החלטה בתיק א 68992/06

מבוא

1.       בפני תביעת התובעת, ילידת 1947, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שאירעה ביום 16.10.07 (להלן: " התאונה")

2.      לטענת התובעת, התאונה הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה ב חוק הפיצויים לפנגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

3.       התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בטענה כי עסקינן בתאונה במהלכה נפגעה התובעת בעת רדתה ממונית שירות קו 66, מסוג מיניבוס (להלן: "המונית") וכי נהגה (להלן: "הנהג") נסע מהמקום מבלי שהשאיר פרטים או סייע לתובעת.

4.      לטענת הנתבעת, התאונה לא אירעה בנסיבות המתוארות על ידי התובעת, ועל כן דין התביעה להידחות על הסף. יאמר כי עובר לתחילת שמיעת הראיות הודיעה ב"כ הנתבעת כי היא חוזרת בה מטענתה בדבר העדר "שקידה סבירה".

5.      בהחלטתי מיום 16.10.07 הוריתי על פיצול הדיון כך שתידון שאלת האחריות בתחילה וזאת משהתובעת הודיעה כי עקב חסרון כיס לא יעלה בידה לממן את עלות חוות דעתו של מומחה רפואי בתחום האורתופדי. בהתאם להחלטתי הגישו הצדדים את ראיותיהם בשאלת החבות ושמיעת הראיות בשאלה זו נתקיימה ביום 1.5.08. בתום שמיעת הראיות שמעתי את סיכומיהם בעל פה של באי כח בעלי הדין.

6.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת וראיותיה

7.      ביום 11.8.03 בשעות הבוקר נסעה התובעת במונית מתל אביב לפתח תקוה שם היתה אמורה להיפגש עם חברתה הגב' פניה רויזמן (להלן: "הגב' רויזמן"). בסמוך לשעה 11:40 הגיעה התובעת ליעדה, ביקשה מהנהג לעצור את המונית ולאפשר לה לרדת ממנה. יאמר כי מוניות שירות קו 66 בו נסעה התובעת אינן נוהגות לעצור בתחנות האוטובוסים בלבד, אלא גם לבקשת הנוסעים המבקשים לעשות שימוש בשירותיהן.

8.      הנהג נעתר לבקשת התובעת, עצר את המונית בסמוך לחנות סופר פארם ברחוב ההסתדרות בפתח תקוה, לפני רמזור שדלק בו אור אדום. הנהג פתח את דלת המונית תוך שהוא מזרז את התובעת לרדת מהר שכן האור האדום התחלף לירוק. לפתע, תוך כדי הירידה מהמונית, כשרגלה הימנית לכיוון המדרכה ורגל שמאל עדיין נצבת על מדרגת המונית,החל הנהג לנסוע תוך שהוא סוגר את הדלת. כתוצאה מכך איבדה התובעת את שיווי משקלה ונפלה ארצה על עמוד נמוך (המכונה פטריה) הממוקם על המדרכה. נפילת התובעת היתה על ידה הימנית.

9.      עדותה של התובעת נתמכה בעדותה האמינה של חברתה - הגב' רויזמן.

10.  למחרת, משכאביה של התובעת לא חלפו היא פנתה לחדר המיון בבית החולים איכילוב, שבקרבת מקום מגוריה, לקבלת טיפול רפואי. התובעת דיווחה כי נפלה ברחוב, שכן כך אכן אירע, ועל כן מטעם זה סווגה סיבת הפניה כ "נפילה, חבלה, חתך".

11.  אין עסקינן ב"תאונת דרכים" קלאסית ועל כן התובעת לא ידעה לסווג את התאונה כ"תאונת דרכים". אין לייחס לתוכן תעודת חדר המיון משמעות יתרה, הן מהטעם כי הצוות הרפואי נותן דעתו לענין הטיפול הרפואי והן מהטעם כי עולה לכאורה כי הצוות הרפואי רשם כי עסקינן ב "ת.ע." שמשמעותה "תאונת עבודה", שעה שברי כי התובעת אינה עובדת.

12.  ביום 18.8.03 פנתה התובעת למשטרת התנועה ודיווחה על אירוע תאונת דרכים. תיאור המקרה תואם במהותו לעדותה של התובעת ולראיות שהובאו בפני בית המשפט. אין לייחס כל משקל וכל משמעות לרישום שנרשם בשוליו העליונים של העמוד הראשון למסמך (במ/1) "אין מדובר בת.דרכים ממליץ יהב" (הדגשה במקור). לא הוכח מי ערך את הרישום; גובה ההודעה מהתובעת לא מילא פרטים בדבר עדים לתאונה; לא ערך תרשים מקום התאונה; לא החתים את התובעת; לא רשם את פרטיו בעמוד השני ולא חתם על ההודעה.  

13.  לא זו אף זו, מספר שבועות לאחר מכן, הוחלט ע"י מר משה ליפשיץ ע. רמת"ד שרון, לגנוז את התיק בשל "חוסר ענין לציבור" ולא בשל האפשרות לסגירתו מהטעם ש "הראיות אינן מצביעות על תאונת דרכים". בנימוקי ההחלטה אף נכתב "אין מספר מונית, כללי, ת.ד.".

14.  עדותיהן של התובעת ושל הגב' רויזמן אמינות וקוהורנטיות ועל כן יש לקבוע כי התאונה הינה "תאונת דרכים".

תמצית טענות הנתבעת:

15.  התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת גירסתה ועל כן דין תביעתה להידחות. גירסת התובעת תמוהה; מלאת סתירות; לא הוכח כיצד אירעה התאונה; גירסת התובעת באשר לסגירת הדלת על רגלה אינה עקבית תוך שהתובעת כופרת בתוכן הודעתה במשטרה; הגב' רויזמן סתרה באופן ממשי את תצהיר עדותה הראשית וזאת לאחר ששללה את הגירסה שהמונית המשיכה בנסיעה תוך כדי ירידת התובעת ממנה. כן העידה הגב' רויזמן כי לא ראתה האם התובעת השלימה את הירידה מהמונית, או כי נפילתה של התובעת אירעה בטרם הספיקה לרדת לגמרי מהמונית כפי שנטען בתצהירה.