החלטה בתיק א 1871/06

1. מבקש מס' 2, איתן ראובני (להלן: "המבקש"), עוסק בתחום יבוא, שיווק והתקנה של חלונות, מוצרי הצללה ודלתות שנים רבות, כאשר עסקו מנוהל במסגרת החברה, מבקשת 1 (להלן: "החברה") והוא משווק באמצעות הלוגו APEX המופיע באותיות אדומות על פני 4 ריבועים קטנים זהים. החברה מציגה עצמה כמי שמייבאת, משווקת ומתקינה את המוצרים הנ"ל מאיכות מעולה, ולפי הנספחים לבקשה נראה לכאורה כי השקיעה משאבים ניכרים בפרסום ובשיווק במשך השנים. בשנת 1992 אף נרשם סימן מסחרי על שם  APEX בסוג 6 - חלונות ותריסים כולם עשויים ממתכת, בשנת 2000 נרשם סימן מסחרי על שם זה בסוג 20 - חלונות ותריסים העשויים עץ ו/או פלסטיק, ואילו בסוף שנת 2005 הגיש המבקש בקשה לרישום סימן מסחרי תחת סוג 37 - שירותי עיצוב, ייצור, יבוא, שיווק, מכירה, התאמה והתקנה של חלונות ודלתות. בנוסף על כך התקינה החברה אתר אינטרנט באיכות גבוהה בשם www.apex.co.il .

לטענת המבקשים נודע להם בחודש אפריל 2006 כי נראתה בחיפה מכונית שעליה מתנוסס הסימן ATEX באורח זיהה לסימן שלהם, קרי באותיות אדומות על 4 ריבועים זהים, כאשר השוני היחיד הוא בחילוף האות T במקום P. בבירור שערכו הסתבר למבקשים כי הרכב שייך למשיב 3 וכי קיים באינטרנט אתר בשם www.atex.co.il  של גוף בשם ATEX חברה לבניה ולשיפוצים ומתחם זה רשום בשם משיב 2, אמיר הרוש (להלן: "המשיב"). אתר האינטרנט היפנה, בין היתר, לכתובת שבה התנהל עיסקה של משיבה 5   והוברר כי באותה כתובת מתנהל בית-עסק תחת השם: בלגי חלונות אלומיניום לבנין מקבוצת ATEX חברה לבניה".

2.   המבקשים עותרים למתן צו זמני האוסר על המשיבים לעשות כל שימוש בסימן המסחרי הרשום APEX או כל סימן הדומה לו, לרבות הסימן ATEX, שכן לטענתם מדובר בשימוש מפר ומטעה בשם ובסימן הדומה במראה, בצליל ובצבע לשמה של המבקשת ו/או ללוגו שלה ובכך יש פגיעה במוניטין שרכשו המבקשים במהלך 30 שנה. העילות שבפי המבקשים הן: הפרת סימן מסחרי, גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת, הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר שלא כדין.

3.   בשלב ראשוני זה בו אנו מצויים ראוי לבחון באם הוכיחו המבקשים קיום זכות לכאורה בעילות שלהפרת סימן מסחרי וגניבת עין. אין הכרח לסקור עתה את כל העקרונות הקבועים בחקיקה ובפסיקה בסוגיות אלה, ודי להתייחס אליהם בקצירת האומר.

      לגבי הפרת סימן מסחרי מצינו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר כי:

      " 'הפרה' - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -

      (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר.

      (2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר".

      ואילו לגבי העוולה של גניבת עין - עוולה זו שהייתה קבועה בעבר בפקודת הנזיקין קבועה היום בחוק עוולות מסחריות, שם קיבלה את לבושה החדש. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות מגדיר גניבת עין מהי:

      "1 .(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

      עוולה זו במקורה, ואף כיום, נועדה להגן על המוניטין של מי שמוכר טובין או נותן שירות מפני מצג מטעה כאילו המוצר או השירות של אחר קשורים לבעל המוניטין. על השוני בין העוולה המוכרת זה שנים בפקודת הנזיקין לבין הגדרתה בחוק עוולות מסחריות עמד בהרחבה פרופ' מ' דויטש בספרו עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב).

      לעניין ההגדרה של העוולה בכל הנוגע ליסוד ההטעיה אין שוני עקרוני בין העוולה המקורית לנוסחה בחקיקה החדשה, וככל שיש חידוש הרי הוא מרחיב את ההגנה בעוולה של גניבת עין ומחילה לא רק על נסיבות שבהן הנכס או השירות עלולים להיחשב בטעות כנכס או שירות שמקורם בעוסק אחר, אלא די בכך שייחשבו בטעות כבעלי קשר לעוסק אחר (ראה עא 02 / 3559 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט פ"ד נט (1) 873, 880).

לגבי עוולה זו מצינו כי  מבחני ההשוואה המקובלים שנקבעו בפסיקה מדגישים ארבע נקודות עיקריות:

      א. מבחן העין והצליל - מבחנים אלה מכריעים.

      ב. סוג המוצר.

      ג. חוג הלקוחות.

      ד. נסיבות כלליות של הענין.

(ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3)275).

      ברע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, נפסק בסוגיה זו: