טוב להצליח בהגנתו. המבקש טוען בסיפא הבקשה כי למשיבה לא נגרם כל נזק בגין העובדה שהמבקש לא יתייצב , לעומת זאת למבקש יגרם נזק בל יתואר אם יינעלו בפניו שערי בית המשפט ולא תינתן לו הזמנות להוכיח את טענותיו.
טענות המשיבה
ביום ה-01.05.05 ניתן פסק דין כנגד המבקש מאחר ולא התייצב לדיון ביום ה-05.04.05 , למרות שההזמנה לדיון נמסרה לידיו כעולה מאישור המסירה מיום ה- 15.03.05 .בסיבת מחדלו - אי התייצבות המבקש לדיון , המבקש לא מפרט מהי המחלה הפקדה אותו, ואינו מפרט נתונים או אישורים מתאימים בדבר מחלתו ובכך התעלם מחובתו כבעל דין.
כבר נקבע בע"א 4294/03 אבו סביתאן נ' חברת מג'לס אלאסכאן ,כי אישור מחלה איננו מניח את הדעת , אינו מפורט ואין בו לשכנע שנבצר מהמערער להתייצב ביום הדיון. המבקש גם לא נתן הסבר מדוע לא טרח להגיש בקשה או להודיע למשיבה כי לא יופיע לדיון על מנת למנוע הוצאות מיותרות. כמו כן המבקש לא טרח אף לאחר מועד הדיון להגיש הודעה מתאימה לבית המשפט ולא למשיבה.בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בבר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ מ"י פד"י לט (3) 279 נקבע כי גם טענת שכחה אין בה להצדיק את אי התייצבות לדיון.
מחדלי המבקש נותרו ללא הסבר מוצדק והתנהגות המבקש הוגשה בחוסר תום לב, מחדלי המבקש נותרו ללא הסבר מוצדק, והתנהגותו עולה עד כדי זלזול מוחלט בסדרי הדין.כמו כן גם סיכויי ההצלחה אינם מפורטים אלא המבקש מפנה לבקשת הרשות להתגונן. נטען כי אין למבקש טענות ההגנה שיש בהן להראות סיכויי הצלחה כלשהם, בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון כי על המבקש ביטול פסק הדין להתכבד ולפרט בתצהירו את הגנתו, ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שריסון כלל אינווסטמנט האוס בע"מ פ"די לז (4) 485 .
המבקש העלה טענות בעלמא וללא כל ביסוס , שהינן משוללות כל יסוד ואחיזה במציאות וכל מטרתן הינו ניסיון נוסף להתחמק מהתחייבויותיו.
דיון
הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה...רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה".
(ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02
בנק לאומי לישראל בע"מ נגד
מיכאלי (טרם פורסם).
ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 -
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:
"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו....
שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...".
וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 -
ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור:
"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.
מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר".
עיננו הרואות כי שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד; ביטול מתוך חובת הצדק וביטול עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהיעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא הייתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. עצם הפגם שנפל בהליך מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה, ולבית המשפט אין במקרה זה שיקול דעת שלא לבטל את ההחלטה.
שונים הם פני הדברים כאשר מתבקש בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כאשר המבקש הוזמן כדין אך לא הופיע. במצב דברים שכזה נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק את סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין.
ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט.
בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות.
(ראה לעניין זה רע"א 8292/00
גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק - על,2001(1) בעמ' 1121).
הדרך לביטול החלטה ואו לחילופין פסק דין קבועה בתקנות 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984:
201. "
ביטול החלטה על פי צד אחד":
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".