החלטה בתיק א 25509/05

בפניי בקשת רשות להתגונן, בפני תביעה כספית.

טענות המשיבה

המשיבה הינה חברה רשומה כדין ,העוסקת במתן שירותי חקירות. המבקש הזמין עבודת חקירה מן המשיבה. סוכם בין הצדדים הסכם מתן שירותי החקירה ותמורתו. מנהלי המשיבה מסרו בסיום מתן השירותים דו"ח חקירה בצירוף חשבון שכ"ט על סל כולל של 81,989 ש"ח . המבקש שילם על חשבון החוב סך של 52,920 ש"ח. הדרישה ליתרת התשלום לא נענתה מצד המבקש. 

טענות המבקש 

המבקש אשר היה  דירקטור בחברת דן התבקש לבדוק חשדות להתנהגות בלתי נאותה של היו"ר מועצת המנהלים של חברת דן. לשם כך שכר את שירותי המשיבה.בסיכום בין הצדדים נטען כי שכ"ט המשיבה ישולם רק במידה והמשיבה תעמוד ביעדים שהוצבו לה  כלומר ראיות חד משמעיות בעניין חפותו או אשמתו של יו"ר מועצת המנהלים.עוד נטען כי המשיבה מעולם לא העבירה למבקש כל דו"ח לגבי עבודתה ,ולאור חששות המבקש כי עבודת המשיבה אינה מקצועית ,ויתר על שירותיה. לגרסת המבקש שולם למשיבה 10,000 דולר לצרכי פשרה. גם לאחר התשלום לא התקבל לידי המבקש כל דו"ח הכולל פירוט שירותי המשיבה.

דיון-

הלכה פסוקה היא כי, בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133

ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437

ע"א 544/81 ,604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי הנתבע  דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. 

כך נתבע, אשר מבקש רשות להגן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להגן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).

מן הכלל אל הפרט

בדיון שהתקיים ביום ה-07/06/05 טען המבקש בסיכומיו כי נספח א' לכתב התביעה מהווה הצעת מחיר לביצוע חקירה . אין מדובר בהסכם לתשלום 15,000 דולר אלא מדובר במכלול של בין 60-80 פריטים, במשך תקופת העבודה שלגבי כל אחד הפריטים הייתה צריכה לבוא הסכמה והוראה מפורשת. שולם סך של 10,000 דולר לצורכי פשרה ואין ראיות נוספות שמצביעות כי נספח א' לעיל מהווה סכום קצוב לגבי השירותים שניתנו על פי אותו הסכם.

המשיבה בסיכומיה טוענת כי מדובר בהסכם חד משמעי, המבקש חתם באופן אישי, בחוזה מצוין סכום קצוב ואם אכן הייתה פשרה על פי טענות המבקש, אין ראיה המאשרת הזאת.

אכן נספח א' מפרט עלויות לשירותי החקירה, אך לא סכום קצוב לעניין התשלום אשר יחול על המבקש.

לא הוצגה בפניי כל ראיה לכל שירות אשר ניתן על ידי המשיבה או דו"ח המפרט ביצוע שירות חקירות עבור המבקש. אין צורך להכריע בשלב זה אם מדובר בהסכם או הצעה. לעניין בקשת הרשות להתגונן, די בטענה כי מדובר בהצעה ולא בהסכם.

הכלל הוא כי בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. בשלב זה בית המשפט אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מהנחה שהאמור בתצהיר הוא אמת.

לא שוכנעתי ע"י המשיבה כי המבקש לא זכאי להוכיח את טענתו. הרי שאם נקנה לטענות המבקש, את האמינות הלכאורית כנדרש בשלב זה, טענות אלו, אינן אך "סתמיות" ומשכך קיימת בהן הגנה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

אי לכך, הנני משתמשת בסמכותי על מנת לאפשר למבקש את יומו בביהמ"ש ולאשר ל את בקשת הרשות להתגונן באופן חלקי לגבי חלק מהתביעה.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

התיק יועבר לניסיון גישור במנ"ת.

התובע/ת י/תשלים הליכים על פי תקנה 214 ב' 1 לתקסד"א, בתוך 14 יום מהיום, והנתבע/ת בתוך 14 ימים נוספים.

הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית שלהם ושל כל עדיהם תוך 45 יום לאחר מכן.