בפני בקשת הנתבעת 1 (להלן:
"המבקשת") למחיקת כותרת, בטענה כי כתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה מגלה על פניו, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי התביעה אינה נכנסת בגדרי העילות המוכרות בדין להגשת תביעה בהליך של סדר דין מקוצר. שכן על המבקש להגיש תביעתו בסדר דין מקוצר להיכנס לגדרן של העילות המפורטות בסעיף 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:
"התקנות"), בהינתן כי תביעה בסדר דין ייחודי זה מקפחת את זכויותיו של הנתבע על פי סדר דין ברגיל. לטענת המבקשת כתב תביעה שה, אינו עומד בשלושת התנאים המפורטים בתקנות, סכום קצוב, תביעה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים וראיה בכתב. ולטענתה, יש לה טענות טובות ומוצדקות כנגד תביעת המשיבה אותן הנה זכאית לשטוח בזכות ועל פי דין במסגרת כתב הגנתה.
לטענת המבקשת, כידוע, הדרישה לסכום קצוב הנה תביעה מבוססת על סכום כסף שניתן לקביעה על ידי חישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה וכי מאידך תביעת פיצויים הטעונה הוכחה בראיות ונתונה לשומה של בית המשפט, אינה נופלת בגדרה של דרישה מקדמית זו.
לטענת המבקשת, התביעה מפרטת עילות וסעדים שאינם עולים כלל בקנה אחד עם הדרישה לסכום קצוב כפי שפורשה בפסיקה, בסעיף 33 לכתב התביעה מבקשת המשיבה כי בית המשפט יפסוק לטובתה פיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק בגובה 10,000 ש"ח וזאת מכוח חוק הגנת הצרכן (פיצוי לדוגמא), התשס"ו- 2006. לטענת המבקשת, המדובר הוא בהצעת חוק. לטענתה, המשיבה לא מפרטת האם פיצויים סטאטוטוריים הנם בגדר "סכום קצוב" לשם תנאי הסף הנדרש לשם הגשת תביעה בסד"מ, הרי שבניגוד גמור לאמור בכתב התביעה, מדובר בהצעת חוק אשר טרם הבשילה לדבר חקיקה, הנה כי כן, ומבלי להידרש לטענות ההגנה המוצדקות של המבקשת בשלב זה. בנוסף, מבקשת המשיבה כי הנתבעים יפצו אותה בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לה. ודוק טוענת המבקשת, כי לא רק שאין חולק כי מדובר בפיצוי נזיקי לכל דבר ועניין, אשר בינו לבין סכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשים כדרישת סעיף 202 (1)(א) לתקנות, אין ולא כלום, הרי שהמשיבה מגדילה ודורשת כי הנתבעים יפצו אותה בגין הוצאות טלפון ושעות עבודה מבוזבזות ועוגמת נפש בגין פגיעה זמנית, כביכול ביכולת ההשתכרות שלה.
לטענת המבקשת, מרביתו של הסעד המבוקש על ידי המשיבה בתביעה הנו פיצוי נזיקי המבוקש בעיקרו בגין עוגמת נפש ונזקים עקיפים. מבלי להיכנס לעובי הקורה טוענת המבקשת כי יש לה הגנה טובה וכי לא ניתן לחשב את הסעד באופן אריתמטי פשוט.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי לגביה לא מתקיים התנאי המקדמי בסעיף 202 (1)(א) לתקנות בדבר "תביעה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים" והמשיבה לא טרחה להביא ראיות התומכות בכך. אתר האינטרנט אותו מפעילה המבקשת הנו קניון וירטואלי המשמש פלטפורמה לפעולות השיווק והמכירה של ספקים שונים, כדוגמת נתבעת 2, אולם אין כל חוזה או התחייבות מפושים בין המבקשת עצמה למשתמשים אחרים באתר, דוגמת התובעת, לפיו המבקשת מחויבת לאספקת המוצרים המוצגים באתר, הנרכשים בעיקרם בהתקשרות ישירה של המשתמש מול הספקים עצמם. בשולי
לטענת המשיבה, אין לקבל את טענת המבקשת כי כתב התביעה לא מלמד על חוזה התקשרות בין הצדדים. ההזמנה, חשבונית המס וחיוב כרטיס האשראי של המשיבה צורפו לכתב התביעה. לטענתה, לאור העובדה שהמחשב סופק והגיע לביתה מלמד על חוזה, הן בכתב לפי המסמכים המצורפים לכתב התביעה והן בהתנהגות בהספקת המחשב לביתה. על המבקשת כגוף גדול, המשרת ציבור רחב מהאוכלוסייה לפעול ביושר ובהגינות ובתום לב וחלה עליו חובת גילוי נאות ואף מוחמרת לא להטעות את הציבור הרחב שקונה בעסקת מכר מרחוק וללא ראיית המוצר טרם קנייתו וחמור מכך, שימוש במושגים מטעים כמו "המחשב כולל... והמחשב תומך..." כאשר יש לעשות הבחנה ברורה בין חומרה לתוכנה.
