מונחת בפני בקשה לחיוב בהפקדת ערובה.
רקע :
התובעת/משיבה , גורסת כי בין הצדדים היה בעבר הסכם הפצה של מוצרי תוספי תזונה, ויטמינים ומינרלים לספורטאים. מדובר בהסכם בעל פה .
לטענת המשיבה, במהלך חודש אוגוסט 2006 או בסמוך למועד זה, התגלה לה כי המבקש החל להפיץ ולשווק את המוצרים, בדרכים המנוגדות לסיכום בין הצדדים.
ניסיונות לפתרון המחלוקת בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט, לא נשאו פרי, ומשכך הגישה המשיבה התביעה דנן, ביום 8.7.07, בגין הסך של 900,000 ש"ח.
ביום 13.1.08 הגיש המבקש את הבקשה דנן, לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ש"ח.
טענות המבקש :
ביום 18.10.06 הגיש המבקש כנגד המשיבה, תביעתו בסדר דין מקוצר (להלן:
"התביעה הראשונה"), לתשלום סך של 66,437 ש"ח, בגין סחורה אשר סיפק, לטענתו, למשיבה.
ביום 1.3.07 הגישה המשיבה בקשת רשות להתגונן, ובמסגרתה גרסה כי אכן קיבלה את הסחורה, אולם עומדת לה טענת קיזוז, וכי היא עומדת להגיש תביעה נזיקית בגין הפרה נטענת של הסכם בלעדיות, הסכם בעל פה.
ביום 15.4.07 ניתנה החלטת ביהמ"ש לפיה בקשת הרשות להגן נדחית, שכן היא אינה מגלה כל הגנה.
כמו כן ציין בית המשפט כי טענת הקיזוז נטענה באופן כללי וסתמי, ללא פירוט כלשהו.
לאור כך, טוען המבקש, התביעה דנן הינה תביעת סרק, אשר לא הייתה מוגשת אלמלא הגיש המבקש את תביעתו הראשונה.
לטענת המבקש, המשיבה לא שילמה את חובה הפסוק בפסק הדין בתביעה הראשונה ואילצה את המבקש לפתוח בהליכי הוצאה לפועל.
המבקש טוען, כי קיים חשש ממשי כי לא יעלה בידו לגבות את הוצאות המשפט, באם תדחה התביעה, וזאת בשל התנהלותה של המשיבה בתביעה הראשונה. לטענתו, על אף שבמסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הקדים וביקש עיקולים בטרם מסירת אזהרה, לא עלה בידו לעקל כספים מידי המשיבה. בלית ברירה, טוען המבקש, הוא פנה לראש ההוצל"פ בבקשה למתן צו עיקול מיטלטלין, אשר נתקבלה. בסופו של יום, כך לטענת המבקש, לאחר שנוכחה המשיבה כי המעקלים נמצאים במקום עסקיה, הגיעה להסדר כספי עם המבקש.
המבקש חושש, כי במקרה שבסופו של יום תידחה תביעתה של המשיבה, יהיה עליו לעבור, שוב, "מסכת ייסורים" על מנת לזכות בהוצאות אשר ייפסקו לטובתו, אם ייפסקו.
לטענת המבקש, יכולתה הכלכלית של המשיבה אינה רלוונטית לבקשה, שכן אין כל קשר בין יכולתה הכלכלית לבין ביצוע פסקי דין בהם היא מחויבת.
לטענת המבקש, התובענה דנן הינה מופרכת, ואינה עומדת בדרישות הסף שנקבעו ע"י המחוקק הן מן הפן המהותי, והן מן הפן הפורמלי, ועל כן דינה להידחות או להימחק על הסף מחמת העדר עילה.
טענות המשיבה :
המשיבה מציינת, כי במקרה בו מדובר בתובעת שהינה חברה, קיים הסדר שונה ככל שמדובר בהפקדת ערובה, אשר קבוע בסעיף
353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן:
"חוק החברות").
לטענת המשיבה, התנאי היחיד לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה, הינו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, במידה ותפסקנה.
לטענת המשיבה, היא חברה פעילה בישראל, בעלת נכסים וכספים. יש לה את היכולת, כך לטענתה, לשלם את ההוצאות, במידה ותידחה תביעתה, מה עוד שבבקשה עצמה לא נטען כי יש לה קשיים כלכליים.