החלטה בתיק א 18175/03

ביום 3.10.04 יצאה תחת ידי החלטה ובא ציוויתי על הנתבעת 1 לגלות מסמכים כנדרש. קבעתי בצורה ברורה, כי מנהל הנתבעת 1 הסתיר מידע מבית המשפט ומהצד שכנגד באופן שאינו ראוי. שקלתי אף למחוק את הגנתה של הנתבעת 1 לאור העיוות הבולט בגילוי המסמכים מטעמה. ברם, על פי הדין הנוהג, נהגתי עימה אורך רוח ואפשרתי לה למסור תצהיר גילוי מסמכים מעודכן תוך 30 יום. כן, הוריתי כי עיון במסמכים יבוצע 30 יום לאחר מכן.

ניתן היה לצפות כי לאחר החלטה זו יבוצע הנחוץ. הנתבעת 1 אמורה הייתה להבין כי בית המשפט נהג עימה סבלנות, אך הגיעה העת לציית לצווים.

במקום הודעה כי הנתבעת 1 קיימה את חיוביה, קיבלתי מאת התובעת ביום 18.11.04 בקשה ובה צוין, כי הנתבעת 1 לא שלחה תצהיר גילוי מסמכים מעודכן.

בשולי ההודעה, חזרה התובעת על הבקשה למחיקת ההגנה מחמת אי ציות לצווי בית המשפט. הבקשה נשלחה לתגובת הצד שכנגד, וכאילו לא היו דברים מעולם - חזר מנהלה של הנתבעת 1 על העמדות שהציג טרם ההחלטה מיום 3.10.04, כי מסמכים כאמור אינם בנמצא.

ביום 19.12.04 שבתי והוריתי על ביצוע הנ"ל. מאז נדם קולה של הנתבעת 1 בסוגית החובות המוטלות עליה. יחד עם זאת, הנתבעת 1 ידעה להעלות דרישות לקבל מסמכים הנחוצים לה, ואף ניתנו צווים בעניין זה, ראה לדוגמא את החלטתי מיום 6.12.04.

ביום 12.1.05 הגישה התובעת בש"א למחיקת הגנת הנתבעת 1 בשל אי ציות להחלטה מיום 3.10.04. היום טענו הצדדים בעל-פה בפניי בעניין זה.

שוכנעתי, כי מנהל הנתבעת 1 טומן ראשו בחול ואינו מכיר בלגיטימיות של ההחלטה מיום 3.10.04, ובחובתו למלא אחריה. התשובות לשאלון אותן שלח, רצופות בהתחמקויות -  כאלה שקדמו להחלטה מיום 3.10.04.

ציינתי מפורשות, כי אינני מקבלת את עמדתה של הנתבעת 1, כביכול מסמכים כאלה שהתובעת דורשת לעיין בהם אינם קיימים, הוריתי על גילויים ולכן גישתה של הנתבעת 2 מהווה דה-לגיטימציה של החלטת בית המשפט, וזאת אין לקבל.

על ההחלטה מיום 3.10.04 לא הוגשה בר"ע ועל הנתבעת 1 היה לפעול לפיה ולא להתעלם ממנה.

בית המשפט נתן לנתבעת 1 די והותר ארכות כדי לרפא את מחדליה.

מאחר והנתבעת 1 מתעקשת לנהוג כטוב בעיניה, תוך התעלמות מוחלטת מצווי בית המשפט, דומה כי אין מנוס אלא לעשות שימוש במנגנון אשר הועמד לרשות בית המשפט בתקנה 122 לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד-1984.

ראה בספרו של כבוד הנשיא,  השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", הוצאת סיגא, מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג - 2003 בעמ' 173: "אם נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו, עלול בית המשפט למחוק את כתב טענותיו ובערעור לא יתערבו בכך. ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל נ' עמנואל חברה לסחר עצים, פד"י נו(4) 817".

במקרה דנן, הנתבעת 1, באמצעות מנהלה, קיבלה  די והותר ארכות.

הנתבעת 1 נחקרה ונמצאה כמי שמסתירה מסמכים. הנתבעת 1 קיבלה ארכה לגלותם ולא עשתה כן. טענות מר מקובר דוד, מנהלה של הנתבעת 1, היום היוו חזרה על הטענות שנשמעו בפניי לפני חודשים, עובר להחלטה שניתנה על ידי ביום 3.10.04.

התוצאה היא, כי באין דרך אחרת לנהל את ההליך ולאחר שצווי בית המשפט אינם מקוימים על ידי הנתבעת - יש למחוק את הגנת הנתבעת 1 וכך אני מורה.

אשר לטענות הנתבעת 1 כי היא זכאית לקבל מסמכים מטעם התובעת, בעניין זה נתתי צווים. אולם, לאור ההפרות הבוטות של הנתבעת 1 עצמה, אינני רואה מקום לבוא חשבון עם התובעת בעניין זה. זכותה של התובעת לקבלת מסמכים הוכרה בהחלטות שיפוטיות חודשים לפני בקשותיה של הנתבעת 1. משזו לא מילאה אחר הצווים, לא תוכל לבוא לבית המשפט בבקשת סעד. 

אשר לתביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3, יש להמשיך את הבירור בה.

סיכום

אני מורה על מחיקת הגנתה של הנתבעת 1 מחמת אי ציות לצווי בית המשפט ואי גילוי מסמכים. פסיקתא תוגש לחתימתי.

אשר לנתבעים 2 ו-3, יש להמשיך ולברר את ההליך.