1. זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 12.3.06 בהעדר הגנה, בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן:
"חוק הפיצויים").
התובע (להלן:
"המשיב") נפגע בתאונת דרכים ביום 10.10.05, ונגרם לו לטענתו שבר במרפק שמאל, כאבים בצלעות וכאבים בשורש כף יד שמאל.
2. כתב התביעה הוגש ביום 19.12.05. משלא הוגש במועד כתב הגנה ע"י הנתבעת (להלן:
"המבקשת"), הגיש המשיב ביום 9.2.06 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בבקשה זו ניתנה החלטה לפיה על התובע להמציא תצהיר ומסמכים התומכים בתביעתו (אישורים רפואיים אודות הפגיעה, צילום ת. חובה, וצילום רישיון נהיגה תקף במועד התאונה), ולאחר המצאת המבוקש, ניתן ביום 12.3.06 פסק דין בהעדר הגנה, אשר חייב את המבקשת לפצות את המשיב, בגין נזקיו בתאונה, בסכום של 35,000 ש"ח, אותו עותרת כעת המבקשת לבטלו.
3. בבקשתה, ובתצהיר סגנית מנהלת מחלקת התביעות אצל המבקשת שתומך בבקשה נטען כי עקב טעות אנוש במחלקת התביעות של המבקשת, ולא מחמת זלזול חלילה בבית המשפט, לא הועבר התיק לעורך דין חיצוני ולא הוגש כתב הגנה במועד. המבקשת טוענת כי פנתה למשיב בבקשה לקבל ארכה להגשת כתב הגנה בתיק למשך כחודשיים, וזאת לצורך בירור חבותה וכן לבירור גובה הנזק, והמשיב המשיב הסכים לארכה המבוקשת. יחד עם זאת, לא פורט בתצהיר התומך בבקשה מתי התבקשה האורכה, ולא צורפה כל אסמכתא, כגון: מכתב לוואי המאשר קבלת הארכה הנטענת להגשת כתב הגנה.
עוד המבקשת טוענת, כי לא מונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובע ובנסיבות העניין, פסיקת פיצויים בסכום של 35,000 ש"ח היה צעד חריג וקיצוני. יתרה מכך, טוענת המבקשת כי על יסוד תצהיר הבריאות שצרף המשיב לכתב התביעה, למשיב עבר רפואי משמעותי לרבות תאונת דרכים נוספת שעבר ומחלות מהם סבל, אשר מחייבים בירור הנזק, ואפשר כי יביאו לשינוי הסכום שיפסק למשיב.
עוד טוענת המבקשת, כי המשיב הינו עורך דין במקצועו ולכן הליכי בית המשפט ידועים לו ומן הראוי היה, נוכח הארכה שנתן למבקשת להגיש כתב הגנה, לפנות למבקשת בטרם ביקש מתן פסק דין.
4. המשיב מתנגד לבקשה.
המשיב מציין, כי מעולם לא עבד כעורך דין ורישיונו הופקד מרצון בלשכת עורכי הדין, ואין הוא מבין כיצד עניין זה רלבנטי לתביעה. המשיב טוען, כי המבקשת מעולם לא פנתה אליו להארכת מועד להגשת כתב הגנה.
באשר לגובה הנזק, טוען המשיב כי לא טען בכתב התביעה לנכות קבועה ועל כן אין צורך במינוי מומחה רפואי, כך שגם לו התנהל המשפט כדבעי, סביר להניח כי תוצאותיו לא היו שונות.
5.
דיון
מוכרים שני מסלולים לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק - אם נפל פגם בהליך מתן ההחלטה, וביטול לפי שיקול דעת - ואזי נהוג להפעיל מבחן כפול: יש לבחון את הסיבה לאי התייצבות בעל הדין לדיון, וכן את סיכויי ההצלחה של טענות המבקש אם יבוטל פסק הדין.
בדנן, אין המבקשת מכחישה כי כתב התביעה נתקבל אצלה.
המבקשת טוענת, כי ההחלטה בטלה מעיקרא, הואיל ולא מונה מומחה רפואי לבדיקת המשיב. דין טענה זו להידחות. עיון בכתב התביעה מלמד כי המשיב לא טען לנכות רפואית, משכך לא נדרש מינוי מומחה רפואי לשם אומדן נזקיו, וניתן היה על בסיס המסמכים הרפואיים שצורפו ע"י המשיב, והתצהיר שהגיש, להעריך את גובה הפיצוי. מכאן, שפסק הדין ניתן כדין, ואין מקום לבטלו מחובת הצדק.
6. משלא נפל פגם בהחלטה אותה מבקשים לבטל, בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו אם לבטל את ההחלטה, לפי המבחנים שנזכרו לעיל (זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738).
במסגרת הפעלת שיקול הדעת, בית המשפט מציג לעצמו שתי שאלות:
ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא התייצב בתאריך הקבוע לבירור המשפט. כך נקבע מפי כב' השופט בך בע"א 32/83
ויולט אפל נ' דוד קפח, פד"י לז' (3) 431:
"אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח שבית המשפט יעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.
אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה ארעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי הבנה או בהיסח דעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן".
שנית, מה הם סיכויי ההצלחה של המבקש להצליח בתביעה, אם יבוטל פסק הדין, ובשלב זה די בראיה לכאורה בלבד.