לטענת המשיבה, הקונה הסביר אינו מומחה למחשבים וכיצד הם בנויים ומאחר ומושגים מקצועיים טכניים אינם שגורים על לשונו ו/או הבנתו- מסתתרת המבקשת מאחורי חיפוי וצעיף המסתיר את משמעות המילים. לדעת המשיבה, יש עניין לציבור לדעת שקהל צרכנים מתפתה לקנייה במחיר X כאשר אח"כ יצטרך להוסיף מחיר מסוים מבלי לדעת זאת מראש.
לטענת המשיבה, היא שקלה להגיש תביעתה כתובענה ייצוגית נגד המבקשת, אך משלא עשתה זאת הרי שעמדה בתנאי סד"מ לאור שיש חוזה והסכם קצוב עלות המחשב+ עלויות נוספות עקב ביטול העסקה.
לטענת המשיבה, במידה ויחליט בית המשפט להעביר את התובענה למסלול שמיעת משפט אחר, הרי שהיא מבקשת רשות להגיש תביעתה במסגרת תובענה ייצוגית מאחר ויש אנשים שהזמינו מחשב על פי פרסום ולא קיבלו מה שהזמינו ומדובר בהטעיית הציבור. לטענת המשיבה נגרם לה נזק רב עד כה ובקשת המבקשת היא רצון למשוך זמן במעבר לשמיעת המשפט כתביעה רגילה וכך ימשיכו למכור עוד אלפי מחשבים לצרכנים תמימים שלא מבינים מושגים מקצועיים ושצריכים להיות מופנים לאנשי מקצוע בלבד.
לטענת המשיבה, התנאים אותם מציינת המבקשת הנם חוזה והתחייבות מפורשת, אשר בהתאם לו סופק המחשב, מה עוד, שגם בתקנון המבקשת ובחוק נאמר שבעסקה חסרה שהיא עסקת מכר מרחוק, ניתן להחזיר את המוצר תוך 14 יום ולקבל את כל הכסף בחזרה. ולא ייתכן כי המבקשת תברח מאחריותה בכנותה קניון וירטואלי.
מאחר והמבקשת פרסמה הצעה באתר שלה והתובעת עשתה קיבול ההצעה משמע נכרת חוזה בין הצדדים ויש סכומים הקניה והמשיבה עבור המוצר ואף קיבלה אותו. טענת המבקשת שאין חוזה היא טענה חסרת תום לב, יתרה על כך ההזמנה בוצעה במבקשת גם שהיא הזמינה אצל וולקום (נתבעת 2) ויש אחריות גם על המזמין וואלה (המבקשת). לטענת המשיבה, מאחר והמבקשת פרסמה הצעה באתר שלה והמשיבה עשתה קיבול משמע נכרת חוזה בין הצדדים ויש את סכומי הקניה אשר המשיבה שילמה עבור המוצר וקיבלה אותו.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [תיקון אחרון: 19/9/04] .
202. תביעות לפי סדר דין מקוצר [269]
ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:
(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -
(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;
(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;
(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;
(3) תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 12, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב.